הפתרון לבעיה הסורית יכול להתחיל בחאלב

p
המחבר
בקצרה
חאלב עשויה לאותת על תחילת תהליך ההחלמה של סוריה; כוחות סוריים חמושים בתמיכת הקואליציה של ארה"ב נלחמים בחליפות; לדברי אחד מראשי צבא סוריה החופשית (FSA), ארה"ב "הופכת בהדרגה שותפה לפשע" בסוריה; הייגל טוען: האמירה "אסד חייב ללכת" שיתקה את מדיניות ארה"ב בסוריה.

חשיבותה של חאלב

הדיון בשאלה אילו ארגוני אופוזיציה ואילו כוחות יזכו לייצוג בשיחות השלום עשוי להידחק הצדה בעקבות המגמה האמיתית שמתפשטת כעת בסוריה - התקדמותו של הצבא הסורי, בתמיכתן של רוסיה ושל איראן, וכיבושם מחדש של שטחים נרחבים מידי המדינה האיסלאמית (דאעש), ג'בהת אל-נוסרה ושאר ארגונים חמושים. השאלה מי מנצח בשדה הקרב משמעותית יותר מהעיסוק בשאלה מי מתיישב על הכיסאות הפנויים בווינה או בז'נבה, אף שאין בכך כדי לזלזל בתרומה החיובית והמשמעותית שיכולה וצריכה להעניק קבוצת התמיכה הבינלאומית בסוריה (ISSG) לקראת חילופי השלטון במדינה. אבל הפתרון לבעיה הסורית יימצא כנראה דווקא בחאלב, ולא בישיבות של ISSG בערי אירופה, למרות הכוונות הטובות של הקבוצה.

בטור הזה כתבנו כבר בנובמבר שהקרב על חאלב עשוי לקבוע את גורלה של סוריה. כדאי לשוב ולהרהר בחשיבותה של חאלב הן לסוריה והן לאזור כולו. חאלב, העיר הגדולה בסוריה ולבה המסחרי הפועם, נודעה בתושביה המשכילים ובחיי התרבות שלה ואף זכתה לכינוי "עיר האורות". תושבי העיר לא ידעו מורשת אמיתית של דיכוי, מעבר ליסורים ולקשיים של ניהול עסקים מול משפחת אסד, על שלל סוכניה ומיזמיה. חאלב איננה חומס, וגם לא דרעא, שידעו היסטוריה ארוכה של תסיסה ומצוקה. בני משפחת אסד דאגו לכך בכוונה תחילה.

משום כך, מייצגת חאלב יותר מכל את ההבטחה הכוזבת של ארגוני הטרור והקבוצות החמושות, שלא הציעו לה דבר מעבר לפשיעה ולחוקי האיסלאם. כלומר, האופוזיציה מכרה לחאלב הסונית ברובה צרור של הבטחות עדתיות, אשר המיט אסון על תושבי העיר. השימוש של המשטר הסורי בחביות נפץ והמצור הבלתי-פוסק על העיר הפכו את החיים בה לבלתי-נסבלים.

ייתכן שכעת המצב משתנה. אם הצבא הסורי יכבוש את חאלב בסיוען של בנות בריתו, רוסיה ואיראן, שחרורה של העיר יהיה תוצאה ישירה של תבוסת הטרוריסטים ושאר ארגונים חמושים שכבר נוטשים את שדה הקרב. לניצחון של המשטר הסורי יהיו תוצאות אחרות והשלכות שונות לגמרי מעזיבה של כוחות האופוזיציה החמושים כתוצאה ממשא ומתן - כפי שקרה בחומס ובאזור דמשק. תושבי חאלב יחוו על בשרם ניצחון מוחץ של כוחות המשטר, ולעומת זאת תבוסה - ואפילו מנוסה - של הארגונים החמושים.

שאלה טובה שעלינו לשאול היא האם הצבא הסורי יתקבל כמשחרר בידי אותם סורים - בהם גם סונים - שיחולצו משיניהם של החוק האיסלאמי ושל כנופיות חמושות. התשובה לשאלה עשויה בהחלט להפתיע את אלו שהעדיפו לבטוח בזאהרן עלוש וב"צבא האיסלאם" (ג'ייש אל-איסלאם; ראו בהמשך).

ניצחון של המשטר הסורי בחאלב עשוי להיות תחילתו של הסוף עבור הלך המחשבה העדתי שהיה זר כל כך לעיר לפני 2011. אין מקום ראוי יותר מזה לפתוח בו בתהליך החלמתה של סוריה. ניצחון של המשטר הסורי בחאלב יקשה על המערב לתרץ את תמיכתו באותם ארגוני ג'יהאד שמבקשים להמשיך במלחמה בשאר חלקי המדינה, כנגד כל הסיכויים. אנשי דאעש ואל-קאעידה יעדיפו אולי במשך הזמן להעתיק את מקומם ללוב ולמדינות אחרות, שם יוכלו לחמוק מתקיפות בלתי-נלאות מצד הקואליציה שמובילה ארה"ב נגד דאעש, וכן מצד כוחות המשטר שזוכים לתמיכת רוסיה ואיראן. ייתכן שזה קורה גם בימים אלה ממש, ואם כך הדבר, זו בשורה טובה לכל מי שמאמינים בסוריה מאוחדת, חילונית ולא-עדתית, כפי שנוסח בהסכם וינה וכפי שמלמדת אותנו המסורת של חאלב.

האם ארה"ב צריכה לטשטש את הגבולות בעניין ארגוני הג'יהאד החמושים?

בטור הזה הזהרנו כבר לפני שנתיים ויותר מהקמפיין להכניס אל הזרם המרכזי ארגוני ג'יהאד רדיקליים, במעטה של ארגוני אופוזיציה "מתונים" הפועלים בסוריה. המגמה הזו עשתה שירות דוב לאופוזיציה הדמוקרטית והחילונית באמת שהתקוממה ב-2011 נגד משטרו של הנשיא הסורי בשאר אל-אסד. בנובמבר 2015 קראנו להוצאתו של אחראר א-שאם מהתהליך הפוליטי בסוריה, למרות השפעתו הרבה של הארגון "בשטח", בין השאר גם בשל שיתוף הפעולה שלו עם ארגון הטרור ג'בהת אל-נוסרה המסונף לאל-קאעידה. למרבה הצער, הדמוקרטים הסורים אינם יכולים לסמוך על נדיבותם של הפטרונים באזור, שלא בוחלים בשימוש בקלף העדתי במערכה הצבאית נגד אסד. אפילו דיפלומטים אמריקאים בולטים מהעבר מוכנים לקדם בברכה את אחראר א-שאם ואת חבריהם הג'יהאדיסטים לתוך תהליך השלום, כל עוד שהם מרחיקים את עצמם לפחות טקטית מג'בהת אל-נוסרה ומוכנים "לשאת ולתת" עם המערב.

עלי מאמורי מספק ראיות נוספות לפזיזות של העמדה הזו, ומנתח לעומק את עמדותיו של עלוש, מנהיג ארגון ג'ייש אל-איסלאם החמוש, המסונף לחזית האיסלאמית בסוריה. עלוש נהרג ב-25 בדצמבר 2015 בהפצצות מהאוויר של מטוסי קרב רוסיים באותאיה.

עלוש זכה לתמיכתה של סעודיה, ואף השתתף בוועידת האופוזיציה הסורית שהתקיימה בריאד בחודש שעבר. הוא היה "בעל חזון" במובן המילולי של המילה, כלומר ראה בחזונו את בואה של החליפות האיסלאמית, לפני "קץ הימים" הממשמש ובא. מאמורי מתאר את הלהג האפוקליפטי והאנטי-שיעי של עלוש בסרטון וידיאו ששודר ב-2013 "ממקום שנקרא ארמונו של החליף העשירי לבית אומיה הישאם איבן עבד-אל-מלכ, בעיר אל-רסאפה מדרום-מערב לא-רקה, ושבו הכריז עלוש על הקמתה מחדש של חליפות בית אומיה בלבנט ובארצות האיסלאם. בית אומיה שלט בעולם המוסלמי בשנים 750-661, וייסד את אימפריה שהשתרעה עד סין. השושלת נודעה ברדיפתם של השיעים הראשונים, וזה מה שהוביל את האחרונים לבוז לבית אומיה ולהתנתק ממנו כליל. 'אינשאללה נקבור את ראשיהם של השיעים הכופרים בנג'ף. תור הזהב של בית אומיה עוד יחזור ללבנט, על אפכם ועל חמתכם', אמר עלוש בהקלטה. הוא המשיך בנאומו האנטי-שיעי, וביסס את דבריו על נבואה שנזכרת בתיאורים סוניים של הנביא מוחמד".

בארה"ב עדיין מתחבטים בשאלה כיצד לנהוג באחראר א-שאם, בג'ייש אל-איסלאם ובשאר ארגונים סלפיים ששיתפו פעולה בעבר או משתפים פעולה בהווה עם ג'בהת אל-נוסרה וקוראים להחיל בסוריה את חוקי האיסלאם. סעודיה, קטאר וטורקיה רוצות לכלול את הארגונים הללו בשיחות השלום, כסוכני השפעה בסוריה שאחרי המלחמה. לא משנה שהיעדים הפוליטיים שלהם עומדים בסתירה מוחלטת לעקרונות הסכם וינה של ISSG, שמכיר באופיה "החילוני" של סוריה כעניין "עקרוני", ואף קורא לתהליך פוליטי שיוביל להקמת "משטר כוללני ולא עדתי".

מארק טונר, דובר במחלקת המדינה של ארה"ב, התייחס ב-28 בדצמבר 2015 לתקיפה האווירית שבה חוסל עלוש, והביע "דאגה עמוקה" מהטקטיקות של ג'ייש אל-איסלאם בשדה הקרב, ובכל זאת ציין שהארגון "תמך בתהליך פוליטי לסיום הסכסוך ואף נלחם [נגד דאעש]... ולכן התקיפה על עלוש ועל אחרים בג'ייש אל-איסלאם ובשאר ארגוני האופוזיציה, מסבכת בעצם את המאמצים לפתיחת משא ומתן משמעותי ולקידום הפסקת אש ברחבי המדינה".

מצד אחד, קיימת תחושה מובנת של דחיפות בניסיונות לסיים את המלחמה, בהתחשב במחיר הנורא שגבה הסכסוך, והפסקת אש אכן מחייבת משא ומתן עם הכוחות שבשטח להפוגה בקרבות. מצד שני, האידאולוגיה הרדיקלית של ארגונים אלה, והנכונות שלהם לשתף פעולה עם ג'בהת אל-נוסרה, עלולה להכניס זאבים ללול התרנגולות, אם אכן יצאו לפועל שיחות השלום.

מאמורי מסכם ואומר: "מה שתואר כגישה מתונה מצדו של עלוש הוא בסך הכול הסכמתו לשאת ולתת עם המערב ועם מדינות האזור כדי לקבל מהם סיוע ולהגשים את הנבואה. בה בעת, ארגונים קיצוניים אף יותר, כמו דאעש, דוחים כל אפשרות של משא ומתן עם מדינות אלה. ובכל זאת, ההבדל בין שני אלה נשאר ברובו טקטי, והם לא נבדלים זה מזה בעקרונות היסוד שלהם ובמטרותיהם הסופיות. יש מסדרים שונים בג'יהאד הסלפי, וכולם פועלים להגשמת היעד הסופי של הקמת חליפות איסלאמית. הדרכים להגשמת החלום הזה אמנם משתנות, אבל כולם חולקים את אותו בסיס אידאולוגי, וזה ניכר היטב ביחס השרירותי לזכויות הפרט של האזרחים ולמורשת התרבותית. ולכן, תיוג של כמה ארגונים קיצוניים מעט פחות כאילו היו מתונים, ותמיכה בהם למרות האידאולוגיה שלהם, תוביל בסופו של דבר לכינונו של משטר אנטי-דמוקרטי, לביטולן של חירויות ושל זכויות אדם ולקידומן של מגמות רדיקליות".

אחד מראשי FSA תוקף את מדיניות ארה"ב ורוסיה בסוריה

אוסמה אבו זייד, יועצו המשפטי של צבא סוריה החופשית (FSA), אמר שארה"ב "מתרחקת לאטה מעמדה ניטרלית אל עבר שותפות לפשע, כשהיא מניחה לאסד ולבנות בריתו להרוג אזרחים סורים. מעשי טבח איומים מבוצעים נגד העם הסורי, שנזנח לגווע ברעב בעת המצור על העיר מאדאיה ו[נרצח] בנשק כימי. הסורים משלמים מחיר גבוה על כישלון מדיניותה של ארה"ב בעיראק ועל חולשתה הכללית במזרח התיכון".

בראיון בלעדי למוחמד אל-חטיב מאל-מוניטור, קרא אבו זייד ליצירת אזור ביטחון בסוריה, ואמר: "אין צורך שארה"ב תשלח כוחות קרקעיים. זה לא מה שאנחנו רוצים. אנחנו צריכים שימנעו מאסד לטבוח באזרחים, וש[תומכי] המהפכה בסוריה [כלומר טורקיה, קטאר וסעודיה] יורשו לספק למורדים כלי-נשק איכותיים. ארה"ב תומכת בכוחות הדמוקרטיים בסוריה, שכוללים בין השאר את צבא אל-סנאדיד, מכוחות המיליציה של המשטר. אבל אנחנו לא בוטחים בארגונים הללו, וזה גם לא מפתיע שהם מקבלים כלי נשק טובים פי מאה מאלו שמקבלים כוחות צבא סוריה החופשית".

אבו זייד נותן קרדיט להתערבות הרוסית, על שאיחדה רבים מהארגונים החמושים בסוריה. כך אמר בראיון לאל-מוניטור: "אני אישית סירבתי להיפגש עם הנציג המיוחד של נשיא רוסיה למזרח התיכון, מיכאיל בוגדנוב, לפני כחודשיים בז'נבה. אולי בעיני הרוסים, אסד הוא המפקד העליון של המהפכה הסורית. ההכרזה של הרוסים שהם תומכים ב-FSA מגוחכת בעיניי, כי כל העובדות מצביעות על ההפך. התקיפות הרוסיות נמשכות מסביב לשעון, ואנחנו מהווים מטרה שלהם. העמדה שלנו ברורה: לא נסכים לשיתוף פעולה או לתיאום עם הרוסים".

אבו זייד אמר ש-FSA ובנות בריתה הן מרכיב חיוני במלחמה למיגור דאעש. "אי אפשר לחסל את דאעש בלי צבא סוריה החופשית", אמר אבו זייד. "יש לנו היסטוריה של מאבק בכל מי שהורג אזרחים סוריים, כך שאיש לא יוכל לפקפק במטרותיו של צבא סוריה החופשית כשהוא נלחם בדאעש, כי המטרה שלו הינה אך ורק להגן על סוריה ולהגן על הסורים, ולא לשרת שום אג'נדה אחרת".

דבריו של הייגל על סוריה

ברברה סלבין מדווחת השבוע שמזכיר ההגנה לשעבר, צ'אק הייגל, אמר: "האמירה 'אסד חייב ללכת' שיתקה למעשה את מדיניות ארה"ב בנושא הסורי", ואף הוסיף כי "אסד מעולם לא היה האויב שלנו".

הייגל נשא את הדברים במועצה האטלנטית בוושינגטון, וביקר את הנשיא ברק אובמה שהכריז על "קו אדום" נגד השימוש של המשטר הסורי בנשק כימי, אבל אז נסוג מהשימוש בתקיפות טילים כדי לאכוף אותו ב-2013. לדבריו, "כשנשיא ארה"ב אומר משהו, יש לזה משקל... ולצאת בהכרזות שכאלה אבל לא לעשות עם זה דבר, זה משפיע על האמינות של הנשיא".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: syrian war, syrian opposition, jihadists, jaish al-islam, jabhat al-nusra, is, aleppo, ahrar al-sham
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept