ההיסטוריה העתיקה של אנקרה מחכה לחשיפה

מעל אתר רומי עתיק באנקרה עמדו עד עד לא מזמן בתי בושת; אלה אמנם נהרסו, אך השרידים העתיקים עדיין לא נחשפו במלואם.

al-monitor .

נושאים מכוסים

roman ruins, istanbul, history, archaeology, ankara, akp

אוג 27, 2015

לאנקרה בירת טורקיה יש היסטוריה ארוכה של אלפי שנים, והיא זרועה שרידים משלל תרבויות, בהן גם החיתים, הפריגים והרומאים. ואולם רבים מאותם שרידים עתיקים נותרו קבורים מתחת לבנייני ממשלה, לכבישים ולבתי בושת. כמה מהמבנים הללו נהרסו בשנים האחרונות, וכך גברו הסיכויים למצוא תגליות חדשות שעשויות לשפוך אור על תולדות ההתיישבות האנושית באזור.

עברה הרומי של העיר מזמן שורה מרתקת במיוחד של תגליות חדשות, כולל מתחם גדול של מרחצאות רומיים שכבר הפך לאחד ממוקדי המשיכה החשובים של אנקרה. המרחצאות היוו חלק מרכזי בחיי היומיום באימפריה הרומית, ושימשו את תושבי העיר לא רק לרחצה אלא גם כמקום מפגש ובילוי חברתי. המרחצאות היו מעמודי התווך של התרבות הרומית, עד כדי כך שהיו אלה המבנים הראשונים שנבנו בכל מקום שכבשה האימפריה.

אתר המרחצאות באנקרה יושב על רמה באזור אולוס, הרובע העתיק של העיר. הקיסר קרקלה בנה את המתחם במאה השלישית לספירה, בשטח של 80 מטרים על 130 מטרים שכלל מבנים מאבן ומלבֵנים והוקדש לאל הרפואה והבריאות אסקלפיוס. במתחם היו שטחים פתוחים ומקורים, כולל קלדריום (חדר המים החמים), טפידריום (חדר המים הפושרים) ופריגידריום (חדר המים הקרים), וגם מטבח וחדר אוכל. הכניסה לאתר נפתחת אל פָּלֶסְטְרָה, זירה פתוחה להתגוששות ולתרגילי התעמלות. מספר גדול של עמודים מלבניים ועגולים הפך לסימן ההיכר של האתר, שמשמש היום מוזיאון פתוח בלבה של הבירה.

ב-1923, עם היווסדה של הרפובליקה הטורקית, היו כאן לא יותר מכמה שרידים עתיקים. מתחם המרחצאות נחשף ב-1937, בחפירות שניהל המכון הטורקי להיסטוריה. חלקים מהאתר נותרו קבורים מתחת לשדרת צ'אנקירי, מעורקי התחבורה הסואנים ביותר בבירה.

בחפירות חדשות שביצע משרד התרבות הטורקי בתחילת שנות האלפיים נתגלו התעלות שהובילו מים למרחצאות. אבל התעלות הסתתרו מתחת לבתים של שתיים ושלוש קומות שנבנו באזור בשנות השלושים של המאה הקודמת. בשנות השמונים הפכו מבנים אלה לבתי בושת, למרות מעמדו הרשמי של האזור כאתר לשימור.

עד לאחרונה, פעלו במבנים עובדי תעשיית המין המוסדרת על פי חוק, שהגיעו לעבודתם מדי בוקר וחזרו לבתיהם בכל ערב. סביב הבתים צמחה שורה של חנויות לממכר תקליטים ומיני מתוקים. בעקבות הגילוי של תעלות עתיקות מתחת לבתים, דחף שר התרבות דאז ארטורול גונאי את השלטון המקומי להורות על הריסת הבתים.

אבל עובדי תעשיית המין יצאו למאבק. הם קיימו עצרות מחאה, ותבעו את העירייה בטענה שההחלטה מאלצת אותם להידרדר לזנות רחוב. כמה מהם אף איימו לשדל לקוחות בחזיתו של בית העירייה. הרשויות אטמו את הבתים בכל זאת. ככל שגברה המחלוקת - וגם תשומת לבה של התקשורת - הוסט הדיון מהתגליות הארכיאולוגיות לוויכוח בנושא הזנות. בסופו של דבר, 38 הבתים שבאזור נהרסו בשנת 2013.

החפירות נמשכו, ובאזור נתגלה גם אמפיתיאטרון רומי. למרבה האירוניה, משרד התרבות עצמו בנה במקום בניין, על אף מעמדו של האזור כאתר לשימור שהבנייה בו אסורה. גונאי דאג להרוס גם את המבנה החדש הזה.

מאז האתר נקי מבניינים מודרניים, ושורטטה גם תוכנית לשימורו ולשיפוצו. היא עדיין לא מומשה. גונאי, שעזב את מלגת הפיתוח והצדק (AKP) בדצמבר 2013, פסימי מאוד. התפטרותו הייתה אקט של מחאה על האישומים בשחיתות בקנה מידה גדול בקרב חברי ממשלה ואנשי עסקים המקורבים ל-AKP, והשר לשעבר אף הודה שהתווכח לא פעם עם ראש הממשלה דאז רג'פ טאיפ ארדואן על הבנייה האגרסיבית שמאיימת על אתרים היסטוריים, במיוחד באיסטנבול.

בראיון שהעניק לאל-מוניטור, קונן גונאי על האדישות הכללית כלפי מורשתה התרבותית של המדינה. "קשה לומר שחלה התקדמות כלשהי ביישום תוכנית השימור [של המרחצאות הרומיים]. פרט לכמה יוצאים מן הכלל, השלטון המקומי והשלטון המרכזי של טורקיה מעדיפים פרויקטים שמניבים רווחים מהירים. נושאים כמו תרבות, אמנויות והיסטוריה לא נמצאים בעדיפות מבחינתם," אמר.

הוא התייחס גם לתקופת כהונתו כשר התרבות, והוסיף שפעל "בנחישות, בהתמדה ואפילו בעקשנות" כדי לקדם את הנושא. "זה רק טבעי שהקצב הואט ואפילו נתקע בעקבות חילופי הגברי במשרד, ושאבדה רוח הלחימה," לדבריו.

הזנחת מורשתה התרבותית של המדינה היא אחד החוליים המתמשכים של טורקיה, כפי שמעידות הבנייה וסלילת הכבישים מעל העתיקות הרומיות של אנקרה. לדברי גונאי, כל הממשלות האחרונות אחראיות למחדל הזה של (אי)שימור מורשת העבר.

"אנקרה היא בירת טורקיה, אבל עיר בעייתית מאוד בכל מה שקשור לאימוץ ההיסטוריה שלה. את האדישות הזו לשורשיה הרומיים של העיר ניתן להסביר אולי בהלך הרוח האידאולוגי [והאיסלאמיסטי] של השלטון המקומי בעשרים השנים האחרונות. מצד שני, קשה לומר שהשלטונות הקודמים עשו צעדים משמעותיים לשימור מורשתה של העיר - לא מהתקופה הפריגית או הרומית, גם לא מהתקופה הסלג'וקית-עות'מנית ואפילו לא מראשית ימיה של הרפובליקה," אמר גונאי. "בשנים הראשונות לרפובליקה, שופץ הבזאר המקורה והעתיק באזור המצודה ונפתח כמוזיאון לארכיאולוגיה, ונבנו גם כמה מבנים שהפכו לסימני היכר ומשמרים גם היום את ערכם האדריכלי. אבל מאז, גווע לגמרי הלך הרוח הזה."

החקיקה הטורקית להגנה על אוצרות התרבות שלה עומדת היום בסטנדרטים הבינלאומיים, אבל הפער מתרחב ביישומה הלכה למעשה. אנטוליה, ביתם של הפריגים, של החיתים, של היוונים ושל הרומאים, נחשבת בעיני רבים אחד מערשי התרבות העיקריים. אם וכאשר תקבל המורשת העצומה הזו את הכבוד הראוי לה, נחזיק בידינו את המפתח למסע ארוך ואניגמטי אל שחר הציביליזציה. אחרת, אינספור האוצרות שטומנים בחובם את התשובות לשאלות רבות על ההיסטוריה האנושית יישארו קבורים ללא תקווה עמוק באדמה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

Featured Video