לגל הטרור הנוכחי יש מרכיבים רבים של אינתיפאדה, ויש לשער שזו רק ההקדמה. כמה מהסיבות לכך הן שורשיות ועמוקות, ואחרות נובעות ממצב העניינים הנוכחי. הפלסטינים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, איבדו תקווה שתהליך מדיני יוביל לסיום הכיבוש הישראלי ולהגשמת עצמאותם, או שהקהילה הבינלאומית תעשה זאת. ההשפלות שהפכו לתוצר לוואי יומיומי של כחמישים שנות חיים בכיבוש הותירו צלקות רגשיות עמוקות של תסכול, של כעס ושל רצון בנקמה. האמונה שישראל משנה בהדרגה ובשיטתיות את הסטטוס קוו על הר הבית (אל-חרם א-שריף) לטובת תפילה יהודית מאורגנת יותר בקרבת המסגדים מחריפה כעת עוד יותר את הרגשות הללו.
יותר מזה, ההנהגה הפוליטית ברמאללה נתפסת כחלשה מכדי להתמודד עם מצב בלתי נסבל כזה.
