ישראל פולס

פרסי אופיר: מירי רגב דחקה את מחאת השחקנים הערבים

p
המחבר
בקצרה
הנאום התוקפני של מירי רגב בטקס פרסי הקולנוע והסערה שהוא יצר העלימו מסדר היום את המסר שהראפר הערבי תאמר נפאר ניסה להעביר על הבמה. ״השחקנים הערבים לא יסכימו יותר להיות בתפקיד של ׳ערבי מחמד׳״, הוא אומר בשיחה עם אל-מוניטור.

הסערה התורנית סביב שרת התרבות והספורט, מירי רגב, בטקס חלוקת פרסי אופיר לקולנוע הישראלי בשבוע שעבר (22 בספטמבר), דחקה לשוליים את המחאה של יוצרי הקולנוע הערבים באירוע. במקום שיתעורר דיון ציבור בתחושותיהם ובחששותיהם של האמנים הערבים מהדרך שבה הולכת תעשיית הקולנוע הישראלית, כולם עסקו בשרה רגב. גם ביצוע קטע משיר של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש על הבמה, אשר נועד לעורר דיון בזהותם ובמקומם של האזרחים הערבים בחברה הישראלית, נשאר בצלה של החלטתה של רגב לנטוש את האולם בזמן השיר.

הכל החל כמה ימים לפני הטקס, כשהנהלת האקדמיה הישראלית לקולנוע הטילה ווטו על החלטתם של הראפר הערבי ישראלי תאמר נפאר והיוצר הישראלי יוסי צברי להופיע על הבמה בטקס עם קטע מתוך שירו של דרוויש "תרשום אני ערבי". במסגרת פשרה בין הצדדים הוחלט שהשניים אכן יופיעו, אבל בתנאי שיורידו מהקטע שלהם את השורות הקשות יותר משירו של דרוויש המכוונות אל ״הכובש״.

יציאתה של שרת התרבות מהאולם בזמן הופעתם של השניים התקבלה על ידי רבים שם בשוויון נפש כצעד צפוי. אולם לאחר מכן, כשעלתה לנאום והאשימה את תעשיית הקולנוע הישראלי באליטיזם ובכך שהיא מתנהלת כמועדון סגור שאינו מעניק הזדמנות לאוכלוסיות בפריפרייה, וכמו תמיד איימה בקיצוץ בתקציבים ממשלתיים, פרצה באולם מהומה גדולה.

העובדה שיבול הקולנוע הישראלי השנה הוא מהמגוונים והפלורליסטים ביותר לא הפריעה לה להשמיע את ההאשמות והאיומים הרגילים שלה, מה שגרם להתפרצות זעם בקהל. כך רגב עצמה הפכה למרכז האירוע, בזמן שהיא דוחקת לשוליים את כל הסוגיות האחרות שמשתתפי הטקס ניסו להעלות על סדר היום.

תאמר נפאר, שגזר על עצמו שתיקה מאז הגיע לפשרה עם הנהלת האקדמיה, הסכים לקיים ראיון ראשון עם אל-מוניטור ולספר על תחושותיהם של האמנים הערבים ישראלים באשר להתנהלותה של תעשיית הקולנוע, והמלכוד שבו הם נמצאים, במיוחד בשנה האחרונה.

"מירי רגב היא רק תירוץ. היא סימפטום של מחשבה ציונית", אומר נפאר, "בתעשיית הקולנוע היא מדברת על החלש והמוחלש, אבל מצד שני היא מכחישת נכבה ומתעצבנת כשהערבים בישראל קוראים לעצמם פלסטינים. חברי האקדמיה לקולנוע לא מסכימים איתה. הם קוראים בוז לעברה, אבל בסוף הם הולכים בדיוק בדרך שהיא מתווה. בשנה שעברה אמרה רגב שמשרדה לא יתמוך בסרטים שאותם כינתה ׳חתרנים׳ והנה השנה יצאו לאקרנים 23 סרטים, אף אחד מהם אינו עוסק בסכסוך הישראלי פלסטיני או בכיבוש״. לדבריו, ״אם תסתכל על הליהוקים של השחקנים הערבים בסרטים, הם רק ייצור של בשר לתסריט. לא נותנים להם להיות הביטוי של עצמם, להכיר או להזדהות עם סבלם״.

נפאר לא מתרשם מכך שבפרס הסרט הטוב של השנה זכה "סופת חול", שכל שחקניו ערבים ישראלים. "ראיתי את הסרט״, הוא אומר, ״זה סרט טוב. המשחק והצילומים נהדרים. הסיפור נפלא. אבל הוא עוסק באחוות נשים בסגנון נשיונל ג'יאוגרפיק. אין שם הריסות בתים, אין יהוד אדמות של בדואים ואפלייתם ואין גם טיהור אתני״. לטענתו, בראיונות לקידום הסרט נאסר על השחקניות הערביות לדבר על הנושאים האלה.

תאמר נפאר הוא כוכב סרטו של אודי אלוני, ג'נקשן 48. גם הסרט הזה, שיעלה להקרנות בניו יורק בחורף הקרוב, אינו עוסק בליבת הסכסוך הישראלי, אלא בראפר פלסטיני מלוד החולם להצליח בגדול נגד כל הסיכויים. בדיוק כמו מסלול חייו של נפאר. כשעלה לקבל את הפרס על כתיבת המוסיקה לסרט הוא אמר לקהל בהתרגשות: "אני אוהב אמנות באופן כללי ואני מאוד אוהב שאתם מחבקים את האמנות שלי, אבל אני אעריך את זה אם גם תחבקו את הפלסטיניות שלנו, זה הנרטיב שלנו".

נפאר מספר בשיחה עם אל-מוניטור שהרגע המרגש ביותר בטקס היה כשכל השחקנים הערבים אחזו ידיים והמחישו רגע של אחווה ושותפות גורל. כולם כאיש אחד עמדו מול מירי רגב, במחווה שמצד אחד הביעה רצון להיות חלק מההוויה הישראלית, חלק אינטגרלי, תורם, פורה ומשגשג בתעשיית הקולנוע המקומית, ומצד שני סירוב לוותר על הנרטיב שלהם ועל העבר שלהם.

לאל-מוניטור הוא מסביר כי תעשיית הקולנוע הישראלית, על אף שאיש לא מודה בזה, מתיישרת לקו של רגב והימין בישראל. הקולנוע, שאמור להיות ביקורתי ולבעוט בממסד, פוחד ששרת התרבות תממש את איומיה לקצץ בתקציבים. לדבריו, שחקנים ערבים מוכשרים מאוד מבינים שאולי בקרוב לא יהיה להם מקום בתעשיית הקולנוע הישראלית, כי הם לא יקבלו תפקידים. "הם לא יהיו מוכנים להיות שחקנים בתפקיד של ׳ערבי מחמד׳ שמייעדים להם כדי לא להרגיז את הממסד הישראלי ואת הציבור בישראל. כל מה שאנחנו מבקשים זה שתבינו את הנרטיב שלנו. לא יותר״.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: palestinian-israeli conflict, movies, miri regev, mahmoud darwish, israeli society, filmmaking, cinema, arab-israelis

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept