למה האיחוד האירופי הרים ידיים מתהליך השלום?

״בהנהגה האירופית מתוסכלים משני הצדדים״, אומר בכיר באיחוד האירופי לאל-מוניטור, ״אבל יותר מכל ממדיניות ההתנחלויות של ישראל״. באיחוד גם מאוכזבים מעמדתן הפושרת של ארה״ב, מצרים, בריטניה וצרפת כלפי מאמציהם.

al-monitor .

נושאים מכוסים

united kingdom, us elections, two-state solution, mahmoud abbas, israeli-palestinian conflict, federica mogherini, european union, avigdor liberman

אוג 21, 2016

לאחר פעילות דיפלומטית נמרצת במטה האיחוד האירופי ובכמה מבירות אירופה, בראשן פאריז, בניסיון להתניע מחדש את תהליך השלום במזרח התיכון, נדמה היום שבאיחוד האירופי מוכנים להרים ידיים ולוותר על כל סיכוי להחזיר אל סדר היום בעתיד הקרוב את פתרון שתי המדינות לשני עמים. אירופה עסוקה באתגרים הפנימיים שלה, בראש ובראשונה במשבר הפליטים, שמתקשר לגל הטרור בהשראת המדינה האיסלאמית. לראשונה מאז המלחמה בבלקן, הביטחון עומד בראש מעייניהם של האירופאים, במיוחד לאחר הפיגועים בפאריז, בבריסל, בניס וכן הלאה. האיום הביטחוני הזה מאתגר את הדמוקרטיה הפרגמטית של אירופה, ומעודד את עלייתן של מפלגות הימין הקיצוני. לאחר בחירתה של בריטניה להתנתק מהאיחוד האירופי, ולקראת המשא ומתן הצפוי מול ממשלתה של תרזה מיי, מוטלת כיום בספק גם אחדותה של אירופה.

לא פלא, אפוא, שהסכסוך הישראלי-פלסטיני מעניין פחות את אירופה. מאמץ דיפלומטי ניכר הושקע בחודשים האחרונים באיחוד האירופי, בניצוחה של פדריקה מוגריני הדינמית, הנציגה העליונה של האיחוד האירופי לענייני חוץ וביטחון, ביחד עם משרד החוץ הצרפתי. ובכל זאת, היוזמה הצרפתית וועידת פאריז לא הובילו לשום מקום.

גורם בכיר באיחוד האירופי המקורב למוגריני סיפר לאל-מוניטור בעילום שם שבבריסל מודאגים מאוד מהאפשרות של פרץ אלימות מחודש בין ישראל לפלסטינים, אלא שהפעם נדמה שלאיחוד האירופי אין הרבה מה לעשות בנידון: "חייבים להיות מציאותיים; האיחוד האירופי אינו יכול לכפות תהליך שלום. בהנהגה האירופית מתוסכלים משני הצדדים, אבל יותר מכל ממדיניות ההתנחלויות של ישראל. לא נגיד את זה בפומבי, אבל בשלב זה, אנחנו מרימים ידיים בכל מה שקשור לחידוש משא ומתן ממשי".

המקור הבכיר מנה כמה סיבות להשלמה ולוויתור: ראשית, היעדרה של התלהבות כלשהי מצד מדינות אירופאיות מרכזיות, כלומר בריטניה וגרמניה, שאינן ששות להעמיד את האיחוד האירופי בחזיתה של היוזמה לחידוש המשא ומתן במזרח התיכון. ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי שקועה כל כולה בתהליך ההיפרדות, וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל מהססת לבטא בפומבי את עמדתה הביקורתית כלפי מדיניות ההתנחלויות של ישראל.

הסיבה השנייה קשורה לבחירות בארה"ב. בבריסל קיוו לראות עמדה פרו-אקטיבית יותר בעניין פתרון שתי המדינות מצד הנשיא ברק אובמה, גם ערב הבחירות. אבל עכשיו, באיחוד האירופי מעריכים שהנהגת המפלגה הדמוקרטית בארה"ב אינה מעוניינת בעימות מול הקהילה היהודית-אמריקאית בסוגיית פתרון שתי המדינות. ובאירופה מבינים שללא מעורבות אמריקאית, ישראל לא תשנה את עמדתה בשום נושא.

הסיבה השלישית היא שבמשרד החוץ הצרפתי מאוכזבים מהעמדה המצרית הפושרת כלפי היוזמה הצרפתית. משטרו של עבד אל-פתאח א-סיסי בקהיר אינו מעסיק את עצמו בסוגיית כינונה של מדינה פלסטינית, וממקד את מלוא תשומת לבו בהחלשת החמאס ובמיגור הטרור האיסלאמיסטי בחצי-האי סיני. הנשיא הפלסטיני אבו מאזן זקוק לתמיכתה של מצרים בעמדותיו הפרגמטיות - תמיכה שהוא לא ממש זוכה לה כרגע.

הגורם הבכיר הוסיף שהפלסטינים לא הוכיחו מתינות כלשהי בנושאי מעמד הקבע, כולל סוגיית הפליטים. בבריסל רוצים לראות מתינות שכזו מצד הפלסטינים, כדי לשכנע את וושינגטון לגבש יוזמה מדינית ריאלית. באיחוד האירופי מודאגים מאוד גם מהיחלשותו הפוליטית של הנשיא אבו מאזן, בהתחשב בריק המדיני ובתחילתו של מאבק ירושה ברמאללה.

הסיבה האחרונה שמנה הגורם הבכיר הוא סירובה של ישראל לחזור אל שולחן המשא ומתן. אין ספק שבהנהגת האיחוד האירופי רואים בישראל את האחראית העיקרית לקיפאון בתהליך המדיני. ירושלים לא נענתה לאף אחד מהמהלכים של האיחוד האירופי - בין אם מדובר ביוזמה הצרפתית ובין אם בהמלצות הקוורטט. הרחבת ההתנחלויות, הסיפוח הלכה למעשה של שטחי C ועמדותיו הנציות של שר הביטחון אביגדור ליברמן, כל אלה הופכים את חידוש התהליך המדיני למשימה בלתי-אפשרית מבחינתה של בריסל.

בתגובה לעמדות אלה, אמר בכיר במשרד החוץ הישראלי לאל-מוניטור בעילום שם, שלאיחוד האירופי מעולם לא היה תפקיד משמעותי בתהליך השלום במזרח התיכון, שכן עמדותיהן של רוב המדינות החברות באיחוד מוטות כלפי הפלסטינים: "היוזמות האחרונות של האיחוד האירופי רק הקשיחו את ההתנגדות הפלסטינית למשא ומתן ישיר, שהרי הן יוצרות ברמאללה אשליה שניתן להשיג מדינה ללא משא ומתן. אם האיחוד האירופי יהפוך למשקיף מן הצד, נקדם אותו בברכה".

אכן, אם באיחוד האירופי ירימו ידיים ויוותרו על תהליך שלום ריאלי בעתיד הנראה לעין, יהיה זה ניצחון דיפלומטי עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו. אבל זו תהיה גם התפתחות מסוכנת מאוד, שכן יחד עם חילופי הממשל בארה"ב, הייאוש בקרב הפרגמטיסטים ברשות הפלסטינית רק יעמיק. אם הסכסוך הישראלי-פלסטיני יישאר על אש קטנה בזירה הבינלאומית, ייוותרו על שולחן שתי אפשרויות בלבד: המשך התהוותה של מדינה דו-לאומית או המשך האלימות. זהו מצב העניינים העגום שמצפה לנו לקראת 2017.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
האם ליברמן יצליח להמציא את עצמו מחדש?
קסניה סבטלובה | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020
הניצחון חסר התקדים של נתניהו לא יציל אותו מהמשפט
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 3, 2020
האם "ממשלת הריבונות" תקבל מטראמפ אור אדום?
עקיבא אלדר | | מרץ 3, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020