רצח התינוק עלי סעד דוואבשה, בן שנה וחצי מהכפר דומא שליד שכם, ופציעתם הקשה של אביו סעד, אמו ריהאם ואחיו אחמד, בן ארבע, הניבו צונאמי של תגובות מבית ומחוץ. ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז ליד מיטת הפצועים כי "טרור זה טרור, אנחנו צריכים להילחם בו מכל מקום שהוא מגיע". אכן, דברים כדרבנות. אבל, כשאכיפה נגד יהודים היא לא אכיפה, חקירה היא לא חקירה וענישה היא לא ענישה, "טרור, זה טרור, זה טרור" אינו אלא סיסמה ריקה.
מה נתניהו "המזועזע" היה אומר אילו לבני הזוג דוואבשה היה קצת יותר מזל, כמו למשל למשפחה מהכפר דורא אל-קרע שלפני כמה שבועות [22 ביוני] נחלצה משלושה בקבוקי תבערה שהושלכו לביתה? איזו הודעה היה מפרסם אילו עלי סעד הפעוט היה מאבד "רק" את ביתו ולא את חייו, כמו למשל, יושבי הבית בכפר חירבת אדיראת שהועלה באש לפני שבעה חדשים [31 בדצמבר]? האם ראש הממשלה היה טורח לבקר בבית החולים אילו הפשע בדומא היה מסתיים בכוויות קלות? שאלו את עשרות הפלסטינים שבתיהם הוצתו, ששדותיהם הועלו באש ושמסגדיהם חוללו.