ישראל פולס

מדוע חולשת האופוזיציה קשורה ליוזמה להגבלת כהונת רה"מ?

p
המחבר
בקצרה
בהצעת החוק להגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות יש היגיון רב, אולם כשאיחוד הכוחות המרשים המקדם את החוק מלא באינטרסים אישיים נגד נתניהו ודורש ממנו להימנע מהצבעה – מתחילות הבעיות. מוטב לגוש השמאל-מרכז לגבש מועמד מוסכם לראשות הממשלה כצעד ראשון אמיתי בדרך להפלת בנימין נתניהו.

בהצעת החוק להגבלת כהונתו של ראש הממשלה לשתי קדנציות, אשר תונח על שולחן הכנסת מיד לאחר החזרה מפגרת האביב בחודש מאי, יש הגיון רב.

הבעיה היא שבנסיבות הקיימות היא מדגישה את כשלונה של האופוזיציה בשנים האחרונות להעמיד אלטרנטיבה שלטונית מול בנימין נתניהו ולהחליפו בבחירות. אף שבדברי ההסבר להצעה מצויין כי היא אינה פרסונלית, ואינה מונעת ממפלגה מסויימת לשלוט גם במשך עשרות שנים – אם זה יהיה רצון העם - ברור שההצעה נתפרה למידותיו של אדם אחד: בנימין נתניהו.

בסוף השבוע האחרון [16 באפריל] נחשף בחדשות ערוץ 2 כי הצעת החוק של יו"ר סיעת המחנה הציוני, ח"כ מרב מיכאלי, לקצוב את כהונתו של ראש הממשלה לשתי קדנציות, תועלה שוב לאחר שנפלה בעבר.

הפעם, על פי הדיווח, חברו כמעט כל ראשי מפלגות האופוזיציה למהלך: יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג, יו"ר יש עתיד יאיר לפיד ואפילו שני היריבים המרים יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, ויו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה. ללא ספק, הפגנת כוח אופוזיציונית מרשימה ביותר.

בדברי ההסבר לחוק נאמר כי "קיימת חשיבות רבה בממשל דמוקרטי לתחלופה של האישיות העומדת בראש המערכת, על מנת למנוע ניוון וניתוק. דמוקרטיה אינה מלוכה, והכרחי שלא יווצר שלטון שבראשו עומד אותו אדם במשך שנים ארוכות". עוד נאמר כי "הגבלת הכהונה תיצור יציבות שלטונית כי התמריץ לראש הממשלה הוא לשמר את הקואליציה שלו".

עם זאת, הקואליציה שהתגבשה להגבלת כהונת ראש הממשלה דורשת כי נתניהו לא ישתתף בהצבעה כי היא נוגעת לו אישית. בבסיס הדרישה הזאת עומדת טעות יסודית, מכיוון שהיא חושפת כי המוטיבציה מאחורי הצעת החוק הזאת היא פרסונלית, וכי החוק נועד להוריד מהשלטון את בנימין נתניהו. חבל, מכיוון שזה מסרס את יתרונות החוק, ומסיט את תשומת הלב לעניין האישי.

החולשה הזאת נמשכת גם בהסבריה של מיכאלי עצמה לתקשורת, בהם טענה כי "מחקרים מראים עקבית וחד משמעית: כח ועוצמה חזקים מדי משפיעים לא טוב על המוח האנושי. דמוקרטיה היא לא קיסרות ולא מונרכיה. זו בדיוק הסיבה שמדי פעם צריך להחליף ראש ממשלה - כפי שאפשר לראות אצלנו, כשאותו אדם עומד בראש המערכת זמן רב מדי יש סכנה של התאבנות המערכת והתאמתה לצרכי האיש, במקום לצרכי הציבור".

כאשר מיכאלי מציגה כך את החוק שלה, היא יוצרת רתיעה אינסטנקטיבית מצד ציבור רחב שרואה ביוזמה שלה, אליה חברו כמעט כל יריביו של נתניהו, מהלך אופוזיציוני כוחני כדי להפילו. וזה לא משנה אם החוק אינו יכול להפילו רטרואקטיבית. בנוסף, מדוע למנוע ממנו להשתתף בהצבעה? האם אין בכך עיוות של הדמוקרטיה לצורך מסויים?

מה גם שהרעיון בהגבלת הכוח נועד לעודד יציבות קואליציונית. אך כאשר החוק עומד בפני עצמו אין לו ערך, מכיוון שהשיטה הקואליציונית נותרת בעינה. היכולת של ראש ממשלה, לא משנה מאיזה צד של המפה הוא, לסיים קדנציה מלאה היא די מוגבלת - כפי שהוכיחו שני העשורים האחרונים.

הטיעונים המופיעים בהסבר לחוק הם נכונים. כל ראש ממשלה שיידע שכהונתו קצובה לשתי קדנציות יהיה בעל מוטיבציה לפעול למען הציבור שבחר בו, ולא יעסוק מבוקר עד לילה בהישרדות לשימור כוחו, באמצעות מהלכים כוחניים – כפי שהדבר מתבטא באופן בו מפרש נתניהו את תפקידו.

"דמוקרטיה היא לא מלוכה, וככל שאתה נשאר יותר בתפקיד אתה מקבל יתרון יחסי", טוענים תומכי החוק – שוב, הם צודקים. אבל מפאת זהותם, השתייכותם המפלגתית ויחסיהם עם ראש הממשלה, הטיעון הזה נשמע כמו תירוץ בכייני לשאלה מדוע בשנים האחרונות לא עמדה מול נתניהו אלטרנטיבה שלטונית.

לכן, הצעת חוק מרחיקת לכת כזו, צריכה לבוא בתוך מהלך רחב הרבה יותר, של שינוי שיטת הממשל. היא חייבת לבוא מתוך הסכמה רחבה גם של גורמי קואליציה, ולא כמהלך אופוזיציוני שאיך שלא מסתכלים עליו הוא גם פרסונלי. צריך גם להודות כי עניין "ההישרדות" הוא לא נושא שמעסיק או העסיק רק את נתניהו. כל ראשי הממשלה האחרונים נאלצו להתמודד עם הנסיונות לשמר את הקואליציה שלהם באמצעות מהלכים הישרדותיים. אצל נתניהו זה פשוט הפך אולי לאובססיה. כך, יש רבים הטוענים כי תוכנית ההתנתקות של אריאל שרון נועדה לצורך הישרדותו, כדי להסיט את האש מחקירות השחיתות נגדו. כך גם המו"מ המדיני המואץ בין אהוד אולמרט לאבו מאזן שהתקיים בשיאן של החקירות הפליליות נגדו, שכפי שהתברר היה הכוח הדוחף להסכם קבע, בעוד אבו מאזן שם לו בלמים.

שיטת הדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית טעונה שינויים גדולים על מנת  להפוך אותה למשטר יציב, בו ראש ממשלה יוכל להוציא את ימיה של ממשלתו ולבוא לבחירת הציבור. זאת, לאחר שניתנה לו האפשרות להציג בפני הציבור את מדיניותו, ולא להיות מוטרד כל בוקר מסחטנות קואליציונית ופנים מפלגתית.

במקרה של המהלך האופוזיציוני הנוכחי להגבלת הכהונה של ראש הממשלה, ניתן לומר שאיחוד כוחות באופוזיציה הוא דבר חשוב, בעיקר מול ראש ממשלה כה כוחני, רק חבל שהוא מתועל לחוק שממילא לא יעבור.

השאלה הגדולה לקראת הבחירות הבאות היא האם גוש השמאל-מרכז, המורכב מהמחנה הציוני, יש עתיד, מרצ והערבים יצליח להתאחד סביב מועמד אחד לראשות הממשלה, ולא ליפול שוב למלחמות יוקרה ואגו – זה יהיה הצעד הראשון הקונסטרוקטיבי להחלפת נתניהו. החוק לקציבת הכהונה רק מציב אותו שוב בעמדת הקורבן ומשחק לידיו.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: zionist camp, parliamentary system, opposition parties, monarchy, knesset, elections, democracy, benjamin netanyahu

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept