ישראל פולס

עשור לקדימה, הציבור שמחפש מנהיג

p
המחבר
בקצרה
תמיכת הציבור בהקמתה של "קדימה חדשה" (לפי סקר שפורסם בערוץ 2), מוכיחה כי יש ציבור משמעותי במרכז הפוליטי הישראלי המעוניין במפלגה עם משנה מדינית ברורה בנוגע לחלוקת הארץ. הבעיה היא שאין מי שינהיג את הציבור הזה.

ערב הבחירות האחרונות [מארס 2015] בא הקץ על מפלגת קדימה. הסקרים ניבאו את מחיקתה מהמפה הפוליטית, והיו"ר שאול מופז החליט שלא להתמודד. אמנם, אכזבת הציבור מהמפלגה שקמה מתוך מפץ פוליטי בנובמבר 2005 הייתה מוחלטת, אך למרבה ההפתעה סקר חדש מוכיח שהסנטימנט הציבורי למפלגת מרכז, דוגמת קדימה, עדיין חי ובועט; כלומר יש לו קהל לא מבוטל כלל.

בסקר שנערך במלאת עשור להקמת קדימה ופורסם בתוכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 [29 בנובמבר], השיבו 35% מהנשאלים כי הם בעד הקמת מפלגת מרכז כמו קדימה. הנתון הזה מפתיע, לא רק משום שהציבור איבד עניין סופית בקדימה רק לפני פחות משנה, אלא גם משום שהסקר התקיים בעיצומו של גל טרור קשה ומתמשך שמביא בדרך כלל להתחזקות הימין. והנה מתגלה, שכשליש מהציבור תומך בהקמתה מחדש של מפלגת מרכז שהניפה את דגל שתי המדינות.

בשל סופה המאכזב של קדימה, נוטים להתייחס אליה, שלא בצדק, כאל כישלון. תמיכת הציבור בהקמתה של "קדימה חדשה" מוכיחה, כי הרעיון שעמד בבסיס הקמתה היה נכון והוא רלוונטי גם היום.

קדימה הוקמה על ידי אריאל שרון חודשים ספורים לאחר הוצאתה לפועל של תוכנית ההתנתקות מעזה. שרון הגיע אז למסקנה, כי לא יוכל להוציא לפועל את האג'נדה שלו כראש ממשלה מתוך הליכוד. אלה היו ימי המרידה הגדולים בשרון בתוך הליכוד, מה שהקשה עליו לתפקד במפלגה ועמד בסתירה מוחלטת לפופולריות שלו בציבור הרחב. את ההחלטה הוא קיבל לאחר חודשים ארוכים של התלבטות והתייעצויות, אך מרגע שנפל הפור השתנו סדרי עולם בפוליטיקה הישראלית. הצונאמי הפוליטי כלל את השמדתו כמעט של הליכוד ומעבר של דמויות בולטות בראשן שמעון פרס ממפלגת העבודה לקדימה.

הליכוד איבד אז שליש מחברי הכנסת שלו; ממפלגת שלטון עוצמתית הוא הפך באחת למפלגת אופוזיציה שלא ברור אם תשרוד, ונראה כמו אזור מוכה אסון. הוא איבד לא רק רבים מבכיריו אלא גם מאסה גדולה מקרב הציבור המתון שלו.

ההיגיון שבהקמת קדימה נשען על נתון שנדמה כי הוא נכון גם היום, ולפיו כארבעים מנדטים מצויים במרכז הפוליטי ומחכים רק שמישהו ינהיג אותם. במקרה של קדימה, סוד הצלחתה מרגע הקמתה היה כמובן שרון המייסד והמנהיג. גם אחרי תוכנית ההתנתקות מעזה, שמר שרון על אחוזי אהדה גדולים בציבור, בכלל זה חלקים גדולים מהליכוד.

בניגוד למפלגות מרכז שקדמו לקדימה, כדוגמת ד"ש (הוקמה ב-1976 ע"י הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין) או שינוי (הוקמה ב-1974 ע"י אמנון רובינשטיין), ואחריה כדוגמת יש עתיד של יאיר לפיד, קדימה קמה מתוך השלטון: שרון, ראש ממשלה חזק, החליט בוקר אחד לעזוב את מפלגתו ולהקים מסגרת פוליטית חדשה, כשהוא מסביר את המהלך ככזה שנועד לאפשר לו להמשיך למשול ולהוציא לפועל את השקפת עולמו.

העובדה שקדימה ניצחה בבחירות לכנסת ה-17 [מארס 2006] לאחר ירידתו הטראומטית של שרון מהבמה כחודשיים אחרי שהקים את המפלגה, הוכיחה שהציבור נותן אמון ברעיון ובפלטפורמה. אהוד אולמרט, שהוביל את המפלגה בבחירות ההן, לא היה מעולם דמות אהודה על הציבור הישראלי או בליכוד. ובכל זאת, הוא הצליח להוביל את קדימה לניצחון ושמר על השלטון, אף שהכריז במהלך מערכת הבחירות כי בכוונתו להוציא לפועל את "תוכנית ההתכנסות" – תוכנית מדינית ליציאה חד צדדית מיישובים ביהודה ושומרון והתכנסות אל תוך גושי התיישבות גדולים; כלומר מהלך מדיני שאמור היה להשלים את תוכנית ההתנתקות מעזה.

בבחירות 2006 קדימה זכתה להישג מרשים של 29 מנדטים והייתה למפלגה הגדולה ביותר בכנסת. נתון זה ביטא את רצון הציבור להעניק כוח למפלגת מרכז גדולה שתוביל לפשרה מדינית.

יו"ר קדימה אחרי אולמרט, ציפי לבני, עזבה גם היא כמוהו את הליכוד, ולא הסתירה את חזונה לחלוקת הארץ על בסיס רעיון שתי המדינות במהלך מערכת הבחירות לכנסת ה-18 (פברואר 2009). זכייתה ב-28 מנדטים היוותה עדות נוספת לסנטימנט הציבורי למהלך מדיני משמעותי. גם בבחירות הללו קדימה הייתה למפלגה הגדולה ביותר בכנסת (לליכוד היו 27 מנדטים בלבד), אבל לבני לא הצליחה להקים ממשלה ומסמסה את ההישג באופוזיציה. קדימה, שקמה כמפלגת שלטון, לא ידעה להיות מפלגת אופוזיציה ונקלעה למשבר מנהיגות. כל זה הוביל להדחת לבני, לבחירת שאול מופז ליו"ר, לבריחת מצביעים ולהתפרקות מוסדותיה עד הסוף המר.

כניסתה למשחק הפוליטי של יש עתיד – מפלגת המרכז האופנתית החדשה, בבחירות לכנסת ה-19 (ינואר 2013), היוותה את המסמר האחרון בחיי קדימה. המפלגה בקושי עברה את אחוז החסימה, ונמוגה לאטה עם שני מנדטים.

עשור אחרי הקמתה של קדימה, יהיה זה עוול להכתירה ככישלון – אף שהמפלגה חדלה למעשה מלהתקיים עקב בעיית מנהיגות מתמשכת. בזכות מנהיגותו של שרון היא הצליחה להיות הדבר הכי נכון בפוליטיקה לתקופה מסוימת. אמנם קשה לדעת מתי ואם בכלל תיווצר הזדמנות נוספת להקמת מפלגת מרכז בסדר גודל דומה, עם משנה מדינית ברורה בנוגע לחלוקת הארץ, אבל ברור הוא שיש ציבור משמעותי במרכז הפוליטי שרוצה שתקום מפלגה כזאת. הבעיה היא, שאין נכון להיום מי שינהיג את הציבור הזה.

נמצא ב: two-state solution, settlements, kadima, israeli occupation, gaza, ehud olmert, ariel sharon

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X