פרחים מלבלבים באש

בעיר הטורקית קוטאיה משמרים הקדרים מסורת של מאות שנים, ומחפשים שווקים חדשים וקשרים עם בעלי מלאכה עמיתים מרחבי העולם.

al-monitor .

נושאים מכוסים

turkey, ottoman empire, manufacture, history, exports, business, artists, anatolia

אוג 4, 2015

"טמפרטורת האש חייבת להיות 980 מעלות צלזיוס בדיוק - אפילו לא טיפה יותר או פחות", מסביר יאסין הקדר, ומוחה את מצחו המיוזע ליד הכבשן של בית מלאכה קטן בכיכר השוק של קוטאיה.

העיר הטורקית העתיקה הזו שבמרכז אנטוליה ידועה במסורת הקדרות הארוכה שלה, ויאסין עוסק בתחום כבר עשרים שנה.

הוא ממשיך ומתאר את התהליך המפרך שעומד מאחורי סימן ההיכר של עירו: "ראשית, צריך לחמם לאט את הכבשן במשך שמונה שעות עד לטמפרטורה של 400 מעלות, כדי שחומרי הגלם שבתוך הכבשן לא ייסדקו ממכת חום פתאומית. ואז מגבירים את הטמפרטורה בבת אחת מ-400 מעלות ל-980. שורפים את הפריטים במשך חמש שעות בטמפרטורה של 980 מעלות, ואז מניחים לכבשן להתקרר מעצמו לאט לאט. כשהטמפרטורה צונחת ל-70 מעלות בדיוק, אפשר לפתוח את הכבשן. כל תהליך החימום והקירור של הכבשן נמשך שלושה ימים בערך".

אחרי שלושה ימים של עבודה מאומצת ליד הכבשן, יאסין מכין את הפריטים היבשים והשרופים לצביעה ולקישוט בבית מלאכה נפרד.

מהמט טונג'קפה, הבעלים של Kervansaray Ceramics, מבתי המלאכה הוותיקים בקוטאיה, מעניק הצצה נוספת מאחורי הקלעים: "זה תהליך מפרך מאוד. קודם כל, כותשים קוורץ יקר, ומערבבים אותו עם חימר בשיעור מדויק. את הבצק הזה לשים ומעצבים לכל מיני צורות, ושורפים בכבשן בתהליך ארוך ומאומץ, ולאחר מכן צובעים ביד. מזגגים את הפריט המוגמר ושורפים אותו שוב בטמפרטורה גבוהה מאוד, וזה השלב שדורש סבלנות רבה במיוחד. כל התהליך הזה אורך כשבועיים, אבל ברגע שהשלמת אותו, אתה מחזיק ביד כלי חרס יפהפה, ולטעמי זו היצירה העמידה והמרשימה ביותר שהמציא האדם".

אכן, האנושות התפתחה כשהאדם רתם לטובתו את המים, את האדמה ואת האש. השילוב בין השלושה, בצירוף מיומנות ודמיון עשיר, הוא שיוצר כלי חרס נצחיים. לקדרות באנטוליה יש היסטוריה עתיקה כמעט כמו תולדות האנושות. כלי החרס הקדומים ביותר שנתגלו באזור - בצ'טלהויוק - מתוארכים ל-6000 לפנה"ס, לפני 8,000 שנה ויותר. האדמה הפורייה של אנטוליה שימשה בית לאינספור ציביליזציות - הלידים והחיתים, האוררטים והביזנטים, הסלג'וקים והעותמנים; היא הפכה כור היתוך למגוון של תרבויות, והצמיחה את מלאכת הקדרות המלבלבת עד היום.

כלי החרס של אנטוליה, שמקורם עוד בתקופת האבן החדשה, אינם מסתכמים בכדים, בקנקנים ובקערות לשימוש יומיומי במלאכות הבית. עמידותם של כלי החרס הציתה את דמיונם של תושבי אנטוליה, והם יצרו מחמר גם צלמיות דתיות, כמו של אימא אדמה, לצד תכשיטים וחפצי נוי. הם השתמשו בעששיות חרס כדי להאיר מערות, הם כתבו מכתבים על לוחות חרס וטמנו את אפרם של המתים בכלי חרס. אחרי מאות שנים, כל אלה שופכים אור לא רק על אותה תקופה שבה יוצרו, אלא גם על חיי החברה והתרבות של הציביליזציות שיצרו אותם.

כלי החרס של קוטאיה

תעשיית הקרמיקה של קוטאיה התפתחה עוד במאה ה-13. העיצובים והצבעים של כלי החרס הקדומים ביותר מזכירים בסגנונם את אלו של איזניק, העיר שהובילה באותם ימים את תעשיית הקרמיקה, ומתאפיינים בצבעי כחול ולבן - סמל לנצחיות ולטוהר של הקרמיקה האנטולית, בהתאמה. ואולם מאוחר יותר, החלו בעלי המלאכה של קוטאיה לפתח לעצמם סגנון שונה מזה של איזניק, והעדיפו צבעים כהים יותר כמו אדום (סמל לחיוניות ולדינמיות), סגול (לאצולה ולהדרת כבוד), כחול עמוק (לסמכות וליצרנות), שחור (לעוצמה וללהט) ואפילו ורוד (לשמחה ולנחת). הצבעים החדשים שהוסיפו תושבי קוטאיה למלאכת היד הפכו למאפיין ייחודי בקרמיקה העותמנית, ונודעו בעמידות הגבוהה שלהם - רבים מכלי החרס מחזיקים מעמד מאות שנים - ובסגנון ייחודי ונוצץ שכולל הדפסי פרחים ודמויות של בעלי חיים.

במאה ה-17 כבר הייתה קוטאיה אחד ממרכזי הקרמיקה החשובים באימפריה העותמנית. אווליה צ'לבי, הנוסע העותמני המפורסם שאבותיו הגיעו מקוטאיה, הרעיף שבחים על כלי החרס של העיר ב"סיאחת נאמה", ספר המסעות המפורסם שלו. "אין כמותם באף מקום אחר", כתב צ'לבי כדי להדגיש עד כמה ייחודית המלאכה, ואף דיווח שמאות אנשים עבדו בעיר בשנת 1671 ב-34 בתי מלאכה לקרמיקה.

ככל ששקעה האימפריה העותמנית חלפה גם תהילת העולם של איזניק, שכן ארמון הסולטאן היה מזמין העבודות העיקרי של בתי המלאכה בעיר. בשלהי המאה ה-17, הקרמיקה כבר לא הייתה ענף הייצור החשוב של איזניק. בקוטאיה, לעומת זאת, נותרו ואף פרחו 90 בתי מלאכה, והיא הפכה למרכז החשוב ביותר של אוּמנות הקרמיקה המודרנית.

מעניין לציין שקוטאיה הייתה גם ערש הולדתו של הסכם העבודה הקיבוצי הראשון שנחתם באנטוליה. בהסכם יצרני הגביעים משנת 1766, נשאו ונתנו סוחרי קוטאיה עם הגילדה המקומית של יצרני הקרמיקה, וכך נקבעו נורמות חדשות של שכר ושל תנאי העסקה.

ייצור הקרמיקה היה ועודנו מקור פרנסתם של מאות משקי בית ושל אלפי תושבים באזור. "בזכות הקרמיקה אני עוסקת במלאכה שאני אוהבת, ובמקביל גם תורמת תרומה גדולה לפרנסת המשפחה", מספרת האלימה צ'ינאר, תוך שהיא משרטטת על צלחת הדפס בעיפרון פחם, באחד מבתי-המלאכה של העיר.

האלימה צ'ינאר משרטטת הדפס בעיפרון פחם על צלחת חרס שרופה, בקוטאיה שבטורקיה,

20 ביולי 2015 (צילום: מטין גורג'ן)

בקוטאיה ובסביבותיה, נשים כמו צ'ינאר - רבות מהן עקרות בית - זכו לעצמאות כלכלית הודות למלאכת היד הזאת.

הגורם החשוב ביותר ביצירת כלי חרס הוא הרכב החימר. העיקרון המנחה הוא שאסור לערבב בין סוגים שונים של חרס, כי לכל אחד יש זמן ייבוש שונה. ייבוש לא אחיד עלול להוביל לסדקים בכלי, כתוצאה מהבדלים בשיעור ההתפשטות התרמית. על פי המסורת של קוטאיה, היחס הנכון הוא לערבב יותר חרס ופחות קוורץ, ולצפות את הכלי בזיגוג עדין ודק ככל האפשר.

מאז שנות ה-90, זוכה הקרמיקה של קוטאיה לתחייה מחודשת, הן בשוק המקומי והן בשוק הבינלאומי. אבל למרות המכירות באירופה ובמדינות ערב, אין עדיין ייצוא בהיקף גלובלי, מספר טונג'קפה לאל-מוניטור.

"זה בעיקר בגלל הכישלון שלנו כיצרנים להתמקד בפרסום ובקידום, וכישלונה של הממשלה לתת לנו מספיק תמריצים", הוא מסביר.

"ההתרחבות לשווקים זרים תיתן דחיפת מרץ לתפוקה שלנו, ותיצור הזדמנויות לאינטראקציה עם מרכזי קרמיקה נוספים בעולם. אינטראקציה כזו תסייע לבעלי המלאכה של קוטאיה להעניק פרשנות חדשה לתהליך הייצור ולשיטות העבודה המסורתיות, לצורות ולעיצובים. עבורי, ההתרחבות לשווקים זרים אינה מונעת בראש ובראשונה משיקולים כלכליים, אלא דווקא מהצורך הזה באינטראקציה עם שיטות עבודה ועם תרבויות אחרות", אומר טונג'קפה.

הוא מוסיף ומדגיש שמנעד הידע, העיצובים והצבעים של יצרני הקרמיקה בקוטאיה הוא "באיכות הגבוהה ביותר" גם היום, ומציין שבעיר פועלים כ-500 בתי מלאכה גדולים וקטנים.

בעלי המלאכה של קוטאיה, שמחפשים תמיד מקורות השראה חדשים, להוטים כאמור לשתף פעולה עם עמיתיהם ומקדמים בברכה את כל אוהבי המלאכה לבקר בעירם העתיקה.

"האמנות הזו של פרחים שמלבלבים באש", כפי שנקראת הקדרות בקוטאיה, היא אמצעי עבור תושבי האזור להמשיך ולהנציח את היצירתיות ואת חוש היופי שלהם, כפי שעשו במשך מאות שנים. וכשכל המאפיינים האותנטיים של המלאכה הקדומה הזו נשמרים בקפדנות כה רבה, לקדרים של קוטאיה יש הרבה מאוד ידע להחליף עם עמיתיהם מרחבי העולם.

מאמר זה מהווה חלק מסדרת המורשת התרבותית המזרח תיכונית שלנו, באוגוסט 2015. כדי לקרוא עוד מאמרים מהסדרה, אנא לחצו כאן.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

מעסקת המאה למלחמת חרמות
עקיבא אלדר | | ספט 14, 2018
הצלמת הדרוזית שמקדישה את חייה לאמנות
דני זקן | זכויות נשים | אפר 15, 2018
אמני הרחוב שכבשו את המוזיאונים
דני זקן | אמנות רחוב | פבר 12, 2018
המשבר בטבע: מפגן פופוליזם פוליטי עם סוף ידוע מראש
מזל מועלם | כלכלה ומסחר | דצמ 18, 2017
בישראל נלחמים בחרם העולמי - ומחרימים זמרים מהשמאל
עקיבא אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | נוב 24, 2017

Featured Video