מדוע פוגעת ישראל במחנה השלום הפלסטיני?

אישורי הכניסה לישראל של פעילי שלום פלסטינים בוטלו במפתיע ועל חידושם הוטלו מגבלות קשות. מדיניות זו מהווה גזר דין מוות לפעילות המשותפת למען פיוס בין העמים. בפורום משפחות שכולות ישראלי-פלסטיני מאשימים: זו מדיניות מכוונת.

al-monitor .

נושאים מכוסים

peace movement, palestinians, israeli occupation, israeli-palestinian conflict, intifada, activism

פבר 12, 2016

לפני שש שנים, בחורף 2010, העניק לי "פורום משפחות שכולות ישראלי-פלסטיני בעד שלום" את אות הארגון, המוענק מדי שנה לישראלים ולפלסטינים הפועלים בתחומים שונים התואמים את מטרת הארגון. במהלך עבודתי העיתונאית סירבתי לקבל פרסים מארגונים ומתנועות שונות, אך לארגון חשוב זה, המציין בימים אלו [פברואר 2016] 20 שנות פעילות למען השלום, לא יכולתי לסרב.

בטקס קבלת האות, שנערך בבית ג'אלה (סמוך לבית לחם), הצטופפו מאות משפחות שכולות – יהודיות ופלסטיניות. הן דיברו על דרכים אפשריות לקרב בין שני העמים ולהביא לסוף הסכסוך.

הרעיון המרכזי המנחה את הפורום דומה בעיקרו לארגוני שלום אחרים: להפיל את חומות הדמוניזציה ולהראות שמדובר בבני אדם. אבל כשזה נשמע מפיהן של משפחות שכולות, שאיבדו את יקיריהן כתוצאה מהסכסוך הישראלי-פלסטיני, ועדיין הן בוחרות בתקווה ולא בנקמה, אלו מהדהדים בעוצמה רבה. אינני זוכר מה אמרתי במעמד הענקת האות, לבד ממשפט אחד: "אתם אור גדול בחושך הנורא השורר בחוץ".

כעת נדמה כי גם את האור הכמעט יחיד שנותר מבקשת ישראל לכבות. מתאם פעולות צה"ל בשטחים (מתפ"ש) הודיע בחודש ינואר [2016] לפורום ארגוני השלום על שינוי במדיניות מתן היתרי כניסה לישראל לפעילי שלום פלסטינים, לרבות פעילים ותיקים ומוכרים שעוסקים בארגון מפגשי שלום מזה שנים רבות. אם עד כה נדרשו ארגוני השלום לחדש את היתרי הכניסה של הפעילים בכל שלושה חודשים, מעתה תוגבל כניסתם לישראל של פעילי השלום הפלסטינים ל-180 ימים בשנה. כן הוטלו עליהם מגבלות כניסה קשות נוספות. המדיניות החדשה נכנסה לתוקף בתחילת פברואר, כך שבפועל כל הפעילים איבדו את אישורי הכניסה שלהם ואת זכותם לקבל אישור כניסה בקרוב. מדיניות זו גוזרת למעשה גזר דין מוות על הפעילות למען השלום כגון זו של פורום המשפחות השכולות.

פורום המשפחות השכולות הוקם בשנת 1995 על ידי יצחק פרנקנטל, שבנו אריק נחטף ונרצח בידי חוליית חמאס כשעלה על טרמפ בצומת ראם בדרום בשנת 1994. הרעיון להקמת הפורום ניצת בו כשנפגש עם ראש הממשלה דאז יצחק רבין. פרנקנטל פרס בפני רבין את חזונו לשלום, על אף שבנו נרצח בידי מחבלים, ורבין שאל אותו "איפה ההורים השכולים הפלסטינים?" מכאן קצרה הייתה הדרך להקמת הפורום, המאחד משפחות ישראליות ופלסטיניות ששילמו את המחיר הכבד ביותר ורוצות להביא תקווה לשני העמים.

"הודיעו לנו שיש מדיניות חדשה בגלל המצב", אומר לאל-מוניטור מאזן פאראג', המנכ"ל הפלסטיני של הארגון. "לדעתי מדובר במדיניות חדשה נגד ארגוני השלום. כנראה שרוצים לשמוע את קול המוות והנקמה ולחנוק קולות אחרים של פיוס ודיאלוג".

אישור הכניסה לישראל של פאראג' בוטל גם הוא, מה שהביא בשלב זה לביטול כל התוכניות והפעילויות שתכנן. "קיימנו עד כה כ-400 מפגשים בבתי ספר והמון סדנאות לבני נוער ולמבוגרים. עכשיו הכל נעצר", הוא מסביר. "עם מי אני אדבר? באיזו דרך אני אדבר עם הישראלים? אני תוהה מה אעשה, פיוס עם עצמי?"

אחיו של מאזן, מאג'ד פאראג', הוא ראש המודיעין הכללי של הרשות הפלסטינית. שניהם בנים למשפחה שכולה – אביהם נהרג במהלך האינתיפאדה השנייה מירי של כוחות צה"ל באזור בית לחם. "החיילים הישראלים הרגו את אבא שלי", מספר מאזן. "הוא עשה את דרכו חזרה מירושלים לבית לחם, התחילו יריות והוא נהרג. כל מה שהיה לו ביד זה מצרכים שהוא רצה להביא הביתה. כל האחים שלי היו בכלא הישראלי וגם אני, כבר מגיל 15, באינתיפאדה הראשונה. כולנו חושבים שצריך לדבר, להכיר את הצד האחר, וכך לסלול את הדרך לפיוס".

לפני כשנתיים (2014) זכה מאזן בפרס הדלאי-למה על פעילותו למען שלום העמים. גם היום, בימים הסוערים של האינתיפאדה הנוכחית, הוא ממשיך בפעילותו על אף הדילמות העצומות המלוות אותו מדי יום. "התעוררתי היום בארבע וחצי לפנות בוקר לקול יריות חיילים שנכנסו לעצור כמה ילדים במחנה הפליטים", הוא מתאר. "הבנות שלי התעוררו גם הן בצעקות ובבכי, בפחד גדול. הייתי צריך להרגיע אותן ואחר כך אי אפשר לישון יותר. בתשע בבוקר כבר הגעתי למשרד והתחלתי לדבר על פיוס ושלום, לעשות משהו שאני מאמין בו. תחשוב איזה קושי נפשי יש כאן".

מקבילו של פאראג', המנכ"ל הישראלי של הפורום, דובי שוורץ, אומר לאל-מוניטור כי חשוב דווקא בימים אלה להציג תקווה ולהראות שלא הכל אבוד. "כל הזמן אומרים לנו, לישראלים, איפה מחנה השלום הפלסטיני? אז הנה הוא, הוא קיים. אבל עוצרים אותו".

לדברי שוורץ, פעילי השלום הפלסטינים בגדה הפכו למטרות לעג במחנות הפליטים. "מכנים אותם 'אבו סלאם', שואלים אותם בציניות 'איפה השלום שלכם? אפילו הישראלים לא רוצים לשמוע אתכם'. זה תסכול איום ומכה גדולה לכל מי שמאמין שיש דרך אחרת, דווקא בימים האפלים האלה".

שוורץ סבור כי מדובר במהלך מכוון. "התחושה היא שמשתמשים נגדנו בתירוצים אדמיניסטרטיביים וטכניים", הוא טוען. "כשאנחנו מסתכלים מה קורה עם ארגוני השלום האחרים, אי אפשר שלא להשתחרר מהתחושה שלא רוצים לשמוע אותנו ואת המסר האחר שאנחנו רוצים להגיד".

בפורום המשפחות השכולות לא מתכוונים לחגוג את 20 שנות הפעילות. "אין לנו סיבה לחגוג", אומר שוורץ בכאב. "יש לנו תסכול עצום מכך ש-20 שנים מדברים ואנשים ממשיכים למות. אין לנו תחושת ניצחון גדולה. אנחנו אנשים שרוטים עם הרבה כאב. נחגוג כשאנשים יפסיקו למות".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

הסדרה בעזה – בין סיסמה ריקה לאחיזת עיניים
עקיבא אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 25, 2020
השת"פ המפתיע של האוניברסיטה העברית עם עמותת הימין "אם תרצו"
דני זקן | | פבר 21, 2020
האנטי-נורמליזציה בגדה צוברת תאוצה: מה יעשו ארגוני השמאל?
קסניה סבטלובה | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 20, 2020
שקט, בוחרים: מדינת פלסטין חייבת להתאזר בסבלנות
עקיבא אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 20, 2020
האם השמאל הציוני יצביע לרשימה המשותפת?
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | פבר 18, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020