ישראל פולס

ההסתה הפלסטינית מקרבת את האינתיפאדה השלישית

p
המחבר
בקצרה
הטרמינולוגיה שבה משתמשים הפלסטינים בהתבטאויות כלפי ישראל, והיחס הסלחני למחבלים, לצד התבטאויות של בכירים בפתח' והדיווחים בכלי התקשורת ברשות, מעניקים מוטיבציה לטרור. בציבור הפלסטיני כבר נערכים למלחמה.

איש במערכת הביטחון לא השלה את עצמו שההפוגה בפיגועים, שנמשכה יותר משבוע, העידה שהגל חלף. בזהירות דיברו, אולי קיוו, על כך שהירידה בעוצמת הפיגועים מעידה על ירידה במוטיבציה בשטח. גם העובדה שהארגונים הפלסטינים החמושים טרם הצטרפו למעגל האלימות, וזירת הפיגועים נותרה נחלתם של מפגעים בודדים, נתפסה כסימן מעודד, עד יום חמישי השבוע [19 בנובמבר].

תוך שעתיים נרשם יום הפיגועים הקטלני ביותר מאז החל גל הטרור האחרון. בהתקפות בתל אביב ובגוש עציון נרצחו חמישה: בצהריים, מחבל מכפר דורא שבאזור חברון דקר למוות שני בני אדם, בשעה שהתפללו בבניין בדרום תל אביב. שעתיים מאוחר יותר ביצע מחבל מחברון פיגוע ירי בצומת גוש עציון ורצח שלושה אנשים - ישראלי, תייר אמריקאי ועובר אורח פלסטיני.

יום הפיגועים הזה, שעלול להיזכר כנקודת מפנה בהתפרצות הטרור, הוכיח באחת כי תגבור כוחות צה"ל בשטח יחד עם פעולות ומבצעי הרתעה (כמו הריסת בתי מחבלים ומעצר חשודים) לא פגעו במוטיבציה של צעירים פלסטינים לבצע פיגועים. להפך, לגל הסכינאות נוספו עתה אירועי ירי, מה שמעיד על תכנון מורכב יותר.

כאמור, עדיין לא מדובר על הצטרפותם של הארגונים הפלסטינים החמושים, שמביטים בינתיים על האירועים מן הצד. כמה זמן יישבו על הגדר? נדמה שזו שאלת השאלות בקרב בכירי מערכת הביטחון בישראל וגם בקרב בכירי מנגנוני הביטחון הפלסטינים. אחד מאנשי פתח הבכירים ברמאללה, שעמו שוחחתי לאחר הפיגועים, אמר בעילום שם כי רבים מאנשי השטח של הארגון נושכים שפתיים ונשארים לעת עתה מחוץ "לאינתיפאדה", אבל להערכתו זה לא יימשך לאורך זמן.

בשיחה עם אל-מוניטור הוא מסביר שבשטחים ישנה אווירת מלחמה, המזכירה לו את ימי האינתיפאדה השנייה, וניתן לראות את זה בהוויה היומיומית בשטחים. משפחות פלסטיניות רבות החלו לאגור מזון, בהנחה שעימות עם ישראל יגרום למחסור. לדברי המקור, מכירת הזהב עלתה בשבועות האחרונים ותושבים מוכרים דברי ערך לקראת מלחמה עם ישראל, ממש כפי שהיה במהלך האינתיפאדה השנייה.

אבל אם מבקשים לזהות סימנים נוספים ומדאיגים להיערכות מלחמתית בשטחים, אפשר למצוא אותם בטרמינולוגיה שבה משתמשים עכשיו רוב הפלסטינים בהתבטאויות כלפי ישראל, וביחסם הסלחני למניעיהם של המחבלים. ההבנה והסלחנות מוצאים ביטוי באמירות של בכירי הרשות, בדיווחים, בשידורים של אמצעי התקשורת הפלסטינים וכמובן ברשתות החברתיות. לא מדובר רק בהסתה שמבוססת על שקרים ועל המצאת אירועים שלא התקיימו ושנועדו להלהיט את הרוחות, אלא בשימוש במילים ובמשפטים שמאפשרים לכל צעיר פלסטיני להבין שזהו הצעד הנכון לעשות - לצאת למלחמה האחרונה.

מרבית תחנות הרדיו הפלסטיניות החזירו ללקסיקון השידורים שלהן את ביטויי האינתיפאדה השנייה, ושדריהן מדברים על גבורה ("באטל") וניצחון ("אינתיסאר"). פועל יוצא של הביטויים הללו הוא דמוניזציה מוחלטת לדמותם של הישראלים. הדברים באים לידי ביטוי בקריקטורות בעיתונות הפלסטינית, שבהן הישראלי - ובעיקר המתנחל - נראה כמו שטן צמא דם, וגם במילים וביטויים מעולם הדימויים הזה שהפכו לנחלת הכלל. באופן כללי, לפי המסר שמועבר, כל הישראלים הם פושעים ("מוג'רימין") שאין לחוס על חייהם. הדוקר, או היורה, בעיקר כאשר מדובר על צעיר פלסטיני מיואש ש"לא נותר לו דבר בחיים", מתואר כקורבן המצב והופך לגיבור – לא משנה אם רצח אזרחים, נשים או ילדים.

במהלך האינתיפאדה השנייה, התקיים ויכוח עז בציבוריות הפלסטינית על תופעת מחבלים מתאבדים, וההכשר ההלכתי שקיבלו ממנהיגים דתיים. הוויכוח היה אמיתי וכלל מאמרים בעיתונות הפלסטינית והכלל ערבית, תוך כדי ביקורת עצומה על פתוות (פסקי דת) שהוציאו אנשי דת בשטחים, אשר העניקו הכשר למחבלים ומחבלות מתאבדים. הוויכוח על פיגועים נגד אזרחים בגל הטרור הנוכחי לא קיים כלל בשיח הפלסטיני. להפך, יש הבנה מלאה למניעי הצעירים המפגעים. התהליך הזה, של גילויי הבנה למעשי המחבלים הוא בעיקר תוצאה של דמוניזציה של הציבור הישראלי כולו.

פוסט שפרסם דובר מנגנוני הביטחון הפלסטינים, עדנאן דמירי, הוא דוגמה אחת מיני רבות להסתכלות על האירועים האחרונים. דמירי התלונן על יחסה של התקשורת הישראלית בכיסוי הפיגועים וכך כתב: "התקשורת הישראלית מגויסת לימין הקיצוני בישראל ובוכה (על הרג - ש"א) מתנחלים. היא מחשיבה אותם חפים מפשע. הם בוכים על מי שגונבים את אדמות הפלסטינים ושורפים ילדים (הכוונה למשפחת דוואבשה בדומא – ש"א) ואין להם ייסורי מצפון על הרג הילדים הפלסטינים".

דמירי אינו היחיד. זו רוח הדברים הנשמעים בכל מקום, שמשמעותה אינה רק זילות חייהם של הנפגעים הישראלים בפיגועים האחרונים, אלא גם סוג של עשיית צדק עם "הפושעים". עיקר הגידופים מתמקדים במתנחלים המכונים רוצחים, חסרי לב, פושעים, ומכאן המסקנה המתבקשת, אם כי היא לא נאמרת במפורש, שדמם מותר.

גם דוברו הוותיק של אבו מאזן, נביל אבו רודיינה, אינו בוחל במילים. בהודעה שפרסם אתמול [19 בנובמבר] ושהופצה על ידי סוכנות הידיעות "וופא", הוא אמר כי ישראל ממשיכה במדיניות החיסולים, ההוצאות להורג והטלת העונשים הקולקטיביים. הוא לא הזכיר כי "ההוצאות להורג" כביכול הן של מחבלים שבאו לבצע פיגועים בישראל.

וזוהי אפוא האווירה הכללית בשטחים, שמתעצמת מדי יום ומחדירה מוטיבציה בצעירים הפלסטינים. כשפרץ גל הפיגועים בתחילת חודש אוקטובר, בעקבות רצח בני הזוג הנקין [1 באוקטובר] בגוש עציון, ישראל הופתעה משטף המחבלים, מכיוון שההערכה הייתה כי רוב הציבור הפלסטיני עייף ומותש, ולא יהיה מסוגל לעמוד שוב בפני עימות מזוין וארוך עם ישראל. בינתיים, רוב הציבור הפלסטיני אכן אינו מעורב בגל הטרור. אין הפגנות המוניות ואין מהומות או עימותים גדולים עם כוחות צה"ל. זוהי אולי המחשה לעייפות של רוב הציבור הפלסטיני, ולחששו מהסלמה שתימשך שנים. אבל מצד שני, מספיקים כמה עשרות צעירים שמונעים מהאווירה הכללית השוררת ברשות, כדי שהמרחק בין גל טרור לאינתיפאדה של ממש יצטמצם. הדיבורים, המילים, ההצהרות והדיווחים מטעינים את השטח, וגם האזרחים העייפים מתמלאים, מרצון או מכורח, במוטיבציה - ולו רק כדי שלא יישארו מאחור.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: terror attacks, palestinian leaderships, palestinian authority, palestinian-israeli conflict, intifada, hamas, fatah

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept