בזכות לחץ חיצוני על ישראל

עיקר הביקורת נגד מנכ״ל בצלם לא היתה על העובדות שתיאר בנאומו במועצת הביטחון, אלא על קריאתו למעורבות בינלאומית. אולם מעורבות בינלאומית היא זו שדחפה מנהיגים ישראלים להימנע ממלחמות ולקדם הסדרי שלום

al-monitor .

נושאים מכוסים

two-state solution, us influence, un security council, palestinian human rights, israeli-palestinian negotiations, israeli-palestinian conflict, international community, benjamin netanyahu, b'tselem

אוק 25, 2016

עשרות אלפי מילות גינוי, השמצות וגידופים נשפכו על ארגון בצלם מאז הופעתו של מנהלו חגי אלעד, בפני מועצת הביטחון ב-14 באוקטובר. יגעתי וחיפשתי, ולא מצאתי בהן שמץ של ערעור על עובדה או נתון שאלעד הציג בדיון. ראש הממשלה בנימין נתניהו כינה את בצלם ״ארגון קיקיוני״ וטען כי ״רוב הציבור יודע את האמת״. ואולם, נתניהו לא הצביע על שום סילוף בנאומו של אלעד והסתתר מאחורי המנטרה ששורש הסכסוך איננו הכיבוש וההתנחלויות, אלא הסירוב הפלסטיני המתמשך להכיר במדינה יהודית. יו״ר יש עתיד, יאיר לפיד, אימץ את הכינוי ״ארגון קיקיוני״ וטען כי בצלם ודומיו ״נתנו גט כריתות לציונות״. גם הוא לא  התמודד עם תוכן סקירתו של אלעד. התגובה שלו עלתה לפייסבוק עוד לפני שאלעד עלה לדוכן הנואמים.

אז על מה יצא קצפו של הימין ועל מה ולמה נרעשו פוליטיקאים ופרשנים שמגדירים עצמם ״מרכז״ ואפילו ״שמאל מתון״? התשובה מצויה באמירה של נתניהו, ״מה שהארגונים הללו לא מצליחים להשיג בבחירות דמוקרטיות בישראל, הם מנסים להשיג על-ידי כפייה בינלאומית... אנו נמשיך להגן על הצדק ועל המדינה שלנו מול כל הלחצים הבינלאומיים״. לפיד ניסח זאת במלים הפופוליסטיות: ״ הם החליטו לחבור לארגוני ה-BDS האנטישמיים כדי לנסות לכופף את ישראל מבחוץ״.

משמע, הבעיה איננה אמינות הדברים. אילו אלעד היה מסתפק בדיווח יבש על מצב זכויות האדם בשטחים, ספק אם נאומו היה מטריד את הפוליטיקאים הישראלים משלוות חגי תשרי. אבל, כפי שאמר אלעד בפתח נאומו, דבריו לא נועדו לעורר את תדהמתם של מאזיניו, ״הם כן נועדו להניע אתכם״. מנכ״ל בצלם הרחיק עד בניין האו״ם בניו יורק כדי לומר לעולם כי ״מהלך שאינו מגיע לכדי פעולה בינלאומית נחרצת לא ישיג מאום מלבד לבשר את ראשיתה של המחצית השנייה של המאה הראשונה של הכיבוש״. ולא מחר. עכשיו עליכם לפעול, התעקש אלעד.

מאז מבצע קדש (1956), שבסוף השבוע ימלאו לו 60 שנה, ועד היום, הציבור הישראלי בעצם לא השפיע על שום ממשלה להימנע ממלחמה או לקדם הסדר שלום. דוד בן גוריון החליט לסגת מסיני ולגנוז את תוכניתו להקמת ״מלכות ישראל השלישית״ רק בלחץ כבד מצד ארה״ב וברית המועצות. סירובו של מזכיר המדינה האמריקאי, הנרי קיסינג'ר, ללחוץ על גולדה מאיר לשלם את מחיר השלום עם מצרים עלה לישראל בכמעט עשרת אלפים הרוגים ופצועים במלחמת יום הכיפורים. כעבור שנתיים (1975) חתם יצחק רבין על הסכם הפרדת הכוחות עם מצרים וסוריה, לאחר שקיסינג'ר איים ב״הערכה מחדש״ של היחסים עם ישראל. לחשש מפני תגובתו של הנשיא קרטר הייתה תרומה מכרעת להחלטה של מנחם בגין לוותר על סיני לטובת שלום עם מצרים. יצחק שמיר הסכים להשתתף בוועידה הבינלאומית במדריד ב-1991 בעקבות סדרת לחצים ממושכת מצדו של הנשיא ג׳ורג׳ בוש האב.

לחץ כבד מצדו של בוש להקפיא את ההתנחלויות, עד כדי משבר ביחסים עם ישראל, תרם רבות לניצחונו של יצחק רבין בבחירות 1992 ולחתימה על הסכם אוסלו. עימות חריף עם הנשיא ביל קלינטון הביא את נתניהו לחתום ב-1997 על הסכם חברון ושנה לאחר מכן על הסכם וואי. המורא מפני הנשיא בוש הבן, שיזם ב-2003 את ״מפת הדרכים״, היה גורם מרכזי בהחלטה של אריאל שרון לסגת מרצועת עזה. התחייבותו הפומבית של הנשיא ברק אובמה בנאומו בקהיר ב-2009 להביא לסיום הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, המריצה את נתניהו לאמץ בנאום בר אילן את פתרון שתי המדינות.

אכן, כפי שאמר נתניהו, בצלם ודומיו פונים לקהילה הבינלאומית, לאחר שבמשך יותר מ-49 שנה לא עולה בידם לגייס בישראל לחץ ציבורי ופוליטי מספיק כדי להביא לסיום הכיבוש ולהסדר מדיני. צודק לפיד באומרו כי ״הם כבר אפילו לא מעמידים פנים שהמטרה שלהם היא להשפיע על הציבור הישראלי״. מתי לפיד ניסה להשפיע על הציבור הישראלי למחות נגד מפעל ההתנחלויות והכיבוש? אפילו מ״צעדת התקווה״ שארגנו ״נשים עושות שלום״ מכל קצוות הקשת הפוליטית, הוא ברח כמפני אש. ואילו אלעד קפץ לתוכה. 

רוב העובדות שהציג אלעד לא היו זרות לשומעיו. בצלם, שוברים שתיקה, שלום עכשיו ושאר ארגוני זכויות האדם והשלום מפרסמים דרך קבע שפע של נתונים ועובדות על הכיבוש. הם מסתמכים בין השאר על מידע שמפרסם המינהל האזרחי והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הקונסוליה האמריקאית והנציגויות האירופיות בירושלים, כמו גם סוכנויות האו״ם הפועלות בשטחים, מדווחות לבירות העולם ולמרכז האו״ם על המצב בשטחים. דו״ח הקוורטט מיולי האחרון כולל ביקורת נוקבת נגד מדיניות ההתנחלויות והריסות הבתים. חמישה ימים אחרי נאומו של אלעד דיווח נציג האו״ם לתהליך השלום, ניקולאי מלדנוב, על בנייה חדשה בהתנחלויות ועל תרומתו של הקיפאון המדיני לחיזוקם של הקיצונים בשני הצדדים.

מה יותר לגיטימי, נבון וצודק - לשטוף את מוחו של הציבור בבית בפחד ושנאת האחר, כדי להנציח את המצב הקיים ולהרחיק את השלום, או לגייס עזרה מבחוץ כדי להשתחרר מהשיתוק ולהציל את השלום?  תלוי, כמובן, את מי שואלים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020