ישראל פולס

שידורי ההסתה של הטלוויזיה הפלסטינית

p
המחבר
בקצרה
את מה שמתרחש בימים אלה בטלוויזיה הפלסטינית אפשר לדמות לכדור שלג המתעצם בכל יום. רצף שידורים מסיתים לאורך כל שעות היום מעודדים צעירים לנקום ב"אויב הציוני" ולבצע פיגועים בישראל. דרישת הימין לחסום את השידורים הללו – נאיבית ואינה מעשית.

השב"כ פרסם השבוע [24 בינואר], כי חקירת הנער מוראד עדאיס, שביצע את הפיגוע בעתניאל בו נרצחה דפנה מאיר לעיני ילדיה, העלתה שהוא החליט לדקור יהודים לאחר שצפה בשידורי הטלוויזיה הפלסטינית. אם נדרשה הוכחה אמפירית להשפעת ההסתה בתקשורת הפלסטינית והעידוד שהיא מעניקה לצעירים פלסטינים ללכת בעקבות השהידים, הרי שהמחבל הצעיר סיפק אותה.

צפייה בשידורי תחנות הטלוויזיה המרכזיות ברשות הפלסטינית אינה מותירה מקום לספק. בכל התחנות, לאורך כל היום, משודרים סרטונים ערוכים הכוללים אפקטים ויזואליים וקוליים, מוסיקה דרמטית וכיתובים באותיות ענקיות הזועקים שצעירים פלסטינים נרצחים בדם קר בידי הציונים. בחלק מהסרטונים מושמעת קריאה מפורשת לנקום.

באחד הסרטונים ששודר השבוע בטלוויזיה הפלסטינית בתדירות גבוהה הוצגו גופות מחבלים שביצעו בחודשים האחרונים פיגועים בישראל. הסרטון הזה מסתיים בצילום של סכין מגואלת בדם והכיתוב "אנו נשבעים לנקום - לילדה רוקיה אבו עיד" (הילדה בת ה-13 שנורתה ונהרגה במהלך ניסיון פיגוע שלה בענתות).

סרטון בולט אחר, שמשודר גם הוא שוב ושוב בטלוויזיה הפלסטינית, נמשך כ-35 שניות בלבד ובו מוצגות גופות מחבלים, לרבות צילום תקריב של הנער בן ה-13 אחמד מנאסרה מדמם, לאחר שביצע פיגוע בגבעת זאב [אוקטובר 2015]. את הסרטון מלווים לכל אורכו קולות ירי עזים, וכתובית בצבע אדום המדמה דם מכריזה: "הכיבוש הציוני הורג בדם קר את ה'שבאב' (לוחם ג'יהאד צעיר)".

אף אחד מהסרטונים הללו, הערוכים באופן מגמתי, אינו מזכיר ולו ברמז שהשהידים ביצעו פיגוע או ניסיון פיגוע לפני שנורו.

שידורים אחרים עוסקים בטיבם ואופיים של "היהודים הרוצחים". בטלוויזיה הפלסטינית הרשמית, למשל, הציגו ילדה המדקלמת סיפור על גירוש הפלסטינים מאדמתם, ומסכמת באלו המילים: "אין לנו מה להתפלא על כך, כי הבוגדנות טבועה בהם עוד מימי משה רבנו ועד היום. מי ייתן ואללה ישיב לכל עושק את זממו על ראשו. אמרו יחד איתי: אמן".

דוגמה נוספת: ערוץ "עודה", המנוהל על ידי הפת"ח, נוהג לשדר בתדירות גבוהה שיר מסית הקורא לרצח. "הטביעו את הישראלים בים הדמים", שרה זמרת באולפן הקלטות וכל מילה נוספת מיותרת.

אבל לא רק סרטוני "שטיפת מוח", כפי שמגדירים אותם בשב"כ ובצה"ל, משודרים בתחנות הפלסטיניות. גם הדיווחים החדשותיים מסלפים את המציאות. הפלסטיני הממוצע שצופה בשידורי מהדורות החדשות הפלסטיניות, אינו יודע שמדובר בצעירים או צעירות שביצעו פיגוע ולכן הם נורו, כמו למשל במקרה של חסין אבו גוש ואיברהים עלאן. השניים רצחו השבוע [25 בינואר] את שלומית קריגמן ז"ל בדקירות סכין. מכון המחקר הישראלי "מבט לתקשורת הפלסטינית", העוקב בין היתר אחר התקשורת הפלסטינית, הפיץ בקרב כתבים ישראלים את לשון הדיווח הפלסטיני: "שני צעירים נרצחו כשהידים מירי כוחות הכיבוש, בטענה שביצעו פעולת דקירה בהתנחלות ממערב לרמאללה...ישראל טוענת ששני הצעירים דקרו כמה מתנחלים בהתנחלות הזו, וכוחות הכיבוש הסתערו על ההתנחלות ורצחו אותם בדם קר הערב".

במאמר שפרסמתי השבוע כאן באל-מוניטור, ציינתי כי מאז החלה האינתיפאדה הנוכחית [1 באוקטובר] נדמה שהוראות הפתיחה באש לא חודדו ולא הופקו לקחים כדי להביא לשינוי הנחות העבודה בעת פיגוע. נוכח כך, ברוב האירועים לא התקיים נוהל עצירת מפגעים מסודר וראוי, למרות שאת חלקם ניתן היה קרוב לודאי לנטרל בקלות יחסית מבלי להורגם. זאת כנראה מתוך הנחה מוטעית שהרג המפגע ייצור הרתעה.

סרטוני ההסתה והדיווחים על הרג בדם קר בטלוויזיה הפלסטינית הם, כך נדמה, תוצאה של מדיניות האצבע הקלה על ההדק בישראל. אבל יחד עם זאת, אי אפשר להסיר את האחריות מתחנות הטלוויזיה הפלסטיניות, ובעיקר מהערוץ הרשמי של הרשות ברמאללה, המעודדות פלסטינים לצאת ולבצע לפיגועים בישראל – ואף למות.

מרשת "אל אקצא" של חמאס אין ציפייה להתנהגות אחרת. הערוץ, המשדר מעזה, נוהג גם בימים של שגרה לשדר קריאות עידוד וסרטונים ערוכים להאדרת הזרוע הצבאית של הארגון, בניסיון לתדלק אינתיפאדה בשטחים. אבל שידורי הטלוויזיה בשטחי הרשות, ובעיקר הערוץ הרשמי של הרשות, הממומן מכספי הרשות (שמקור חלקם בתרומות של מדינות המסייעות לרשות – בהן מדינות ערב, האיחוד האירופי, ארצות הברית, יפן ונורבגיה), נושאים באחריות לשליחת צעירים פלסטינים למות.

בעבר דווח כי יו"ר הרשות, אבו מאזן, הורה להטיל פיקוח על תכני השידור ולהוריד את מה שמגדירים בישראל "הסתה פרועה". בפועל זה לא קורה.

רצף הסרטונים הערוכים היומיומיים של חמושים והרוגים וילדים כולל אפקטים מבוימים, יוצרים מסת שידורים שבכוחם לשכנע צופה לקום, לעשות מעשה ולהציל את בני עמו מההוצאות להורג ההמוניות שמבצע "האויב הציוני".

מנחת טלוויזיה בערוץ הרשמי של הרשות אף הגדילה לאחרונה לעשות, והזהירה את צופי הערוץ שעליהם לנקוט משנה זהירות, כי הם עלולים להיהרג בכול רגע נתון. לדבריה, "האויב הציוני" אינו בוחל בשום שקר ואמצעי, ואחרי שהם הורגים הם טופלים על ההרוג אשמה על מעשה שלא עשה.

את מה שמתרחש בימים אלה בטלוויזיה הפלסטינית אפשר לדמות לכדור שלג המתעצם בכל יום. צעירים המושפעים עמוקות משטיפת המוח היומיומית יוצאים לבצע פיגוע. למחרת, השידור של תמונת גופתם מושך צעירים אחרים לנקום את "הרצח בדם קר" של יום האתמול. וחוזר חלילה.

יו"ר מועצת יש"ע, אבי רואה, דרש השבוע מראש הממשלה נתניהו לחסום את שידורי ערוצי הטלוויזיה הפלסטינית כל עוד אלו מסיתים. אבל חסימת השידורים אינה מעשית. זו אף נאיביות לחשוב שניתן היום, במסגרת השמיים הפתוחים והרשתות החברתיות, לחסום ערוץ טלוויזיה ולהניח שכך תיפתר הבעיה.

מוראד עדאיס רצח את דפנה מאיר ז"ל בדקירות סכין לעיני ילדיה לאחר שצפה בשידורי הסתה. קל היה להחדיר בו את מסרי ההסתה במציאות המורכבת המתקיימת היום בשטחים. כדי לחסל את האינתיפאדה ולעצור את מעגל הדמים, נדרשות החלטות מורכבות יותר [מסגירת הערוץ] ולא בהכרח צבאיות.   

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: west bank, terror attacks, tv, palestinian uprising, palestinian authority, media ethics, martyrs, intifada

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept