ישראל פולס

נהג המונית שתרגם את ביאליק לערבית

p
המחבר
בקצרה
אחרי שכתב ספרי שירה ורומנים היסטוריים, החליט נהג המונית משה חורש להשקיע בפרויקט מוזיקלי מקרב לבבות: הוא תרגם קלאסיקות ישראליות מפורסמות לשפה הערבית, ואשתו סנדרה שרה את השירים.

לפני כחודשיים [יולי 2016] רכש משה חורש מונית חדשה והתקין בה מערכת מולטימדיה משוכללת. המערכת היקרה נועדה לא רק להנעים את זמנו בשעות הנהיגה הארוכות בכבישי הארץ, אלא גם להפיץ מסר מקרב לבבות באמצעות השמעת שירים ישראליים אהובים בתרגום לשפה הערבית, אותם מבצעת רעייתו סנדרה במקצועיות רבה.

"אני לא רואה את הערבים דרך כוונת של רובה", אומר משה בראיון לאל-מוניטור, עבדתי עימם בעבר ואני מכיר את התרבות הערבית היטב. אני יודע שהם בני אדם כמונו".

השיר הראשון שתרגם לערבית היה "ים של דמעות" של זוהר ארגוב, שהוקלט בסלון ביתם ברמת גן. את שאר השירים כבר הקליטו באולפן מקצועי עם עיבודים מוזיקליים עשירים. גולת הכותרת של פרויקט המוזיקה של סנדרה ומשה הם "הכניסיני תחת כנפך" של חיים נחמן ביאליק ו"יד ענוגה" של זלמן שניאור. כ-207 אלף איש האזינו עד כה לכמה מנכסי צאן הברזל של המוזיקה הישראלית בשפה הערבית דרך ערוץ היוטיוב שהקימו השניים.

משה נולד ב-1957 בישראל להורים שעלו מעיראק. אחרי שחרורו מצה"ל החל ללמוד באוניברסיטה, אך נאלץ לעזוב את לימודיו האקדמיים כשהעסק של אביו לממכר תבלינים ופירות יבשים בשוק הסיטונאי לוינסקי בת"א נקלע לקשיים. בשוק הוא למד את השפה הערבית על בוריה מפועלים ערבים שעבדו בעסק המשפחתי. "בני משפחת אבו אל-עייש מעזה (רופא פלסטיני ששלוש מבנותיו נהרגו בהפגזה על ביתו במהלך מבצע "עופרת יצוקה", 2009) עבדו אצלנו. הם דיברו איתי ערבית מבוקר עד ערב. כך למדתי לדבר עם מבטא נכון והגייה נכונה", מספר משה.

תרגום שירים של ביאליק ושניאור מצריך ידע נרחב בשפה הערבית, אך משה לא מוצא בזה קושי. לדבריו הוא ניחן ביכולת מופלאה לקלוט שפות במהירות, וכעת למשל הוא לומד ספרדית ורוסית. אנגלית הוא מדבר ברמת שפת אם. "המילים הן כל עולמי", אומר משה ומציין כי עד כה פרסם שתי חוברות שירה ושלושה רומנים היסטוריים – שניים בעברית ואחד באנגלית. כעת הוא שוקד על ספרו הרביעי, רומן היסטוריוגרפי על יהדות אירופה.

את כתביו הוא הפיץ ב"מונית הספר" – הגרסה הפרטית שלו לתוכנית הטלוויזיה המצליחה "מונית הכסף". "הפכתי את המונית לחנות הספרים שלי", הוא צוחק ומדגיש שכך הצליח למכור לנוסעיו את כל עותקי הספרים שהודפסו. אבל עם כל הכבוד לספריו, תהילתו הנוכחית היא בזכות הפרויקט המוזיקלי. "העולם הדיגיטלי והמודרניזציה חוצת הגבולות מביאים את יצירותיי ועבודותיי לקהלים רחבים וגדולים יותר מתא המונית המצומצם", הוא אומר.

את השירים כאמור מבצעת בערבית אשתו סנדרה, ילידת ליטא. היא עצמה אינה דוברת ערבית, ואת מילות השירים היא שרה על פי תעתיק מדויק שכתב משה. הוא גם הדריך אותה כיצד להגות נכון ככל האפשר את המילים המורכבות. "אני לא מכירה אנשים שתרגמו את ביאליק לערבית", היא אומרת לאל-מוניטור, "שמחתי לעזור לו בקולי למרות שיש לי פחד קהל. עשינו זאת בצורה מקצועית, והתוצאות מדברות בעד עצמן. אני פחות חשובה בסיפור הזה, רק שימשתי כלי לבעלי לצורך העברת המסר הגדול שהוא רוצה להעביר".   

אל המוזיקה הגיעה סנדרה במקרה. אביה החורג, שהיה זמר אופרה, החליט ללמד אותה מוזיקה כדי לסייע לה להתגבר על בעיות שמיעה קשות. בהמשך למדה סנדרה אופרה באקדמיה למוזיקה, אך גם היא כמו משה נטשה את לימודיה בשלב מוקדם מסיבות כלכליות. כעת היא עובדת בחנות למוצרי טבע ובריאות.

משה גאה להשמיע את קולה של סנדרה במוניתו. אחד מנוסעיו שהתפעל מהביצוע של "הכניסיני תחת כנפך" היה חוקר הספרות פרופ' מנחם פרי. הוא שיתף את חבריו ומכריו בהפתעה שחיכתה לו במונית וסיפר על הפרויקט החשוב של בני הזוג חורש, וכך מפה לאוזן יצא שמעו של הפרויקט למרחוק. לא מעט נוסעי מוניות באזור גוש דן החלו לחפש אחר נהג המונית יוצא הדופן.

"אני אומן שכלוא בתוך מסגרת של אילוצים כלכליים", הוא מעיד על עצמו, "פעם עלה למונית שלי איש עסקים מגיאורגיה. הוא אמר לי שאצלם זה מאוד מקובל לנהוג במונית וגם לעסוק באמנות. המונית מאפשרת לי להתפרנס ובמקביל להתמקד בכתיבה שאני אוהב מאוד".

סנדרה ומשה חורש יחגגו השנה 20 שנות נישואין. "אני נשואה לגאון שכלוא במונית", היא מסכמת את פועלו של בעלה. המתנה הכי גדולה שהיו רוצים לקבל ליום נישואיהם זו הכרה בכישרונו המופלא של משה בכתיבת שירה וספרות ובמחקר. 

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: translation, tel aviv, taxi, music, literature, hebrew, arabic, arab literature

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept