איך חיילי צה״ל הפכו מלוחמים ל״ילדים״?

מארגון ״ארבע אמהות״ שקרא לצאת מלבנון, דרך גלעד שליט, לוחם השריון שהפך ל״ילד של כולנו״, ועד התמיכה הרחבה בחייל היורה מחברון - המעורבות ההורית בשירות הצבאי של החיילים משנה את תורת הלחימה של צה״ל.

al-monitor .

נושאים מכוסים

soldiers, moshe ya'alon, military service, israeli society, israel defense forces, idf, gadi eizenkot, avigdor liberman

מאי 27, 2016

כששר הביטחון המיועד, אביגדור ליברמן, התייצב לימינו של החייל שירה למוות במחבל מנוטרל בחברון (24 במארס), הוא ידע בדיוק מה הוא עושה. נכון שמדובר באיש ימין מובהק, אבל לא האידאולוגיה הפעילה אותו, אלא ההבנה שהוא פורט על נימי הרגשות של רבים בציבור. הפרשה הזו, שעימתה בין רבים מתומכי החייל היורה לבין הממסד הצבאי שהתנער ממעשיו של החייל, וגררה את צה״ל לתוך השיח המקצין בחברה הישראלית, סיפקה הזדמנות לבחון את היחס הציבורי לחיילי צה"ל: יחס חם, אוהד והורי, עד כדי העדפתם על חשבון אזרחים, ובמקרה האחרון, העדפתם על חשבון ערכי הדמוקרטיה, רוח צה"ל, פקודות הפתיחה באש ומרות שרשרת הפיקוד הצבאית.

תהליך שינוי יחסו של הציבור הישראלי אל החיילים, מגיבורים שתפקידם להגן בגופם על אזרחי וגבולות המדינה, ל"ילדים של כולנו", ארך כמה עשורים, והחל בשינוי היחס הציבורי לחיילים שנהרגו בקרבות.  "קו פרשת המים המהותי בעניין היחס לחללים היה מלחמת לבנון הראשונה, כאשר היו  אירועי מחאה על כך שנפלו שם חיילים", אמר לאל-מוניטור הסוציולוג הפרופ' יגיל לוי, חוקר יחסי צבא-חברה באוניברסיטה הפתוחה.

ח"כ והאלוף במילואים אלעזר שטרן (יש עתיד) טוען לעומתו כי ההפגנות ב-82' נגעו בעיקר למדיניות הממשלה, ולכן הוא מצביע על הקמתה של תנועת ״ארבע אימהות״ כנקודה בהיסטוריה שממנה הפכו לוחמי צה״ל בתפיסה הציבורית לילדים שצריך להגן עליהם. התנועה הוקמה ב-1997 על ידי ארבע אמהות ללוחמים, לאחר ש-73 חיילים נהרגו בהתנגשות של שני מסוקים בדרכם ללבנון. היא קראה לנסיגת צה"ל מלבנון מתוך דאגה לחיי הלוחמים, ונתפסת מאז כאחד הגורמים המרכזיים שתרמו להחלטתו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, להחזיר את הכוחות מרצועת הביטחון לישראל במאי 2000.

שש שנים אחר כך, במלחמת לבנון השנייה, המפנה הציבורי ביחס לחיילים כבר חלחל לתוך תורת ההפעלה של צה"ל. דו"ח ועדת וינוגרד לבדיקת המערכה קבע מפורשות כי "צה״ל התנהל במלחמה כמי שהחשש מנפגעים בקרב חייליו שימש מרכיב מרכזי בהליכי התכנון ובשיקוליו המבצעיים" [הדו''ח הסופי, עמ' 252].

לדברי ח״כ שטרן, "בזמן שבעורף נהרגו אזרחים יום אחר יום, בתפקוד צה"ל הייתה התנגשות בין דבקות במשימה, כלומר ההגנה על חיי האזרחים וסיכול האיום עליהם, לבין חיי אדם - כלומר חיי החיילים". הפרופ׳ לוי מסביר כי במלחמה הזאת הוטמעה המורשת שלפיה חיי החללים יותר יקרים, וממנה נגזרה הלגיטימיות למדיניות אש אגרסיבית מאוד בעימותים שהיו בעזה. "אין יותר דילמה אתית את מי מסכנים קודם, חיילים או אזרחי האויב".

אולם נראה שלא רק חייהם של אזרחי האויב מדורגים נמוך יותר מחיי הלוחמים, אלא גם חיי אזרחי המדינה שעליהם נשלחו החיילים להגן. כך למשל, סיכול איום המנהרות הפלסטיניות, שנחשב בעיני הציבור כאיום על האזרחים ביישובים הסמוכים לגדר הגבול, לא היווה אחת ממטרות מבצע צוק איתן בעזה, עד שלא הייתה ברירה. גם מותם של חיילים הלם אז בציבור בצורה הרבה יותר חריפה ממותם של אזרחים. הלוויות של חיילים, בודדים וכאלה שמשפחתם ביקשה השתתפות בהן, הביאו עשרות אלפי אנשים זרים לבתי העלמין. לעומת זאת, מותו של ילד בן ארבע, דניאל טרגרמן, מפגיעת פצצת מרגמה בביתו שבנחל עוז, היה לכרוניקה של מלחמה. המוני בית ישראל לא הגיעו ללוותו בדרכו האחרונה.

לאחד התהליכים שהובילו לכך קורא הפרופ' לוי "ילדותיזציה". "התלות של הדור הצעיר בהורים גדלה מאוד, וכך גם מעורבותם בחייו. הם גרים בבית יותר זמן, ההורים מממנים, וכמובן שמתערבים מאוד בצבא", הוא אומר.

ההפרופ' אודי לבל מאוניברסיטת אריאל, שחוקר גם הוא את יחסי החברה הישראלית וצה"ל, מוסיף ש"הורים נדרשים לעשות השלמות ציוד לחיילים וקונים בעשרות אלפי שקלים ציוד צבאי איכותי יותר ממה שהצבא מספק, ואפילו ציוד מבצעי נחוץ". יחד עם המוטיבציה לשירות קרבי שיורדת בעשורים האחרונים, הופכים החיילים לכוח אדם הרבה יותר יקר, והצבא זקוק להשפעה חיובית של ההורים על הנוער. אך מעורבות ההורים לא נעצרת היכן שנוח לצבא, והם מצפים שהצבא ישמור על חיי בניהם ובנותיהם, ויגבה אותם בכל מחיר. כך בדיוק קרה בפרשת הירי בחברון.

הפרופ' לבל מצביע על היבט נוסף. לדבריו, ישנו תהליך של הפיכת החייל לקורבן של כוחות גדולים ממנו. "מצד שמאל טוענים שהחיילים הם קורבנות מדיניות הכיבוש, ומצד ימין טוענים שהם קורבנות של הוראות הפתיחה באש ויחס סלחני מדי כלפי האויב". ואם החייל הוא קורבן, צריך להגן עליו מפני הצבא שמאפשר להפוך אותו לכזה.

לדברי עמוס הראל, הפרשן הצבאי הוותיק של "הארץ", צה"ל מזהה היטב את התהליכים החברתיים הללו ואף מוטרד מהם, אך לעתים נאלץ לשתף עמם פעולה. "בדובר צה"ל מייצרים אייטמים שמחוללים את הרגש הלאומי: קצינות הנפגעים שמתראיינות, כתבות מרגשות. אולי אי אפשר שלא (לעשות את זה). אם גלעד שליט, לוחם, יוצא מטנק ממוגן מהמעולים בעולם, ומסגיר את עצמו ללא קרב, ומשלמים על שחרורו במאות רוצחים, וכל מה שיש לציבור להגיד זה ׳הוא הילד של כולנו׳, נוצר מצב שכל מה שהחייל צריך זה חיבוק מההורים. זה מחלחל לצה"ל. הנה, גם הרמטכ"ל בני גנץ הצדיע לו. מה יש להיות גאה בו? אבל בציבור הוא הילד של כולנו".

כזה הוא גם אלאור אזריה, החייל מחברון. למרות ששר הביטחון והרמטכ"ל קבעו שסרח, ולמרות שהועמד לדין, רוב הציבור הביע תמיכה בו. לא רק משום שירה במחבל פלסטיני, כפי שאנשי ציבור רבים קראו לעשות, אלא בעיקר משום שהוא חייל שנשלח למשימה. הציבור הישראלי, שמורכב ברובו מחיילים לשעבר, מצפה לגיבוי לילדיו, ומוכן לחשוף שיניים מול מי שמאיים לפגוע בהם, אפילו אם אלה פעלו שלא כחוק, ואפילו אם זה אומר להתעמת מול צה"ל האהוד.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
האם ליברמן יצליח להמציא את עצמו מחדש?
קסניה סבטלובה | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020
הניצחון חסר התקדים של נתניהו לא יציל אותו מהמשפט
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 3, 2020
הסדרה בעזה – בין סיסמה ריקה לאחיזת עיניים
עקיבא אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 25, 2020
ירח הדבש המוזר בין נתניהו לסינוואר
בן כספית | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 21, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020