ישראל פולס

כך "נעלמים" תקציבי הקהילה האתיופית

p
המחבר
בקצרה
מנהיגי הקהילה האתיופית ספקניים לגבי הצלחתה של התוכנית החדשה לקידום שילובם של בני העדה בחברה הישראלית. לטענתם, בהעדר תכנון ממשלתי, תקציבי "תוכניות גרנדיוזיות" קודמות במאות מיליוני שקלים לא נוצלו למענם ואף מועברים לאוכלוסיות אחרות.

בחודש ספטמבר [2015], כמה חודשים אחרי המחאה הנרחבת והקשה של צעירי קהילת יוצאי אתיופיה בישראל, יצאה הממשלה בהכרזה מעודדת: ועדת השרים לקידום שילובם של יוצאי אתיופיה הודיעה כי תביא לאישור הממשלה תוכניות ייעודיות של משרדי החינוך, הבריאות והרווחה בהשקעה של כ-300 מיליון שקלים. לכאורה, בשורה טובה שאמורה הייתה לנטוע תקווה בקרב קהילת יוצאי אתיופיה. אלא שאלו, למודי אכזבות כבר, רואים בתוכניות הללו בדיוק את ההיפך. מבחינתם זה אינו אלא ניסיון לנתב כספים שהובטחו לקהילה בעבר אל מטרות אחרות.

״המחאה התפרצה בשל אלימות משטרתית, אחרי שהופץ הסרטון של שוטרים מכים את חייל צה״ל בן העדה האתיופית דימאס פיקדה, אבל זה הרבה מעבר לכך״, מסביר פנטהון אספה-דויט, מנכ״ל עמותת "טבקה" למען צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה, המשמש גם כיו״ר נציגי הארגונים של יוצאי אתיופיה. ״יש כישלון מתמשך בכך שתקציבים מאושרים אינם מנוצלים. לא חסר כסף, אבל יש חוסר תכנון. אם לא נשנה את זה עכשיו, בעוד עשר שנים תראיין אותי שוב ותשאל למה המצב לא השתפר".

אספה-דויט מציין, כי זו אינה הפעם הראשונה שבה הממשלה מכריזה על תקציבי ענק כאלה לקהילה האתיופית. ״בעשורים האחרונים בנו כל מיני תוכניות גרנדיוזיות״, הוא מפרט, ״למשל הפרויקט הלאומי לקליטת יוצאי אתיופיה תוקצב ב-660 מיליון דולר, אלא שהפיקוח על היישום היה לקוי ובסופו של דבר לא הגענו לכלום. או תוכנית החומש מ-2008, שתוקצבה בכ-800 מיליון שקל אך פרויקט הדיור שלה, לשם דוגמה, סייע בסופו של דבר למשפחות ספורות בלבד".

בדו״ח מבקר המדינה [2013] בנושא שילובם של בני הקהילה בישראל נמתחה ביקורת קשה על יישום הפרויקטים השונים, בדיוק כפי שמתאר אספה-דויט: ״תוכניות וכספים מושקעים, אולם בהיעדר תיאום, משאבים ניכרים מתפזרים על תוכניות רבות ללא בדיקת מועילותן. כך נוצר בזבוז רב, ולעתים משאבים, שיועדו ליוצאי אתיופיה, 'נספגים' בתקורות כפולות, ולעומת זאת משאבים אחרים שיועדו להם כמעט שאינם מנוצלים", כתב המבקר יוסף שפירא.

בקרב יוצאי אתיופיה בישראל חוששים כעת שהתוכניות החדשות הן ״אותה הגברת בשינוי אדרת", כפי שמגדיר זאת אספה-דויט. "אין בזה ממש כדי לקדם את יוצאי אתיופיה״.

כמוהו חושבת מיכל אברה-סמואל, מנכ״לית עמותת "פידל" לחינוך ושילוב חברתי של יוצאי אתיופיה. לדבריה, ״החליפו כותרת אבל לא החליפו את התוכן. אין בדק אמיתי בשטח, מה עובד ומה לא עובד״.

עמותת פידל מסייעת לכ-5,000 ילדים ממוצא אתיופי – אחוז נכבד מכ-40,000 ילדים (עד גיל 14) יוצאי אתיופיה החיים בישראל (מתוך כ-138 אלף בני העדה החיים בישראל בסך הכל, נכון לסוף שנת 2014). את זה היא עושה עם תקציב של כ-5.5 מיליון שקלים בלבד, שמקורם בתרומות פרטיות, בתקציב מהפרויקט הלאומי ומשווי ערך מהרשויות השונות (הקצאת מבנים או מתן שירותים במקום כסף). אברה-סמואל מסתכלת בכמיהה על התקציבים העצומים שהממשלה מצהירה עליהם מדי כמה שנים. ״גם התורמים שלנו היו רוצים לראות בשלב הזה שהממשלה שותפה למאמץ״, היא אומרת.

אברה-סמואל ואספה-דויט טוענים במפורש, שהתוכנית החדשה נועדה לאפשר שימוש בתקציבי הקהילה לפרויקטים אחרים. ״אם בעבר ידעת שיש כספים שיועדו ספציפית ליוצאי אתיופיה", היא אומרת, "היום מדברים על ׳תוכנית משלבת׳. כלומר, אומרים לי שאני צריכה לשלב בפרויקטים שלנו גם ילדים שאינם ממוצא אתיופי כדי לקבל תקציב. המשמעות היא שאת המעט שיש לי, צריך לתת גם לילדים אחרים״.

לטענת אברה-סמואל, צירוף המילים "תוכנית משלבת" הוא לא פחות מדלת צדדית שנועדה לאפשר להסיט תקציבים לפרויקטים אחרים. ״פעם לפחות ידענו שהכסף יישאר במנגנון התמיכה של הקהילה", היא אומרת. "היום אנחנו יודעים שהתקציבים 'ייפלו' בתוך הרשויות, בהכשר הממשלה. אנחנו שומעים את זה ברשויות יום יום, שזו הזדמנות שנפלה בחלקן לתת מהתקציבים האלה גם לאוכלוסיות אחרות. אני לא אומרת שאוכלוסיות אחרות לא זקוקות לסיוע, אבל זה אוטומטית מצמצם את הפעילות וההישגים שלנו".

"התוכנית המשלבת מבטלת את ההגבלה לנתב תקציב בלתי מנוצל מתוכניות קודמות ולהשתמש בו לדברים אחרים", מוסיף אספה-דויט. "אין לי ספק שהרשויות רוצות לנתב את התקציבים למקומות שונים. זה קורה לא פעם. הכסף יושב ברשויות המקומיות במחלקות השונות, ללא תוכנית ממשלתית לניצול המשאב ולשיפור השירותים ליוצאי אתיופיה. הממשלה מאשימה את הקהילה – הרי התקציבים ניתנו. פשוט עושים סיבוב על גבה של הקהילה".

"בתהליך שיתוף הציבור שנערך במשרד החינוך לכל אורך בניית התוכנית החדשה, הקול החזק ביותר שנשמע היה הדרישה לשילוב מיטבי ולסגירתן של תוכניות מבדלות", נמסר בתגובה ממשרד החינוך, "לכן אבן יסוד זו – שילוב מיטבי, נקבעה כעיקרון רוחבי בכלל משרדי הממשלה. בשילוב מיטבי כוונת המשרד היא להעניק את הטיפול הייעודי לכל ילד בהתאם לצרכיו ולא בהתאם לצבע עורו". במשרד ראש הממשלה, האחראי על התוכנית, לא הגיבו על הדברים עד מועד כתיבת הכתבה.

"בתיאוריה כל הילדים צריכים לקבל אותו הדבר", אומר אספה-דויט. ״אנחנו הראשונים שרוצים להיות שווים בין שווים, אבל עוד לפני השילוב הזה, שיפגע בילדים יותר מאשר יחזק אותם, צריך לתת לילדי הקהילה תחושה של זהות והעצמה. צריך להשתמש בתקציבים ששוכבים במשרדים השונים כדי לחזק את השכונות, כדי לבנות תשתית טובה, כדי להשקיע בבתי ספר ייעודיים, כדי לשפץ בתי ספר״.

"אני לא מאמינה בשילוב מלאכותי ולכן בתוכנית 'מנהיגות צעירה' שלנו כללנו רק נערים ממוצא אתיופי", מסכמת אברה-סמואל. "לא כדי לבדל אותם, אלא כדי שאחר כך, כשהם ירגישו מחוזקים, כשתהיה להם זהות יציבה והם יידעו איך להתמודד עם קשיים, הם יוכלו לחזור להיפגש עם בני נוער אחרים ולא להרגיש מאוימים. באמת להיות שווים. הקהילה שבעה מפרויקטים עם סיסמאות יפות, אבל לעומתם יש את המציאות הקיימת שלה צריך לתת מענה. במקום שילוב בכוח ותוכניות לא מוצלחות, צריך למצוא תוכניות ייחודיות שיזניקו את הקהילה – ויש כאלה".

לאברה-סמואל יש דוגמה מצויינת לפרויקט שעובד - דווקא בגלל ההימנעות מאותו ״שילוב בכוח״. היא מספרת על בית הספר הדרים בשכונת קרית משה בעיר רחובות, שבה ריכוז גדול של יוצאי אתיופיה. ״הוא היה סגור במשך שבע שנים כי רצו אינטגרציה ושילוב, ופיזרו את הילדים בין 13 בתי ספר שונים בעיר. אבל הילדים מהקהילה האתיופית ישבו בספסלים נפרדים, בהפסקות שיחקו בנפרד, ובשעות אחרי הצהריים חזרו לשכונה ולא היה שום שילוב אמיתי.״ לדבריה, המפתח לשילוב היה בחזרה לפתרון ייחודי ונבדל: ״לפני כעשר שנים החלטנו ששכונה ללא עוגן חינוכי לא יכולה לשגשג. הצלחנו לפתוח את בית הספר מחדש, ובאמת בהתחלה באו רק ילדים ממוצא אתיופי, שניתן להם טיפול ספציפי לצרכיהם כדי לחזק אותם וכדי שהבסיס שלהם יתאזן עם זה של ילדים מאוכלוסיות אחרות. בית ספר קהילתי, עם מענה עד לשעות המאוחרות - עוגן שכונתי אמיתי. ואכן, הילדים האלה אחר כך יכולים להשתלב יפה בחטיבות הביניים ובתיכונים. זה מה שמביא לשילוב אמיתי, והראייה היא שהיום 40% מהתלמידים בבית הספר הזה אינם יוצאי אתיופיה. זהו בית ספר מצליח שהורים מכל האוכלוסיות רוצים לשלוח את ילדיהם אליו״.

 

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: minority rights, israeli society, israeli politics, integration, ethiopians

יובל אביבי, עיתונאי ומבקר ספרות, הוא כתב מגזין ב''פירמה'' של גלובס וב''טיימאאוט תל אביב''. אביבי שימש בעבר כסגן העורך של מוסף סוף השבוע של ישראל היום, ''שישבת'',  אחרי שמילא תפקידי עריכה שונים בעתון מאז יצא לאור ועד 2009. בעבר שימש כמבקר תרבות וספרות של אתר החדשות ''וואלה!'' ועורך חדשות באתר וכן פרסם ביקורות ספרות במגוון עיתונים, בהם ''הארץ'', ''העיר'', ''מקור ראשון'' ואחרים.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept