האם ארדואן הכריז על מלחמת ברירה נגד PKK?

ארדואן ומפלגתו (AKP) מדגישים את איום הטרור הכורדי כדי לזכות בניצחון; עלייה במספר השאהידים הפלסטינים מאז פרוץ האלימות; אל-מוניטור תומך בתוכנית שיזם יוניסף לחינוך הילדים הסורים.

al-monitor .

נושאים מכוסים

turkish democracy, syrian refugees, recep tayyip erdogan, palestine, pkk, education, al-aqsa mosque, akp

נוב 8, 2015

"עורמתו המקיאוולית" של ארדואן

לדברי קאדרי גורסל, "משטר ארדואן זכה לניצחון בבחירות [לאסיפה הלאומית הגדולה] משום שהוסיף בעיות חדשות לנטל הבעיות הכבד ממילא של טורקיה, ואז שכנע חלקים נרחבים מציבור הבוחרים שרק ה-AKP יוכל לפתור אותן. את הניצחון יש לזקוף לזכותו של ארדואן, שניצח על ההישג הטקטי המרשים הזה בעורמה מקיאוולית".

גורסל גורס שהעלייה בכוחה של מפלגת הפיתוח והצדק (AKP) מ-40.8 אחוזים ל-49.4 אחוזים מהקולות נובעת מהדגש הרב ששמו ב-AKP על איום הטרור מצד מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK).

"המלחמה החדשה נגד ה-PKK, שעליה הכריז משטרו של רג'פ טאיפ ארדואן מתוך כוונה פוליטית גרידא, בנוסף לפיגועים שהאחריות עליהם הוטלה על דאעש, החניקו כל סיכוי להתייחס למשבר הכלכלי כאל בעייתה המרכזית של טורקיה - וזה הרי היה גורם המפתח שהוביל לכישלונה של AKP בבחירות של 7 ביוני", כותב גורסל.

מוסטפא אקיול מתאר שני שינויים עיקריים שעיצבו את פני הבחירות האחרונות והטו את הכף לטובת ה-AKP: "השינוי הראשון היה העלייה בטרור - הן של מפלגת הפועלים של כורדיסטאן (PKK) והן של המדינה האיסלאמית - ובעקבותיו גם היעלמות תחושת הביטחון. השינוי השני היה המשך השקיעה הכלכלית, ובמיוחד הזינוק החד בשער הדולר על חשבון הלירה הטורקית. מבקרים רבים, גם באופוזיציה הטורקית וגם בתקשורת המערבית, האשימו את ממשלת AKP ואת הנשיא ארדואן בשתי הבעיות גם יחד. אבל רבים מהטורקים רואים את זה אחרת. מבחינתם, הבעיות הללו התעצמו דווקא בשל היעדרה של ממשלת AKP חזקה מאז הבחירות ב-7 ביוני. 13 שנות היציבות שחוו הטורקים בשלטונה של מפלגת AKP יצרו מעין כמיהה לשובה של אותה יציבות בשלטון נוסף של אותה ממשלת AKP חזקה".

גורסל מוסיף וכותב: "התקשורת המגויסת מטעם המשטר שיחקה תפקיד מרכזי בהבטחת הניצחון הזה. וחשיבות רבה לא פחות נרשמה גם ללחץ העצום מצד הממשלה על אמצעי תקשורת אחרים, ולדיכויו ביד קשה של חופש הביטוי. בסך הכל, הצליחה הממשלה לשכנע את ציבור הבוחרים השמרן והסוני שה-PKK הוא שהצית מחדש את הסכסוך ושם קץ לתהליך ההסכמה והפיוס".

מהמוט בוזראסלן כותב שרבים מהמצביעים מאשימים מפלגת העם הדמוקרטית (HDP) והפרו-כורדית, בשל קשריה כביכול עם ה-PKK ועם תנועת הנוער המהפכנית (YDG-H). "הקונצנזוס הוא ש-HDP משלמת היום את המחיר על האלימות שהציתו חברי YDG-H בערים הכורדיות של טורקיה כמו שירנאק, סילופי, סילבן וצ'יזרה", כותב בוזראסלן.

סמיח אידיז תוהה אם הבחירות יביאו לשינוי במדיניות החוץ של ארדואן: "כל הסימנים מצביעים על כך שארדואן ימשיך להאמין בקונספירציה מערבית נגדו ונגד מפלגתו, שמטרתה הסופית היא לחתור תחת הצלחתה של טורקיה. אבל למרות האובססיה הפוליטית של ארדואן, יש הטוענים שההתפתחויות בשטח, ובמיוחד בסוריה, יאלצו את אנקרה לשנות את המדיניות שלה... בשורה התחתונה, איש עדיין לא יודע מה תהיה השפעתן של תוצאות הבחירות על מדיניות החוץ של טורקיה. גם אם אנקרה תמשיך להימנע מאותם שינויים שהגיע זמנם, יש לשער שהם יקרו בכל זאת ולו מכוח הנסיבות".

אקיול תוהה כיצד ישפיעו הבחירות על מפלגות האופוזיציה בטורקיה: "אחיזתו [של ארדואן] ברסן השלטון תמשיך להיות יציבה עד 2019. כמובן שזה מסב הנאה רבה לתומכי AKP, אבל כיצד זה ישפיע על חוגי האופוזיציה, שעברו לאחרונה דמוניזציה מצד הממשלה ומכונת התעמולה שלה, כאילו הם אויב מבית? בנאום הניצחון שלו, שלח להם ראש הממשלה אהמט דבוטאולו מסר פייסני, והבטיח 'לשים קץ לקיטוב ולמתיחות'. אם הוא וארדואן יבחרו באמת בנתיב המתון והפייסני, הם יזכו בניצחון גדול הרבה יותר מתוצאותיהן של הבחירות עצמן".

כיוונה הלא ברור של האינתיפאדה

עדנאן אבו עמאר כותב השבוע שקיימת "מחלוקת בין פתח לחמאס באשר להגדרות האינתיפאדה, השלכותיה והאמצעים שיש להשתמש בהם. בפתח מעדיפים התקוממות עממית ולא אלימה, ואילו בחמאס קוראים למיליטריזציה ולשימוש בנשק. אך המחלוקת אינה מסתכמת בשיטות הפעולה הפורמליות, אלא קשורה לתוכנה ולמהותה של האינתיפאדה".

לדברי אבו עמאר, גם לחמאס וגם לפתח אין ממש השפעה או שליטה באינתיפאדה, אך שניהם מנסים להרוויח ממנה. "האינתיפאדה הנוכחית מתרחשת על רקע מחלוקת פוליטית וגיאוגרפית חריפה, שמעיבה על דאגתו של כל אחד מהצדדים בנוגע לצד האחר ולשאיפותיו", כותב אבו עמאר.

עקיבא אלדר מסביר כיצד גל האלימות הנוכחי סביב הר הבית ואל-חרם א-שריף הגביר את השפעתה של התנועה האיסלאמית במקום, על חשבונם של עבדאללה מלך ירדן ושל נשיא פלסטין אבו מאזן.

שלומי אלדר מדווח שחמאס ופתח אמנם לא יזמו פיגועים, אך שני הארגונים מרוממים את תפקידם של השאהידים בהתקוממות. "מה שהחל כמסע הגנה על מסגד אל-אקצא, נמשך באמצעות צעירים שיצאו לפיגועים בישראל מתוך רצון לחולל שינוי במצב הכלכלי-חברתי-מדיני של הפלסטינים, והופך כעת לגל טרור דתי. אולם ההליכה של פלסטינים אחר מוטיב מות הקדושים אינה נובעת רק מאמונה דתית, אלא גם מתוך גאווה לאומית שנוספת לה הטבה חומרית. לשאהיד ולבני משפחתו מובטח מעמד גבוה בחברה הפלסטינית. המשפחה תקבל תמיכה כספית חודשית מהרשות הפלסטינית וארגונים אחרים כמו חמאס, הג'יהאד האיסלאמי, וקרנות צדקה איסלאמיות. יו"ר הרשות אבו מאזן, שמתנגד לגל האלימות האחרון ומנסה לעצור אותו, מעניק לבני המשפחה של מחבל מתאבד אשר ביצע פיגוע בישראל תמיכה כספית לכל ימי חייהם. הסיוע הכלכלי הזה מתפרש כמסר ברור של תמיכה במעשיהם של המחבלים", כותב אלדר.

הפיכתם של השאהידים לגיבורים סיבכה גם את תגובתה של ישראל לגל האלימות. "כשהחל גל הטרור ופלסטינים הגיעו חמושים בסכין או באקדח לבצע פיגוע, הגישה הכללית בישראל הייתה שאירוע כזה חייב היה להסתיים בהריגתו של המחבל, גם אם אפשר היה לעצור אותו בפגיעה קלה יותר. הכוונה היתה לייצר הרתעה שתמנע את ההתקפות הבאות. היום ברור שגישה זו הייתה מוטעית. הרג המחבלים לא רק שלא הרתיע צעירים פלסטינים נוספים, אלא אף עודד אותם ללכת בדרכם. מות הקדושים הפך לגורם המדרבן ביותר להמשך ההסלמה עם ישראל. אם אנשי הרשות הפלסטינית ובראשם אבו מאזן לא יפעלו כעת לעצור את התופעה הזאת, הם יגלו שהיא עלולה להפוך לחרב פיפיות שתפגע בסופו של דבר גם בהם: האלימות תצא משליטה - ואינתיפאדה דתית מזוינת תפרוץ מבלי שהתכוונו לכך", מוסיף וכותב אלדר.

דאוד כותאב טוען שההסלמה באלימות מחייבת נוכחות בינלאומית בירושלים, ואולי גם במוקדי חיכוך נוספים. כותאב מנתח את הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון (TIPH), בעקבות הסכם חברון שנחתם ב-1997, בתקופת כהונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. חסרונו הגדול של TIPH, כך לדברי כותאב, הוא שהדו''חות נשארים חסויים, ושאין שום מעקב מצד הרשויות בישראל.

אל-מוניטור תומך בתוכנית שיזם יוניסף לחינוך הילדים הסורים

אל-מוניטור יספק תמיכה משמעותית לשותפות בין יוניסף לקרן "חינוך מעל לכל" (Education Above All), מתוך כוונה להחזיר לכיתות הלימוד את הילדים הסורים שנפגעו כתוצאה מהתמשכות המלחמה.

לדברי ג'מאל דניאל, מייסד ויושב ראש אל-מוניטור, "קמפיין 'לא דור אבוד' מאמין בפוטנציאל של ילדי סוריה ופועל למימושו, ובכך מציע להם תקווה לעתיד טוב יותר. אל-מוניטור גאה לתמוך ביוזמה החיונית הזאת, המעניקה נגישות שוויונית לחינוך, שרבים כל כך מהילדים האלה זקוקים לה מאוד".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

האם צפוי עימות ימי בין ישראל לטורקיה?
Joshua Krasna | תיאום ביטחוני/הגנה | ינו 23, 2020
ארדואן בוחש במאבקי הירושה ברשות הפלסטינית
שלומי אלדר | הפיוס הפלסטיני | דצמ 18, 2019
איך נוצר פער גדול בין תלמידים יהודים לערבים?
עפיף אבו מוך | תרבות | דצמ 12, 2019
ישראל מאותתת לארדואן – ירושלים מחוץ לתחום
מרדכי גולדמן | ירושלים | אוק 17, 2019
לבקר בקבר יוסף ולהשאיר את הפוליטיקה בבית
קסניה סבטלובה | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | ספט 10, 2019

Featured Video