ישראל פולס

מנהרות עזה: הרצוג מדבר כוחנית כמו בנט וליברמן

p
המחבר
בקצרה
בעקבות חשיפת מנהרת חמאס, יריביו של נתניהו מימין קוראים שוב להפעיל כוח צבאי נרחב יותר ברצועת עזה. אבל גם משמאלו, יו״ר האופוזיציה אינו מציג אלטרנטיבה מדינית באותו ההקשר.

"אחרי צוק איתן הבטיחו לנו הפטפטנים שתהיה הרתעה ושקט לשנים ארוכות, אבל מסתבר שהנייה לא פוחד מבנט, ומוחמד דף לא עושה חשבון לנתניהו. הגיע הזמן להקים ממשלה בישראל שראשיה ישתקו ויתנו לאויב בראש". זה היה אקורד הסיום להודעה הלוחמנית ששחרר ביום שני (18 באפריל) יו"ר האופוזיציה, ח"כ יצחק הרצוג, לאחר פרסום חשיפת המנהרה ההתקפית שחמאס חפר מרצועת עזה לשטח ישראל.

כה לוחמני היה הרצוג, עד שקל היה לחשוב כי ההודעה יצאה בעצם מלשכתו של שר החוץ לשעבר, אביגדור ליברמן, שטען כמה פעמים בשנים האחרונות כי הפתרון בעזה חייב להיות בכניסה קרקעית של כוחות ובכיבוש עזה.

אבל כאשר הטרנד הפוליטי הוא לשפר עמדות לימין, גם מי שאמור להיות ראש מחנה השמאל ולהוביל אלטרנטיבה לממשלה הנוכחית, מדבר באותה השפה של יו״ר הבית היהודי, נפתלי בנט. הרצוג מזהה את נקודת התורפה הביטחונית של ממשלת נתניהו: הטרור לא עוצר, וחמאס מתעצם. הבעיה היא עם האמירה החלולה וחסרת המשמעות בתגובתו, כשקרא ״לתת בראש״ לחמאס.

בחירת המלים הזאת של הרצוג אינה חדשות פוליטיות וציבוריות טובות למי שמעוניין באלטרנטיבה שלטונית. ליברמן יכול להגיד ״לתת לחמאס בראש״ ולהישמע משכנע ואותנטי - כמו מי שאם רק תינתן לו האפשרות - יוציא את דבריו אל הפועל. אבל כשהרצוג אומר זאת, לא רק שהוא אינו משכנע, הוא גם פוגע כך פוליטית בעצמו ובמחנה שהוא מייצג.

הסערה הציבורית שפרצה סביב המנהרה שחפר חמאס מהווה הזדמנות מצויינת לנהל דיון בהדחקה הגדולה בציבוריות הישראלית: סיבוב הלחימה עם חמאס בעזה בוא יבוא. המנהרה, שפתח היציאה ממנה התגלה עשרות מטרים לתוך שטח ישראל באזור דרום רצועת עזה – מינהרה אשר נחפרה לאחר תום מבצע צוק איתן, היא רק תזכורת אחת לכך.

דבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם תום צוק איתן באוגוסט 2014, על השקט שהושג ועל המכה הקשה שחמאס יתקשה להתאושש ממנה, נראים כרגע כאמירות סרק. גם ליברמן זיהה את חולשתה של ההבטחה הזאת, ותקף את ראש הממשלה ביום שני עם הפרסום על חשיפת המנהרה: "המנהרה שהתגלתה היא פגיעה קשה בריבונות הישראלית, והוכחה נוספת לכך שמדיניות ההכלה שמובילים נתניהו ו[שר הביטחון משה] יעלון מאפשרת לחמאס להמשיך ולהתעצם".

ליברמן, שבמבצע צוק איתן כיהן כשר החוץ וחבר בכיר בקבינט המדיני-ביטחוני, יצא גם תוך כדי הקרבות נגד מה שתיאר כפעילות מוגבלת מדי של צה״ל ברצועה, וקרא לפעילות תקיפה ונרחבת יותר. בעקבות הלחץ מימין, נתניהו, יעלון והרמטכ"ל אז בני גנץ, היו צריכים לספק לציבור תמונת ניצחון למבצע הארוך, שנמשך 50 יום בלי הישגים ברורים. הם בחרו אז להתמקד במנהרות חמאס שאותרו והושמדו.

ליברמן ונפתלי בנט, שהציגו כאמור קו מילטנטי בקבינט במבצע ב-2014, זכו בבחירות האחרונות להישגים מינוריים, ונתניהו נותר מנהיגו הבלתי מעורער של הימין. כנראה שגם הציבור הישראלי מבין את המשמעויות של כניסה קרקעית לעזה ואת המחיר הכבד שישראל עלולה לשלם על מהלך כזה.

בעשור האחרון, סבבי הלחימה מול הפלסטינים הם דבר קבוע וכמעט צפוי. בשנים שבהן אהוד ברק כיהן כשר ביטחון הוא דגל במדיניות של הכלת הסטטוס קוו ודחיית הסבב הבא ככל שניתן. כך היה בעופרת יצוקה בסוף 2008 ובעמוד ענן ב-2012. נתניהו ממשיך באותה מדיניות, שתואמת במידה רבה את המזג המנהיגותי שלו כראש ממשלה שאינו שש אלי קרב וזהיר מאוד בהפעלת כוח צבאי. מה שעוד מאפיין את נתניהו הוא שמירת הסטטוס קוו המדיני, בטענה שאין עם מי לדבר בשעה שהאזור כולו נמצא בתזזית וישראל מאופיינת ביציבות יחסית.

המאפיין השלישי של נתניהו הוא פעלתנות מגננתית. הוא השקיע מיליארדים בבניית גדר מסביב לגבולות ישראל, והוא דחף את ההשקעה הגדולה בתקציבים ובידע למציאת פתרון טכנולוגי מתקדם לאיתור מנהרות. בתחום העשייה המגננתית נתניהו הוא ראש ממשלה מצטיין, שיכול היה השבוע לנופף בהישג הטכנולוגי של פיתוח מערכת מתקדמת יחידה מסוגה בעולם לאיתור מנהרות - המכונה בתקשורת ובציבור ״כיפת ברזל תת-קרקעית״.

בתדרוך לכתבים מדיניים שקיים ביום שני התפאר נתניהו בהישג: "הממשלה משקיעה הון עתק בסיכול איום המנהרות. זה מאמץ מתמשך, אנחנו משקיעים בכך ונמשיך להשקיע בהצמדה ובנחישות". אכן מדובר בהישג עצום שמוכיח שוב את עליונתה הטכנולוגית של ישראל ואת עוצמתה מול חמאס. זה מה שנתניהו מציע לציבור: התעצמות צבאית ומגננתית ושמירה על הסטטוס קוו המדיני. מימינו ניתן למצוא את ליברמן ובנט שמוכרים לציבור את אשליית הכוח. זו הסיבה לאכזבה מתגובתו של הרצוג, כמו גם מדבריו של יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, שבחר מצידו לתקוף את הקהיליה הבינלאומית על התעלמותה מההתעצמות המחודשת של חמאס.

בתוך בליל התגובות והמלל על המצב הנפיץ בגבול רצועת עזה, אין דמות פוליטית מרכזית שתציג לציבור אלטרנטיבה של מהלך מדיני. אף אחד כבר לא זוכר את ההבטחות האופטימיות של נתניהו אחרי צוק איתן על הזדמנויות מדיניות מול מדינות ערב המתונות. ראש הממשלה לא עשה דבר, ורק הרוויח עוד זמן. אלטרנטיבה פוליטית אמיצה הייתה צריכה ביום הזה לדבר מדינית - ולא רק כוחנית.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: israeli right wing, israeli-palestinian relations, isaac herzog, hamas security apparatus, hamas, gaza tunnels, gaza tunnel smuggling, avigdor liberman

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept