לאחר ההשתלטות על עיתון זאמאן, לאן פניה של טורקיה?

התקשורת בכללותה נתונה לאיום מצד המשטר הנוכחי בטורקיה, לא רק כמה עיתונים כמו זאמאן

al-monitor .

נושאים מכוסים

turkish media, recep tayyip erdogan, newspapers, justice and construction party, gulen movement, freedom of press, fethullah gulen, censorship in turkey

מרץ 11, 2016

ב-4 במארס התרחש באיסטנבול אירוע חריג ביותר, שלא לומר חסר תקדים. חבורת שוטרים צעדה לעבר מערכת זאמאן, כשבידיהם צו בית משפט המורה על תפיסתו של העיתון היומי הגדול ביותר בטורקיה. הם פיזרו את מאות המפגינים שהמתינו להם מחוץ למשרדי העיתון באמצעות גז מדמיע, נכנסו בכוח לבניין והשתלטו על חדר החדשות. תוך זמן קצר נודע לעורך הראשי עבדולחמיד ביליג'י כי פוטר. אתר האינטרנט של העיתון נסגר. בה בעת, הארכיון הדיגיטלי של העיתון, ובו כל הידיעות, הכתבות ומאמרי הדעה מ-27 השנים האחרונות – נמחק. עיתון שלם נחרב.

ההרס פינה מקום ליצירה חדשה. יממה לאחר שהמשטרה השלימה את השתלטותה על העיתון, שבאחרונה הפך ביקורתי ביותר נגד הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן ומשטרו, מצא את עצמו זאמאן עם קו מערכתי הפוך מבחינה פוליטית, בניהולו של נאמן שמונה על ידי הממשלה. עתה מהלל העיתון את ארדואן ואת "טורקיה החדשה" הנפלאה. במלים אחרות, זאמאן הפך לאחד מעשרות עיתונים טורקיים שמשימתם היחידה היא לתמוך בנשיא רב העוצמה ולהטיל אימה על יריביו.

החדשות הללו אולי היכו בהלם בעולם, אבל בטורקיה עצמה מעטים הופתעו. היה ברור שמדינה מתכוונת להשתלט על זאמאן ועל קבוצת התקשורת כולה, לרבות סוכנות הידיעות ג'יהאן, בדיוק כפי שקרה באוקטובר לקבוצת התקשורת "איפק", כשהעיתונים "בוגון" ו"מילט" שהיא מוציאה לאור נתפסו, והפכו בן לילה לתומכי ארדואן. כל ערוצי התקשורת הללו היו מזוהים עם תנועתו של פטהוללה גולן, ולציבור בטורקיה נאמר פעם אחר פעם שכל נכס בבעלותה של הקהילה הדתית הזאת יוחרם בידי המדינה

מי הפיץ את החדשות הללו? מכונת הפרופגנדה של השלטון עצמו עשתה זאת, במיוחד בעל טור בעיתון הפרו-ממשלתי סטאר, שהתפרסם באחרונה (לשמצה) בטורקיה כשופר של הממסד הביטחוני החדש. ג'אם קוג'וק כתב לעתים (ובשמחה) על ההשתלטות הקרבה ובאה של זאמאן.

לאחר תפישת העיתון, כתב אותו בעל טור מאמר בכותרת "המאבק האמיתי רק מתחיל", שבו התייחס למאבק עם "ארגון הטרור של פטהוללה גולן", כפי שהתקשורת הפרו-ממשלתית מכנה את התנועה באחרונה. בהתאם לקו זה, הולאמו כל הנכסים של תנועת גולן, לרבות היומונים החדשים שהחליפו את זאמאן ובוגון, אתרי חדשות שונים ו-17 אוניברסיטאות ברחבי טורקיה. הסיבה: אסור ל"ארגון טרור", למעשה "ארגון הטרור המסוכן ביותר מזה אלף שנה" – להחזיק בנכסים כאלה בחברה דמוקרטית.

כך מצדיק המשטר הנוכחי בטורקיה את החרמת זאמאן וסגירתם של כלי תקשורת אחרים שניצבו בדרכו. אולם נימוק זה מעורר שאלות רבות. לכל הפחות עלינו לשאול אם תנועתו של גולן היא אכן ארגון טרור, ומדוע ארדואן ומפלגתו פעלו עמה בשיתוף פעולה הדוק עד 2013, אז קרסה הברית הפוליטית בת העשור בין שני מחנות אלה. מרבית הפשעים לכאורה שביצעו חברי תנועת גולן בטורקיה – כגון האזנות סתר בלתי חוקיות ושיבוש ראיות על מנת להפליל יריבים פוליטיים ולשלוח אום למעצר – אירעו לפני 2013 בתמיכתו המלאה של ארדואן (זו כנראה הסיבה לכך שבעל הטור שבו מדובר הדגיש כי יש לראות בתנועת גולן ארגון טרור רק החל מה-1 בינואר 2014 – רק שבוע לאחר שהמשטרה והתביעה, המזוהים עם גולן, פתחו בחקירת שחיתות נגד דמויות מפתח בממשל).

יהיה זה אך הוגן לומר שתנועת גולן חייבת דין וחשבון לגבי הנוכחות החשאית שלה בתוככי משטרת טורקיה, מערכת המשפט ומנגנוני הממשלה, ואכן יש להעמיד לדין אחדים מחברי התנועה על שימוש לרעה בשררה. אבל אין בסיס חוקי להתייחסות כלפי התנועה כולה – הכוללת בתי ספר, גני ילדים, ארגוני צדקה, עמותות וכלי תקשורת – כאל ארגון טרור. אלה צעדי נקמנות פוליטית ודיכוי שאינם שונים בהרבה מאלה שהופעלו נגד האחים המוסלמים הבלתי-אלימים על ידי משטרו של הנשיא עבד אל פתאח א-סיסי.

יתרה מזאת, החרמתו של זאמאן, ולפני כן של בוגון ומילאט – אינם רק ניסיון למוטט את תנועת גולן, כי אם חלק ממאמץ להכניע את כל התקשורת הטורקית.

מאמץ זה נמשך כבר שנים, אבל בוצע באמצעות מהלכים פחות בוטים מאשר צווי בית משפט והשתלטות משטרתית: אמצעים כלכליים. בדרך כלל ניצב מנהל העיתון תחילה בפני אתגרים כלכליים שמוכתבים על ידי אנקרה. כתוצאה, העיתון נמכר לקונה שמתגלה כחבר קרוב של ארדואן. במקרים אחרים מסכים העיתון להעברת השליטה לידי "מנהל כללי" שאושר על ידי ההנהגה הטורקית. כתוצאה מכך, העיתון הופך לתומך ארדואן – בין אם במידה מעטה ובין אם בקנאות, ומפטר את העורכים, הכתבים ובעלי הטור שאינם מוצאים חן בעיני הנשיא ואנשיו. לפחות שבעה עיתונים גדולים עברו מהפך כזה בשבע השנים האחרונות.

אפילו עיתונים איסלמיסטיים אינם חסינים בפני צעדי חנק כאלה אם הם אינם תומכי ארדואן מובהקים. כך היה במקרה של דיריליס פוסטסי, שאחד מכותביו הראשיים, הקאן אלביירק, עורר את כעסו של ארדואן. על אף ששיבח במספר מאמרים את הנשיא כ"מנהיג", הוא גם הציע ביקורת בונה כלפיו. תוך זמן קצר, גורמים בעלי כוח באנקרה עודדו מפרסמים למשוך את כל המודעות שלהם מדיריליס פוסטסי, דיווח אלביירק. זמן קצר לאחר מכן, אלביירק פוטר.

בראיה כוללת של הדברים, המשטר הנוכחי משתלט לא רק על כמה עיתונים כמו זאמאן, אלא על התקשורת הטורקית כולה. וזה אותו משטר שעומד על כך שהביטוי לדמוקרטיה הוא אך ורק בעריכת בחירות, ושלמנצח בבחירות - התגלמות "הרצון הלאומי" - יש הזכות לשלוט בכל היבט מהחיים במדינה.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

האם צפוי עימות ימי בין ישראל לטורקיה?
Joshua Krasna | תיאום ביטחוני/הגנה | ינו 23, 2020
ארדואן בוחש במאבקי הירושה ברשות הפלסטינית
שלומי אלדר | הפיוס הפלסטיני | דצמ 18, 2019
ישראל מאותתת לארדואן – ירושלים מחוץ לתחום
מרדכי גולדמן | ירושלים | אוק 17, 2019
רצח העיתונאי הסעודי והשתיקה הישראלית
בן כספית | ח'אשוקג'י | אוק 18, 2018
המל"ל מציע לפגוע בפעילות סוכנות סיוע טורקית כדי לנקום בארדואן
שלומי אלדר | | יול 26, 2018

Featured Video