ישראל פולס

רק חברון תוכל לעצור את גל הטרור

p
המחבר
בקצרה
הדרך היחידה לבלום את התגברות הטרור היוצא מחברון היא להקפיד על שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לרשות, ולפרוס כוחות ביטחון פלסטינים בעיר. אם תושג רגיעה, ניתן יהיה להחזיר את העיר לחיי שגרה – דבר שישפיע על כל הגדה.

מאז החל גל הטרור הנוכחי, כשבישראל עדיין מתעקשים כי אין מדובר באינתיפאדה אלא בגל חולף, ניסו במערכת הביטחון לנתח את מניעי הצעירים שיוצאים מדי יום לבצע פיגועים בישראל, לבנות חתך של פרופיל המחבל הממוצע, ולמפות את האזורים הנחשבים למוקד ההתקוממות העממית. מכוני המחקר של אמ"ן ושב"כ - אשר עוסקים בניתוח מאפייני גל הטרור שמתרחש ללא מטרייה של הארגונים הפלסטינים ואף כקריאת תיגר נגדם - אמורים לספק לדרג הפיקוד הבכיר של צה"ל והשב"כ כיוון כללי לבלימת גל המפגעים.

בניגוד לאינתיפאדה השנייה [2005-2000], הפעם אין לצה"ל מטרות ברורות שניתן לסמן כמוקדים לתכנון ולביצוע פיגועים. ולכן, כל מונחי הלחימה - לתקוף, להשמיד, להרתיע, ולסכל - אינם תקפים. אין מבוקשים ואין תשתית טרור שניתן לסמן, ולצה"ל לא נותר אלא לפעול באסטרטגיה של מגננה.

זה החל בפריסת כוחות גדולים והקמת מחסומים וחסמים בשכונותיה של מזרח ירושלים, אשר בתחילת גל הטרור יצאו רוב המפגעים משכונותיה. עתה נראה כי מוקד ההתנגדות העממית עבר לחברון. שתי הערים הללו הן מוקדים בוערים ורגישים. כל חוקר מודיעין מיומן יכול מין הסתם לשרטט ולהגדיר מה מניע תושבים צעירים של חברון וירושלים לצאת ולבצע פיגועים בישראל.

כך פרסם בשבוע שעבר [2 בנובמבר] מרכז המידע למודיעין וטרור על שם האלוף מאיר עמית מסמך מפורט (PDF) ובו ניסיון להרכיב פרופיל אחיד של המחבלים שביצעו את הפיגועים מאז תחילת חודש אוקטובר השנה. חוקרי המכון אספו מידע לגבי כל פיגוע שבוצע בשבועות האחרונים בישראל - מי ביצע אותו, מה גילו, מה מינו, ומאיזה אזור גיאוגרפי הוא יצא. מניתוח האירועים עולה כי נכון ליום פרסום המסמך 31 מחבלים מתוך 35 מבצעי הפיגועים בישראל (קרוב ל-90 אחוזים), הגיעו ממזרח ירושלים ומחברון. ההסבר לכך, כותבים חוקרי המרכז, הוא ששתי הערים הללו נמצאות במתח פוליטי, חברתי ודתי מתמיד בין ישראלים לפלסטינים; בשתיהן נמצאים אתרים קדושים ליהדות ולאסלאם (הר הבית ומערת המכפלה); בשתיהן רמת החיכוך בין הפלסטינים לאוכלוסייה הישראלית גבוהה ביותר, שכן הם חיים אלה לצד אלה, ברחובות סמוכים ובשכונות סמוכות.

בנוסף לכך, כתבו חוקרי המרכז, למזרח ירושלים ולחברון מאפיינים ייחודיים המשפיעים על המוטיבציה של הפלסטינים שמתגוררים באזורים הללו לבצע פיגועים. בירושלים, זוהי הזנחת התשתיות שנמשכת כבר עשרות שנים. בחברון, אלו הם העימותים היומיומיים עם המתנחלים היהודים וכן אמצעי המיגון שנוקט צה"ל כדי להגן על המתנחלים - אשר באים לידי ביטוי באמצעות יצירת מובלעת יהודית בתוך העיר והרחקת הפלסטינים ממנה, לרבות סגירת רחובות, עסקים ובתים, והפיכתם של רחובות שלמים לרחובות שוממים.

בשבוע החולף, מאז פרסום הדו"ח, אירעו עוד 12 פיגועים, או ניסיונות פיגוע שונים: ירי, פיגועי דריסה ודקירות. רק בסוף השבוע האחרון [7-6 בנובמבר] נרשמו ארבע תקריות, שלוש מהן בחברון. בעוד שצעדי המגננה אשר עליה החליטה הממשלה הביאו לעצירה מוחלטת כמעט של מחבלים ממזרח ירושלים, חברון הופכת להיות הבעיה המרכזית של צה"ל ומובילת ההתקוממות.

בחברון מתגוררים בערך 200 אלף תושבים פלסטינים. המפקד הפלסטיני האחרון נערך ב-2007, ואז נמנו 168 אלף תושבים (PDF), וכן פחות מאלף יהודים, המתגוררים כולם בבתים בעיר העתיקה וסמוך למערת המכפלה. זוהי העיר המבוססת ביותר מבין ערי הגדה. והיא גם נחשבת לספקית מוצרי הצריכה וחומרי הגלם המרכזית לכל ערי הגדה. חברון מייצאת סחורות ומוצרי תעשייה ייחודיים לישראל בהיקף של כחמישה מיליארד שקל בשנה - בעיקר מוצרי שיש ממחצבות חברון, מוצרי עור, בגדים ועוד מוצרי תעשייה קטנים. לעומת האוכלוסייה הפלסטינית בעיר, הרי שהיישוב היהודי בתוך חברון הוא מגזר שאינו יצרני ואנשיו עוסקים בעיקר בלימוד תורה וכן במשימה שהגדירו לעצמם - לתפוס אחיזה יהודית בעירו של אברהם אבינו.

כאמור, כדי להגן עליהם מפני חיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית בעיר, הרחיק צה"ל אלפי פלסטינים מאזורים שונים בעיר העתיקה. ברחוב השוהדא בעיר, שסמוך למערת המכפלה, אסורה נסיעת רכבים פלסטינים, ואף בחלק נוסף של העיר אסורה הכניסה לפלסטינים. בחלקים אחרים תושבים יכולים לעבור לבתיהם רק לפי רישום שמי, אשר מתיר להם מעבר במחסום צה"ל.

תושבים פלסטינים שמתגוררים סמוך ליישוב היהודי בחברון ואשר עמם שוחחתי, משוכנעים שצה"ל מבקש לנצל את ההסלמה ולהרחיב את שטח ההרחקה - כלומר לגרש משם תושבים. נושא זה כשלעצמו מעמיק את המתח בעיר, ומגביר את המוטיבציה של צעירים תושבי המקום לבצע פיגועים.

וזוהי בדיוק הדילמה שעמה צה"ל מתמודד היום: אם יכבידו על תושבי חברון, תגבר המוטיבציה של תושבי העיר להתקומם ולהתעמת עם צה"ל בהפגנות המוניות אלימות, שעד כה כמעט ולא התרחשו בחברון. לעומת זאת, מדיניות ההבלגה שנקט צה"ל בשבועות האחרונים גם היא לא הוכיחה את עצמה.

ניתוח מאפייני "המחבל החדש" בדו"ח העלה גם את תופעת החיקוי, שלפיה כל מחבל היוצא לפיגוע נגד מטרה ישראלית בחברון או מחוצה לה, הופך מיד למושא הערצה של צעירים רבים אחרים המבקשים ללכת בעקבותיו, ולזכות כמוהו בתהילה ובהאדרה. התופעה הזו, כפי שכתבתי באל מוניטור, מתרחבת, ובמסגרתה צעירים פלסטינים רבים שואפים להיות שאהידים ולהימנות עם "גיבורי העם הפלסטיני".

ולכן, לפי שעה הדרך היחידה להילחם ב"תופעת חברון" היא לא להכניס עוד כוחות צבא לעיר. כל אמצעי הרתעה והכבדה אותו תחליט ישראל להפעיל נגד האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית עלול להפוך לכלי מדרבן נוסף להוצאת פיגועים, וחוזר חלילה. שיתוף הפעולה הביטחוני ההדוק בין ישראל לרשות הפלסטינית מתקיים בעצם הימים האלה, אך מכיוון שהפעם מחוללי ההתקוממות אינם הארגונים הפלסטינים, איתור המפגעים לפני יציאתם לפיגוע הינו כמעט בלתי אפשרי.

משום כך, הדרך היחידה שעומדת בפני צה"ל להתמודד עם בעיית חברון היא זו של שיתוף פעולה מלא עם מנגנוני הביטחון הפלסטינים, לא רק בחילופי מידע ומודיעין, אלא בכניסה של כוחות משטרה מטעם הרשות לעיר. הכנסת כוחות פלסטינים לחברון, בתיאום עם ישראל, חייבת להיות מוגדרת על ידי הרשות הפלסטינית כאינטרס שלה להגן על תושבי העיר, מתוך כוונה למנוע כניסת כוחות צבא ישראלים שעלולים לגרום לנפגעים רבים ולכאוס אזרחי רב. וזאת, כדי שכוחות אבו מאזן לא יוכרזו על ידי תושבי חברון כמשתפי פעולה.

אם תושג רגיעה של מספר ימים או שבועות, ניתן יהיה אולי להחזיר את העיר לחיי שגרה. חברון שקטה תשפיע על כל הגדה. במילים אחרות: רק חברון תוכל כנראה לעצור את גל הטרור.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: terror, palestinian authority, palestinian-israeli conflict, palestine-israel relations, israel defense forces, intifada, hebron, east jerusalem

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept