הימין רוקד והשמאל צולע

ממשלת הימין נעזרת בשפע כספי ציבור, בתרומות ובתקשורת ומערכת חינוך צייתניות כדי לציין את היובל למלחמת ששת הימים כחגיגות ניצחון בלבד. רק איחוד שורות במחנה השלום יוכל לאזן את התמונה

al-monitor .

נושאים מכוסים

two-state solution, peaceful movement, jerusalem, israeli occupation, education, east jerusalem, annexation

אוג 25, 2016

על פי מכתב (pdf) שהמינהל הפדגוגי במשרד החינוך שלח באחרונה (15 במאי) למנהלי מוסדות החינוך ברחבי הארץ, שנת הלימודים תשע"ז, שתיפתח בשבוע הבא ב-1 בספטמבר, תעמוד בסימן "שנת ה-50 לאיחוד ירושלים". נמסר להם כי לשם כך תעמוד לרשותם "תוכנית להעמקת הזיקה והקשר של התלמידים לירושלים". במכתב צוין כי "התוכנית מיועדת לכלל תלמידי ישראל", וזאת "תוך התאמתה למאפיינים הייחודיים לכל מגזר". מעניין כיצד התוכנית הזאת מותאמת לתלמידים הערבים בתוך גבולות הקו הירוק. עוד יותר מעניין אילו "מאפיינים ייחודיים" יוצגו בפני ילדי "מגזר" מחנה הפליטים שועפאט שסופח לירושלים. 

כבר לפני שנתיים הזדרזה הממשלה להקים ועדת היגוי לחגיגות היובל לאיחוד העיר, בהשתתפות נציגים ממשרדי הממשלה ועיריית ירושלים. לפני שבועיים (11 באוגוסט) אישרה הממשלה את המלצת שר התקשורת בנימין נתניהו, להנפיק בשנה הבאה בול לציון 50 שנה לאיחוד ירושלים ובול לרגל יובל להתיישבות ברמת הגולן, בקעת הירדן, יהודה ושומרון. בעיריית ירושלים, מועצת יש"ע, ההתנחלויות ועמותות הימין העשירות, דוגמת אלע"ד החולשת על מזרח האגן הקדוש בירושלים, ההכנות לעצרות שנת ה-50 בעיצומן.

הנהגת מפלגת העבודה, זו שראשיה יזמו את סיפוח ירושלים והקימו את ההתנחלויות הראשונות, ודאי תוזמן לבימת הכבוד.

יש בישראל אנשים לא מעטים שעבורם יוני 2017 יציין 50 שנה לסיפוח החד-צדדי של ירושלים ושל עשרות כפרים בסביבתה. לדידם, "ההתיישבות" מעבר לקו הירוק מנוגדת לאינטרסים של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, שלא לדבר על היותם מפגן של פגיעה מתמשכת בזכויות האדם של הפלסטינים החיים שם לדורות. מבחינתם, מפעל ההתנחלות מהווה מכשול לשלום עם השכנים.

זה הזמן להפנות לציבור הישראלי את השאלה, האם אין די ב-50 שנות כיבוש? האם אפשר לשלוט לנצח בבני אדם בלי להעניק להם זכויות אזרח? האמנם היהודים-הציונים רוצים שנכדיהם יוולדו בעוד 50 שנה למדינה שבה מיעוט שולט ברוב?

מעקב שוטף אחרי הפעילות בארגוני השמאל לקראת שנת ה-50 למלחמת ששת הימים מנבא החמצה רבתי. שנות הכיבוש הארוכות הולידו אין ספור ארגוני שלום וזכויות אדם. מאות שכירים ומתנדבים, רובם ככולם אנשים ונשים שוחרי טוב, מייחדים ממרצם ומזמנם לשמירה על גחלת השלום ועל זכויותיהם של הפלסטינים. חקיקה עוינת והסתה פרועה מצדם של ראש הממשלה וחבר מרעיו, אינם מרתיעים אותם. הם אלה שמתריעים בפני הקהילה הבינלאומית על עוולות הכיבוש ושומרים על שארית האמון בכוונות השלום של אזרחי ישראל היהודים.

כפי שכתב כאן שלומי אלדר, כמעט לכל ארגון כזה יש מעין "שר חוץ" האמון על הרחבת הקשר עם ארגונים בינלאומיים וממשלות בעלות השפעה על ישראל. בכתבה צוטט הרב אריק אשרמן, שפרש לאחרונה מהארגון החשוב "שומרי משפט: רבנים לזכויות אדם", שהוא עצמו הקים והוביל, כדי להקים עמותה מתחרה ("חקל - ברית להגנה על זכויות אדם"). מייסד "עיר עמים", דני זיידמן, מטובי המומחים לנושא ירושלים, הקים את "ירושלים דלמטה". אלוף במילואים אמנון רשף הקים את "מפקדים למען ביטחון ישראל" שמתחרה ב"מועצה לשלום וביטחון".

סקירה זריזה מעלה לא פחות מתריסר ארגונים שעוסקים בקידום השלום על בסיס פתרון שתי המדינות, דיאלוג בין העמים ויוזמת השלום הערבית, וכמספר הזה ארגוני זכויות אדם הפועלים בשטחים: שלום עכשיו, מרכז פרס לשלום שמקבל תקציב מהמדינה, יוזמת ז'נבה, גוש שלום, עתיד כחול לבן, ישראל יוזמת, היוזמה האזורית, איפקר"י, לוחמים לשלום, פורום המשפחות השכולות, נשים עושות שלום, האגודה לזכויות האזרח, בצלם, יש דין, המוקד להגנת הפרט, עיר עמים, ירושלים דלמטה, במקום, מחסום ווטש, תעאיו"ש,  שומרי משפט, חקל, גישה, המוקד להגנת הפרט ושוברים שתיקה. וזו רק רשימה חלקית.

היוזמה היחידה [מצד המחנה הזה] שנראית באופק לקראת יובל ה-50 לכיבוש מתגבשת סביב שלום עכשיו. הסיסמה המעורפלת שנבחרה לקמפיין - "מחליטים בחמישים" - נועדה למשוך ישראלים מודאגים מהמרכז והימין הרך, שנרתעים מהגדרות "קונטרוברסליות" כמו "שמאל", "כיבוש" ו"אפרטהייד". גורלן של יוזמות לקיום עצרות שלום ומחאה נגד הכיבוש ביוני 2017 תלוי על בלימה.

הימין משווק חגיגות ניצחון, השמאל נדרש למלא את תפקיד נביא הזעם ומשבית השמחה. בחודשים האחרונים התקיימו בארגוני השלום דיונים רבים על דרכי ההתמודדות עם האתגר הזה. לרשות הימין עומדים שפע של כספי הציבור, חינמון נפוץ, ערוצי טלוויזיה פופוליסטיים, מערכת חינוך צייתנית, תורמים יהודים, אוונגליסטים נדיבים ועמותות פטורות ממס. ארגוני השמאל מתרוצצים אחרי קומץ תורמים, ומתמודדים עם קיצוץ משמעותי בסיוע מהאיחוד האירופי וממדינות האיחוד בעקבות המשבר הכלכלי ביבשת והצורך לסייע להמוני הפליטים מהמזרח התיכון. מורים לאזרחות נזהרים מלדבר על ערכים שנתפסים כיום בישראל כשמאלנים, כמו שוויון זכויות, ומנויי "הארץ" נחשבים לעוכרי ישראל.

בהעדר אופוזיציה מפלגתית אפקטיווית, החברה האזרחית היא התקווה האחרונה של מחנה השלום והדמוקרטיה. הוא חשוב וחלש מכדי להרשות לעצמו לפצל את כוחותיו. יובל "איחוד ירושלים" הוא הזדמנות נדירה לאיחוד השורות מאחורי ערכים שהיו פעם נכסי צאן הברזל של ישראל.  

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

סיפוח בקעת הירדן: מתי נתניהו וגנץ יורידו את המסכות?
יוסי ביילין | | מרץ 1, 2020
כך קובר נתניהו את עיקרון שתי מדינות לשני עמים
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | פבר 27, 2020
ישראל מעוניינת באבו מאזן חלש אבל שולט
שלומי אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 18, 2020
האם ישראל והרשות הפלסטינית בדרך למדינה אחת?
קסניה סבטלובה | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 18, 2020
האם השמאל הציוני יצביע לרשימה המשותפת?
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | פבר 18, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020