ישראל פולס

הגנרלים מדברים, נתניהו שולט

p
המחבר
בקצרה
נתניהו לא מוטרד מהצטברות ההתבטאויות של אנשי ביטחון וצבא נגדו – האחרונים שבהם תמיר פרדו וגדי שמני. "חוק הצינון" מגן עליו היטב, והוא חש שאינו זקוק לאף גנרל כדי לשמור על מעמדו כאושיית הביטחון האולטימטיבית בישראל.

מאז פרש מראשות המוסד [ינואר 2016], לא פצה תמיר פרדו את פיו. הוא ירש את מקומו של מאיר דגן המיתולוגי ועמד בראש ארגון הביון הישראלי במשך חמש שנים גורליות, בין 2011 ל-2016. בניגוד לקודמו, השתדל פרדו לשמור על המתחים והמחלוקות שנבעו בינו לבין מפקדו בנימין נתניהו בתוך החדר. מעטים יודעים את גובה הלהבות שחרכו את השניים במהלך לא מעט עימותים סביב המדיניות הישראלית מול מאמצי הגרעין האיראני. השבוע [30 באוגוסט], במהלך אירוע לזכר חללי מלחמה דרוזים, מצא את עצמו פרדו מול מצלמות והסכים להגיד כמה דברים. הם לא נעמו לנתניהו.

כשנשאל אם יש מול ישראל איום חיצוני קיומי, התיישר פרדו עם גישתם של שאר ראשי זרועות הביטחון הישראלים ואמר: "היום האיום על מדינות הוא פנימי ולא חיצוני". הוא טען שהסכנה המוחשית ביותר העומדת כיום בפני המדינה היא סכנת השסע והקרע הפנימי, שעלול להגיע עד מלחמת אזרחים. אחר כך הוא נשאל על ההשוואה שעשה שר הביטחון הנוכחי, אביגדור ליברמן, בין הסכם הגרעין עם איראן להסכם מינכן. "אסור להשוות בין קישואים לענבים. מה שקרה בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת שונה ממה שקורה היום. ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, והניסיון להשוות בין אירועים שקרו אז לפי הפרמטרים של אותה תקופה, זה לא נכון בלשון עדינה".

את הדובדבן הוא שמר לסוף: כשנשאל איך צריך לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הוא אמר ש"ראש הממשלה אמר שבין הירדן לים יהיו שתי מדינות, והוא צודק". פרדו יודע היטב שנתניהו לא התכוון לאף מילה שאמר בנאום בר-אילן [2009], ולכן אמירתו זו נחשבה כעקיצה לכיוונו של מי שהכיר, לכאורה, בפתרון שתי המדינות, אך משקיע מאמץ גדול כדי לטרפד אותו בכל דרך אפשרית.

למחרת דבריו של ראש המוסד היוצא, התייצב אלוף פיקוד המרכז לשעבר, גדי שמני, במרכז הבינתחומי בהרצליה ודיבר על "הכיבוש" [31 באוגוסט]. זוהי מילה הקורעת את הציבור הישראלי, שרובו רואה בנוכחות ישראל ביהודה ושומרון מהלך לגיטימי של שיבת עם למולדתו, בעוד השמאל מכנה אותה "כיבוש" – שטחים בהם מתגורר עם אחר.

בתפקידו כאלוף פיקוד המרכז היה שמני הממונה הרשמי על ה"כיבוש", הריבון בשטחים ומי שאחראי על החוק והסדר באזורים שנכבשו על ידי ישראל במלחמת ששת הימים [1967]. "אנחנו אלופי העולם בכיבוש", הצהיר שמני, "הבאנו את זה לדרגה של אומנות. אני עצמי הייתי אלוף הכיבוש", הודה, "ואני שואל את עצמנו, זה מה שאנחנו רוצים להיות?" לדבריו, העיסוק בחייהם של מיליוני פלסטינים גורם לצה"ל לאבד מערכיותו. המזרח התיכון בשל למהלכים גדולים, אמר שמני וציין כי ישראל חזקה ובטוחה מספיק כדי ליזום אותם.

שלא כהרגלו, נמנע נתניהו מלהגיב ישירות לדבריהם של שני הבכירים לשעבר, אחד מהם היה כפוף לו ישירות עד לפני כחצי שנה (ראש הממשלה הוא המפקד הישיר של המוסד לתפקידים מיוחדים). לנתניהו היו בעיות בוערות יותר השבוע (משבר קואליציוני ופוליטי חריף בינו לבין השר הבכיר ישראל כץ, על רקע חילול שבת ברכבת ישראל). העניין הוא, שגם שתיקתו של נתניהו לא יכולה לטשטש את העובדה שכמעט כל ראשי הזרועות והגנרלים הבכירים שעבדו איתו לאורך השנים, יצאו נגדו זמן קצר לאחר שפשטו את מדיהם וסיימו את תפקידיהם.

זה קרה לו גם בקדנציה הראשונה (1999-1996), בסכסוכים מתוקשרים עם הרמטכ"ל רב אלוף אמנון ליפקין-שחק ז"ל ועם ראש המוסד עמי איילון. זה קורה לו גם עכשיו, מאז שחזר לכס השלטון ב-2009: ראש המוסד המנוח מאיר דגן טען שנתניהו מהווה סכנה ביטחונית לישראל ושהוא "לא ישן בלילה בשקט". לדברי דגן, לראשונה מאז עמד על דעתו הוא חרד לעתידה של מדינת ישראל, בין היתר בגלל הכיוונים אליהם מוליך נתניהו.

לדגן הצטרפו כמעט כל ראשי הזרועות האחרים: הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ראש השב"כ יובל דיסקין, ראש אמ"ן עמוס ידלין ואחרים. אלה שלא מדברים בפומבי, אומרים את אותם הדברים בשיחות סגורות. המצטרף האחרון היה הרמטכ"ל לשעבר ושר הביטחון המודח משה (בוגי) יעלון, שבשיחות סגורות מדבר גם על "הלך הרוח הנפשי המסוכן" של נתניהו, כך לדברי גורמים פוליטיים.

לנתניהו יש משיכה מיסטית לגנרלים, אבל מדובר ביחסים מסוכנים שנגמרים כמעט תמיד במריבה מתוקשרת ונתק. הוא אוהב להקיף את עצמו בקצינים בכירים, אולי כדי לפצות על העובדה שלו-עצמו לא הייתה קריירה צבאית משמעותית. זו הייתה דרכו למתג את עצמו כ"מר ביטחון" האולטימטיבי בעיני הציבור הישראלי. נתניהו השקיע מאמץ אדיר בהבאת גנרלים רבים לליכוד, כדי שיקיפו אותו בחגורה ביטחונית אישית. נכון להיום, במחצית השנייה של 2016, נתניהו חש שהוא אינו זקוק לאף גנרל כדי לשמור על מעמדו כאושיית הביטחון האולטימטיבית בישראל. הוא ויתר בקלות על יעלון לטובת מינויו השנוי במחלוקת של ליברמן והוא לא באמת מוטרד מהצטברות ההתבטאויות של אנשי ביטחון וצבא נגדו.

"חוק הצינון", שהועבר בהשראת נתניהו בעשור הקודם, מונע מקציני צבא בכירים להצטרף לפוליטיקה עם שחרורם מצה"ל ומעכב אותם בין שלוש לארבע שנים לאחר שפשטו מדים. החוק הזה מבטח את נתניהו מפני הסתערות פתאומית של גנרל פופולרי (כמו אשכנזי) על תפקיד ראש הממשלה. בשלוש או ארבע שנים נתניהו מסוגל להפשיט כמעט כל גנרל ממדיו המצוחצחים ולשחוק את ההילה והפופולריות שלו. זה הוכיח את עצמו עד היום, מה שמאפשר לנתניהו להמשיך להיות רגוע.

העובדה שכמעט כל אנשי הביטחון שעבדו איתו סבורים שמבחינתו, טובתו האישית קודמת לטובת המדינה, אינה טורדת את מנוחתו. הוא ראש הממשלה, והם מדברים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: two-state solution, mossad, israeli security, israeli politics, israeli occupation, israeli military intelligence, idf, benjamin netanyahu

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept