כבסוגיות רבות ומגוונות, גם לשאלה מיהו המועמד האמריקאי לנשיאות "הטוב ביותר לישראל", יש תשובות רבות ומגוונות. ראשית, תלוי את מי שואלים: את היהודים הישראלים או את היהודים האמריקאים. שנית, את אילו יהודים-ישראלים ואילו יהודים-אמריקאים שואלים. שלישית, מתי שואלים, בזמן מערכת הבחירות לנשיאות או למחרת כניסתו של הזוכה לבית הלבן. סקרי דעת קהל מראים שמועמד שזוכה לאהדה בקרב רוב חברי הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל אינו נהנה בהכרח מאהדת הקהל היהודי בישראל. כך למשל הנשיא הנוכחי, ברק אובמה, זכה בשתי מערכות בחירות בקולותיהם של יותר משני שליש המצביעים היהודים. לעומת זאת, אילו היה הדבר תלוי באזרחי ישראל, גבר שחור ששמו האמצעי חוסיין היה נכנס לבית הלבן רק בסיור מודרך לתיירים.
הפער הזה נעוץ בעיקר בסדר היום השונה של שתי הקהילות. היהודים האמריקאים (אם תרצו, האמריקאים היהודים), כמו מיעוטים אחרים, נוטים באופן מסורתי לתמוך במועמדים דמוקרטיים, שדוגלים בערכים ליברליים-פלורליסטיים. השיקול של יחסו של המועמד לישראל מזדנב אצל הבוחר היהודי אחרי נושאים שמעסיקים את כלל בני המעמד הבינוני–גבוה: כלכלה, רווחה, חינוך, הפלות ותפילות בבתי הספר. לעומת זאת, כשהישראלים שואלים אם מועמד או מועמדת לנשיאות "טובים ליהודים", הם מתכוונים ליהודים-ישראלים. השתייכותו המפלגתית של אובמה לא העלתה ולא הורידה את הפופולריות שלו בקרב אזרחי ישראל. בעיני רוב הישראלים, אותו רוב שתומך בשלטון הימין המתנחלי, "נשיא טוב" הוא נשיא אמריקאי שאינו מאתגר שלטון ישראלי זה. מהצד שני של המפה הפוליטית, השמאלי, אפשר למצוא רבים שכמהים לנשיא שיאלץ את ישראל לסגור את מפעל ההתנחלויות ולצאת מהשטחים.
