זו הייתה אחת הפרשות המשונות שיצאו מממשלות ישראל, ובמדינה שהמציאות בה לפעמים עולה על כל דמיון, זו תחרות לא פשוטה. שר החקלאות הישראלי, אורי אריאל, החליט בנובמבר שעבר שלא להעביר את התקציב לסירוס ועיקור חתולים משוטטים - מדיניות שבקרב המומחים יש תמימות דעים לגבי יעילותה בצמצום התרבותם. לדעתו של אריאל, ההליך מנוגד לאמונה היהודית האוסרת על גרימת צער בעלי חיים. החתולים והחתולות בישראל בוודאי פלטו אנחת רווחה בשל חוסר נכונותו של השר לחתוך באיבריהם האינטימיים, אבל אומת החתולים ודאי לא התכוננה לחלופות שהוא הציע.
במכתב לשר לאיכות הסביבה הציע השר אריאל להשתמש בכסף לאחת משתי אפשרויות: מחקר של חלופות להליך הפולשני, או - וזה באמת החלק המשונה בכל הסיפור - שימוש "בתקציב להעברת כלבים ו/או חתולים משוטטים ממין אחד (כל הזכרים או כל הנקבות) למדינה זרה שתיאות לקבלם״. הציבור בישראל לא ידע אם לצחוק או לבכות, והכתיר מיד את הפרשה בשם הקולע ״טרנספר החתולים בישראל״.
