ישראל פולס

התיכון שקורא תיגר על מסעות תלמידים לפולין

p
המחבר
בקצרה
עשרות אלפי תלמידים ישראלים משתתפים בכל שנה במסע לפולין, למרות עלותם היקרה והביקורת על "מסחור השואה". מנהל תיכון בירושלים החליט להדיר את תלמידיו ממסעות אלו: "היציאה למסע היא משהו שכולם עושים כי צריך, כי כולם עושים, בלי לעצור ולחשוב"

לפני כשנתיים [2014], כששירה חייט הייתה תלמידה בכיתה י' בתיכון למדעים ואמנויות בירושלים, היא ניסתה להוביל מהפך: לחדש את מסורת מסעות התלמידים לפולין, אשר הופסקה בבית ספרה שש שנים לפני כן.

מאז שנות ה-80', מרבית בתי הספר הישראלים מוציאים משלחות לפולין המסתכמות בעשרות אלפי תלמידי תיכון מדי שנה (בני 18-16). במסעות אלו, הנמשכים כשבוע, נחשפים התלמידים לשואת יהודי אירופה. הם מסיירים בגטאות, מבקרים במוזיאונים יהודיים ובמחנות ריכוז והשמדה וגם מנופפים בדגלי ישראל כהוכחה לניצחון היהודי על מכונת ההשמדה הנאצית.

איתי בנוביץ׳, מנהל התיכון שבו שירה לומדת, מפקפק בתועלתם של המסעות הללו. ״כשעברתי השתלמות ביד ושם לקראת היציאה למסע, הרגשתי שהיציאה למסע, כפי שהיא היום, היא משהו שכולם עושים כי צריך, כי כולם עושים, בלי לעצור ולחשוב״, הוא מסביר לאל-מוניטור. 

לדבריו, ההחלטה להפסיק להוציא משלחות לפולין לא הייתה פשוטה. ״התלמידים, למעט מחאות פה ושם, דווקא הבינו. ההורים הם שהתנגדו. אבל ככל שעובר הזמן, התגובות הופכות לחיוביות יותר״. מאז במקום המסעות לפולין, מארגן בנוביץ' לתלמידיו מסעות ישראליים בעקבות השואה.

המסעות לפולין זכו בשבועות האחרונים לכותרות בישראל, בעיקר בשל האספקט הכלכלי. העלות הכבדה שלהם – כ-6,000 שקל לתלמיד, הפכה אותם לנחלתם של תלמידים מבתים מבוססים. נוכח זאת הכריז שר החינוך נפתלי בנט [דצמבר 2015] על הוזלתם לכ-4,500 עד 5,000 שקל לתלמיד. במקביל התפרסמו חשדות לפיהם חברות נסיעות שזכו במכרז משרד החינוך הפעילו קרטל לתיאום מחירים והעלאתם [ינואר 2016]. הפרסומים הללו הובילו לדיון ציבורי על "מסחור השואה". לטענת בנוביץ', חלק מהרתיעה שלו מהמסעות לפולין נובעת מחוסר רצון ״לשתף פעולה עם תעשייה צינית״.

הביקורת על המסעות לפולין חורגת מהעניין הכלכלי. יש הטוענים כי אלו הפכו  לכלי תעמולה לאומי, וכי צילומים של בני נוער באושוויץ עטופים בדגלי ישראל ושרים בקולניות המנונים פוליטיים גורמים תחושת אי נוחות. בראיון לאתר ״וואלה״ טען בנוביץ', כי אצלו ״לא תראו תלמידים עם דגלי ישראל צועדים ברחובות כשהם צועקים קריאות שמושמעות במגרשי כדורגל".

"גם כשהוצאנו מסע לפולין הוא לא היה מחובר לאג׳נדה לאומית, אלא עסק בערכים אוניברסליים״, הוא אומר לאל-מוניטור, ״הצורך לעצב אלטרנטיבה הוביל לארגון מסע בארץ, שהתמה המרכזית שלו היא התבוננות בתהליכים שקרו וקורים בחברה הישראלית והעיבוד שלה את הסוגיה המורכבת של השואה״. לדבריו, הסוגיות העולות במסע הישראלי נוגעות ביחס לפליטים, המעמד של השואה בתוך הסכסוך הישראלי-פלסטיני, היחס לניצולי שואה וסוגיות מפתח נוספות ומורכבות בחברה הישראלית.

התלמידה חייט, כיום בכיתה י"ב, אינה מקבלת את הטיעונים האלו. ״אני גדלתי בארה״ב״, היא מסבירה, ״ והרגשתי שהמסע הזה הוא חשוב ביותר. כשגיליתי שבית הספר לא מוציא מסעות, זו הייתה אכזבה רצינית. בני משפחתי נספו בשואה והיה חשוב לי לבקר (בפולין). יש חשיבות למסע בישראל, אבל הוא לא מחליף הגעה לפולין. זה פספוס״.

שחר אופז, תלמידת י״ב מגימנסיה הרצליה בתל אביב, שיצאה אשתקד לפולין, מסויגת. ״אני לא בטוחה כמה המסע היה הכרחי. אפשר לשמוע ולראות גם בארץ. המסעות הפכו למעין מכונה משומנת שנועדה לרגש ולסמן 'וי'. השואה בלתי ניתנת לעידון, אבל אולי יש דרך לספר בצורה קצת פחות גרפית. אני עצמי לא כל כך רגישה, אבל היו סיטואציות שאחרים לא הצליחו לעמוד בהן, בעיקר סביב סיפורים על ילדים ותינוקות שנרצחו״.

הוריה של שחר לא רצו שתיסע. ״התלמידים הם לא בגיל הנכון להתמודד עם זה והמסע אינטנסיבי מדי", אומרת האם רקפת. "הילדים יכולים להתפרק (רגשית) או לשים מחסום רגשי, עדיין יש ניצולי שואה בחיים, ואמרתי לשחר – אם הייתם מבקרים ניצול שואה פעם בשבועיים, מכינים לו כוס תה ויושבים לדבר איתו, זה היה יותר חינוכי ונוגע בכם באופן אישי".

מנהל תיכון ברנקו וויס על שם אנה פרנק בקיבוץ סאסא, יגאל כהן, מסכים שיש אלטרנטיבות ראויות למסע בפולין, אבל בכל זאת בוחר להוציא לפולין את תלמידיו. ״אנחנו בית ספר רב תרבותי – יש אצלנו תלמידים יהודים, נוצרים, מוסלמים, צ׳רקסים, עולים חדשים וילדי השומר הצעיר, דתיים וחילונים", הוא אומר. "העיסוק בשואה הוא דרך להעמיק ערכים שאנו מאמינים בהם, כמו הומניות וקבלת השונה. המסע לפולין, אם מכינים אותו כראוי, הוא השיא מבחינת התובנות וערכן החינוכי. אנחנו עורכים טקס משותף עם בני נוער פולנים בגיא הריגה שבו נרצחו לא רק ילדים יהודים אלא גם פולנים, ומזכירים גם את שואת הצ׳רקסים. היציאה מאזור הנוחות מובילה למפגשים מופלאים ביננו לבין עצמנו ולשיח מעמיק בין הקבוצות שמרכיבות את האוכלוסייה בבית הספר״.

כהן משוכנע שהמסע עוזר לעצב מבוגרים שקולים ומעמיקים וכי הזכרון של מה שנעשה לעם היהודי מפתח אצלם יחס הומני למיעוטים בישראל, כמייצגים של הריבון. ״מדברים איתנו תלמידים שהתגייסו (לצה"ל). כשתלמיד לשעבר אומר לך שהוא נמצא במחסום צה״לי ונזכר בחוויות שעבר בבית הספר כולל המסע לפולין, ברורה לי חשיבותו״.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: world war ii, students, poland, naftali bennett, israeli society, holocaust, history, education

יובל אביבי, עיתונאי ומבקר ספרות, הוא כתב מגזין ב''פירמה'' של גלובס וב''טיימאאוט תל אביב''. אביבי שימש בעבר כסגן העורך של מוסף סוף השבוע של ישראל היום, ''שישבת'',  אחרי שמילא תפקידי עריכה שונים בעתון מאז יצא לאור ועד 2009. בעבר שימש כמבקר תרבות וספרות של אתר החדשות ''וואלה!'' ועורך חדשות באתר וכן פרסם ביקורות ספרות במגוון עיתונים, בהם ''הארץ'', ''העיר'', ''מקור ראשון'' ואחרים.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept