ישראל פולס

לא על אובמה לבדו תקום פלסטין

p
המחבר
בקצרה
תמיכה של נשיא ארה״ב היא תנאי הכרחי להכרה בינלאומית במדינה פלסטינית, אולם התנאי הזה לא מספיק כדי לתרגם את ההחלטה לפתרון שיקדם את השלום במזרח התיכון.

נראה שראש הממשלה בנימין נתניהו למד דבר, אולי שניים, מהניסיון ההיסטרי שלו לגייס את הקונגרס האמריקאי נגד הסכם הגרעין עם איראן, מאחורי גבו של הנשיא אובמה. את קרב הבלימה לסיכול הכרה של מועצת הביטחון במדינה פלסטינית, בתקופת המעבר בין הבחירות לנשיאות ארה״ב לכניסת הנשיא החדש לבית הלבן, מנהל נתניהו בקור רוח. ראש הממשלה התעלם מהתחזית של שגריר ארה"ב בישראל דן שפירו (22 בספטמבר), שלפיה ממשל אובמה עשוי לקדם "יוזמה באו"ם או בפורום בינלאומי אחר, שיכולה לתרום משהו למאמץ שימשיך בממשל הבא".

יש להניח שנתניהו שם לב כי הדיפלומט הבכיר, שמלווה מקרוב את הדיונים המתנהלים בנושא הזה בצמרת הממשל, הבטיח רק כי אובמה יתנגד בתוקף למהלך חד-צדדי נגד ישראל ולנסיון לדה-לגיטימציה שלה. אין בכך כדי להבטיח וטו אמריקאי על הצעת החלטה אירופית, רוסית, סינית או ערבית להכיר במדינה פלסטינית, שתחייה בשלום ובביטחון לצדה של מדינת ישראל. אולם כשהתבקש להגיב על דברי השגריר, בראיונות שהעניק בסוף השבוע לרשתות הטלוויזיה, נתניהו שמר על שלוותו. "עד היום הוא (אובמה) לא עשה את זה", השיב, "אני מצפה ומקווה שארה"ב תתמיד במדיניות העקבית הזאת". נתניהו גם לא עשה עניין גדול מהודעת הקוורטט למזרח התיכון (23 בספטמבר), שהציגה את ההתנחלויות כסכנה גדולה לפתרון שתי המדינות וכמכשול לשלום.

בל נטעה. נתניהו לא נהפך לילד טוב וושינגטון. הוא רק עבר מקדמת הבמה לעמדת המושך בחוטים. הוא רתם לעגלתו 88 מבין מאה סנאטורים. במכתב ששלחו לאובמה ב-19 בספטמבר, הסנאטורים משתי המפלגות דרשו מהנשיא להטיל וטו על כל מהלך חד-צדדי במועצת הביטחון בחודשים הקרובים, שיעסוק בהסדר הקבע בשטחים או בסוגיית ההתנחלויות. ככה זה כשיש לך חברים מיליארדרים כמו איל ההימורים שלדון אדלסון, וכשעומדת לרשותך שדולה רבת עוצמה כמו אייפא"ק. אגב, בין החותמים גם המועמד הדמוקרטי לסגן נשיא, טים קיין.

המכתב הזה חשוב שבעתיים מהכרזתה של הילרי קלינטון על התנגדותה למהלך חד-צדדי באו"ם, ומההבטחה של דונלד טראמפ להעביר את שגרירות ארה"ב בישראל מתל אביב לירושלים. הבטחות של מועמדים לנשיאות כתובות על קרח. לעומת זאת, בכוחו של הקונגרס להפוך את יום ההכרה במדינה פלסטינית ליום שחור; הוא אינו יכול לכפות על שום ממשל להשתמש בנשק הווטו או לנצור אותו, אבל הקונגרס חולש על התקציב הפדרלי, כולל תקציב סיוע החוץ. הקונגרס יכול לקצץ ואף לבטל כליל את הסיוע לפלסטינים, שעומד על כחצי מיליארד דולר לשנה בממוצע - יותר מהאיחוד האירופי וסעודיה ביחד.

כבר היו דברים מעולם. ב-2011 החליט הקונגרס לקצץ 200 מיליון דולר מהסיוע לרשות - פעולת תגמול על פנייה של הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן) למועצת הביטחון בבקשה להכיר בפלסטין. נבחרי הציבור האמריקאים הואילו בטובם להיענות להפצרתה של מזכירת המדינה אז, הילרי קלינטון, לוותר על קיצוץ נוסף בסיוע למנגנוני הביטחון של הרשות. היא שכנעה אותם שקיצוץ כזה ישרת את חמאס ויפגע בישראל.

מכתבם של 88 הסנאטורים יכול ללמד שאיפא"ק מהלך עליהם אימים יותר מסכנת קריסתה של הרשות. התמיכה ברשות, כמו העברת השגרירות לירושלים, היו כדורי משחק בידי הקונגרס כבר בימי ממשל קלינטון, זמן קצר לאחר החתימה על הסכם אוסלו. ראש הממשלה אז, יצחק רבין, לא הסתיר באוזניי את זעמו על ראשי אייפא"ק, שגייסו את הקונגרס נגד הסיוע הכלכלי לפלסטינים.

תזכיר מקיף של מחלקת המחקר של הקונגרס מדגיש כי הסיוע הזה הוא חלק מאסטרטגיה אמריקאית של תמיכה ברשות. המסמך, שפורסם לפני כחצי שנה, מגדיר את התלות של הרשות בסיוע חוץ כ"אקוטית". בהודעה שפורסמה בסוף השבוע לסיכום מפגש שנציגי המדינות התורמות קיימו בניו יורק, נאמר כי הגירעון של הרשות צפוי להסתכם השנה ב-600 מיליון דולר. דו"ח של הבנק העולמי ל-2016 קובע שהצעדים המשמעותיים שנוקטת הרשות לצמצום הגירעון התקציבי אינם מתיישבים עם הקיצוץ שחל בהזרמת הסיוע לקופתה הדלה. מכתבם של הסנטורים יכול ללמד שמצב רוחם של פעילי אייפאק מטריד את הרשות המחוקקת בוושינגטון פי 88 ממצבה של הרשות הפלסטינית.

מצד אחד, ב-8 בנובמבר בחצות ייפתח בפני אובמה חלון לפתרון שתי המדינות, פתח שעלול להיסגר ב-20 בינואר 2017. מצד שני, החלפתה של הרשות הפלסטינית במדינה פלסטינית תאפשר לישראל להתעלם מההסכם הכלכלי עם הרשות (פרוטוקול פאריז) שנספח להסכמי אוסלו ולהפסיק כליל את העברת תקבולי המכסים שהיא גובה עבורה. ועידת המדינות התורמות (AHLC), שהוקמה כדי לסייע לרשות, תאבד את המנדט שלה. אלפי משפחות של עובדי הרשות, בהם אלפי שוטרים חמושים, יושלכו אל מתחת לקו העוני. הקמת מדינה פלסטינית נגד עמדת הקונגרס תביא להפסקת הסיוע האמריקאי והבינלאומי האחר. הדבר יביא לכאוס ולחמאסטן בגדה. לישראל לא יהיה מנוס מהשתלטות מחדש על השטח והחזרת הממשל הצבאי. היא תיאלץ לממן בעצמה את מערכת החינוך, הבריאות והרווחה בגדה.

תמיכה של נשיא ארצות הברית היא תנאי הכרחי להכרה בינלאומית במדינה פלסטינית. התנאי הזה לא מספיק כדי לתרגם את ההחלטה הזאת לפתרון שיקדם את השלום במזרח התיכון. לשם כך יהיה עלינו להמתין לנשיא ולקונגרס הבא, ולקוות שהם ישלימו את המלאכה.

נמצא ב: united nations, two-state solution, palestinian authority, congress, benjamin netanyahu, barack obama, aipac

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X