ישראל פולס

הדוגמה הנפלאה של עקורי 67׳ השקופים

p
המחבר
בקצרה
בניגוד ל"טיהור האתני" המדומיין של בנימין נתניהו, כ-250 אלף בני אדם, ערבים פלסטינים, הושלכו למחנות פליטים במדינות ערב במסגרת הסכם השלום עם מצרים.

בנאומו בפני העצרת הכללית של האו"ם ביום שלישי (20 בספטמבר), נשיא מצרים, עבד אל פתאח א-סיסי, הציע לישראלים ולפלסטינים ללמוד מ"הדוגמה הנפלאה" של השלום הישראלי-מצרי. אכן, חוזה השלום הראשון שנחתם בין ישראל למדינה הערבית החשובה ביותר הווה בשורה משמחת לשני העמים. אך "הדוגמה הנפלאה" הזאת רשומה כפרק עגום בטרגדיה של כרבע מיליון בני אדם שנושלו מבתיהם ושזרים מעבדים את אדמותיהם. מצרים הנחילה אכזבה מרה לרבבות מבני העם הערבי - פלסטינים שנעקרו מבתיהם בגדה המערבית, רצועת עזה ומזרח ירושלים ביוני 67׳. כ-250 אלף בני אדם, שמנו אז כרבע מתושבי השטחים, רבים מהם פליטי 48׳, הושלכו למחנות פליטים במדינות ערב השכנות (בנוסף לכ-100 אלף פליטים סורים מרמת הגולן). מצרים מכרה אותם בנזיד עדשים.

בהסכם קמפ דיוויד שנחתם בספטמבר 1978 התחייבה מצרים להקים ועדה מתמדת ביחד עם ישראל, ירדן והמינהל העצמי בשטחים, שתגבש עקרונות להכנסתם של בני אדם "שעזבו את השטחים ב-67׳״. הדבר הותנה בנקיטת "אמצעים נחוצים כדי למנוע אנדרלמוסיה ואי סדר". כדי למנוע אי הבנות - הסעיף הנשכח הזה אינו מתייחס לבעיית פליטי 48׳, שהדיון בפתרונה נדחה למשא ומתן על הסדר הקבע. כלומר, לימות המשיח. זאת אף זאת, ב-1948 המניע לאיסור על שיבת הפליטים הפלסטינים היה הרצון לצמצם את מספרם של הלא-יהודים במדינת ישראל הצעירה ודלילת האוכלוסייה. לעומת זאת, מ-1967 ואילך נשללת מהעקורים הזכות לחזור למקומות שאינם בתחום הריבוני של ישראל.

הועדה המתמדת של ספטמבר 1978 נהפכה למנגנון למסמוס החלטה 237 של מועצת הביטחון מ-14 ביוני 1967 - שתבעה מישראל לאפשר לתושבי השטחים שברחו במהלך המלחמה לשוב לבתיהם. כעבור 15 שנה שורבבה בעיית עקורי 67׳ להסכם אוסלו, שנחתם בספטמבר 1993. בדיון שהתקיים בכנסת בינואר 1995 הזהיר חבר הכנסת מיכאל איתן, ממתוני הליכוד, מפני פירצה שתאפשר את כניסתם לשטחים של העקורים וצאצאיהם, כ-800 אלף בני אדם. סגן שר החוץ, יוסי ביילין, הסביר כי "פשוט העתקנו בדיוק את המשפט שמופיע בהסכם קמפ-דייוויד, שמדבר על כך שוועדה מרובעת תקבע את הפרמטרים להחזרת העקורים". ממשלת רבין, וכל הממשלות שבאו אחריה, המשיכו במסורת המסמוס.

בניגוד ל"טיהור האתני" המדומיין של בנימין נתניהו, עקורי 67׳ הם "דוגמה נפלאה" לטיהור אתני אמיתי. ד"ר אבי רז מאוניברסיטת אוקספורד, שחקר את הנושא, מתאר זאת בהרחבה בספרו The Bride and the Dowry: Israel, Jordan, and the Palestinians in the Aftermath of the June 1967 War. ההיסטוריון יליד ישראל מתאר כיצד חיילים ישראלים קראו ברמקולים ובשידורי רדיו לפלסטינים לעזוב מייד את בתיהם וירו מעל ראשיהם כדי להמריצם להסתלק. כעשרים כפרים ועיירות לאורך הקו הירוק נהרסו באופן חלקי או מלא ורבים מתושביהם חצו את הנהר לכיוון מזרח. בעיר העתיקה של ירושלים גולחה שכונת המוגרבים הסמוכה לכותל המערבי, שב-130 בתיה חיו 650 בני אדם. מאות עקורים שניסו לחצות בסתר את הנהר נורו למוות. בעקבות מחאות בינלאומיות ולחץ אמריקאי, אישרה ישראל את בקשתם של 14 אלף מתוך 170 אלף עקורים שביקשו לשוב לגדה.

פרשת עקורי 67׳ הינה "דוגמה נפלאה" לא רק לעוולות הכיבוש ולהפרת החוק הבינלאומי; ההשתלטות על אדמותיהם של העקורים עושה חוכא ואיטלולא מחוקי הכיבוש, שישראל עצמה הנהיגה בשטחים. בפרק על הממונה על הרכוש הממשלתי ועל הרכוש הנטוש באיוש בדו"ח מ-2005, התריע מבקר המדינה נגד התופעה של מסירת אדמות פרטיות של פלסטינים, שבהן אדמות נפקדים, לידיהם של מתנחלים. המבקר מצטט חוות דעת של עוזר היועץ המשפטי לממשלה, אשר מזכיר כי "הממונה אינו אלא נאמן השומר על הנכס, פן ייפגע בזמן שהבעלים נעדר מן האזור". הוא מדגיש כי "אל לו לממונה לעשות כל עסקה לגבי הנכס שתעמוד בניגוד לחובת השמירה האמורה, ובמיוחד לחובתו להשיב את הנכס לבעלים עם חזרתו לאזור" (ההדגשה במקור).

כאן מגיעה הדוגמה הנפלאה לשיא האורווליניות, בפעולתם של נבחרי ציבור ישראלים, שמבקשים לעקוף את חוק נכסי נפקדים באמצעות "חוק ההסדרה". הם טוענים כי החוק נועד "למנוע עיוות מוסרי, אנושי וחברתי, שייווצר על ידי פינוי של מאות ואלפי משפחות שבנו את ביתן בתמיכה ובסיוע של ממשלות ישראל לדורותיהן". אין מדובר רק בניסיון למנוע את פינויים של בתי התנחלות עמונה שהוקמו על אדמות פרטיות של פלסטינים; הצעת החוק קובעת כי "אם ביום מן הימים"- כלומר, עוד תחנה במסעו של המשיח - הבעלים ישובו לשטחים, הם יקבלו פיצוי זהה לפיצוי שיקבלו בעלי המקרקעין הפרטיים. ממש טיהור אתני בתשלום.

נשיא ארה"ב ברק אובמה נדרש אף הוא לבעיית ההתנחלויות. בנאומו האחרון בפני עצרת האו"ם הוא קרא לישראל "להכיר בכך שהיא לא יכולה לכבוש ולהתנחל לנצח בשטחים הפלסטיניים". אחרי שיסיים את כהונתו יהיה לו זמן לטייל בגדה המערבית. כדאי שיזמין את א-סיסי להצטרף אליו. תהיה להם הזדמנות לראות מקרוב שאפשר לכבוש ולהתנחל במשך 50 שנה ועוד היד נטויה. אחר כך, שיקפצו לביקור באחד ממחנות עקורי 67׳ מצדו השני של נהר הירדן. תהיה להם הזדמנות לפגוש דוגמאות אנושיות לשלום נפלא. 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: palestinian refugees, oslo accords, israeli settlements, israeli occupation, ethnic cleansing, camp david accords

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept