שירתם של קומץ מספרי הסיפורים הכורדים

p
המחבר
בקצרה
בעיר דיארבקיר נבנה דנגבג' (dengbej) עבור קומץ מספרי הסיפורים הכורדים שעוד נותרו, כדי שיוכלו להתכנס ולשמר את מסורותיהם, אף שהדור הצעיר מעדיף להשתמש בתרבות הפופולרית כדי להאיר זרקור על הסבל של בני עמם.

דיארבקיר, טורקיה - מהמט אינג'ה סובב את חרוזי מחרוזת התפילה שבידו, ודקלם שירי מאבק ויגון בתוך חצר קטנה. האיש הזקוף והגבוה בן ה-62, עם הזקן האפור והקצוץ, למד את אמנות השירה בעל פה מאביו לפני כ-46 שנה. הוא נקרא דנגבג', ויש רק עוד כמה עשרות מספרי סיפורים כורדים כמותו שמנסים לשמר את המסורת הגוועת: מדקלמים את שירתם כדי להנחיל לדורות הבאים את ההיסטוריה של בני עמם.

אנשים כמו אינג'ה מתכנסים בבית שבנתה העירייה במיוחד עבורם בשנת 2007. הבית נמצא בעיר העתיקה של דיארבקיר, ומאות כורדים מוצאים בו מפלט מהטרגדיות ומהרדיפות שמלוות אותם.

"אנחנו שרים שירי אהבה ומלחמה," סיפר אינג'ה לאל-מוניטור, והצית סיגריה בבית הזה שמוקדש לדנגבג'ים. "אנחנו מגוללים את ההיסטוריה שלנו על לשוננו."

מזה שני רבות, הכורדים שחיים בטורקיה לא זכו להיסטוריה משלהם. ב-1980, הוצאה שפתם אל מחוץ לחוק, בעקבות הפיכה צבאית עקובה מדם [1980] שהובילה להכרזה על משטר צבאי, והעניקה לצבא יד חופשית לפשוט על אלפי פעילי שמאל וכורדים, לכלוא אותם ואפילו להרוג אותם.

הדנגבג'ים, שעמדו בפני האשמה בבדלנות - רק משום שדיברו בשפת אמם - נאלצו לעבור בחשאי מכפר לכפר כדי להופיע בפני עמם. בכל פעם שהגיע דנגבג' לכפר כלשהו, היו התושבים בוחרים שני זקיפים שיתריעו מפני החיילים הטורקים, ושאר בני הקהילה היו נדחסים לתוך בית הארחה ריק ומאזינים לשירתו.

מאז פרוץ המלחמה [ב-1984] בין הממשלה הטורקית למפלגת הפועלים של כורדיסטאן (PKK), יצרו הדנגבג'ים תיעוד בעל פה של תולדות הסבל שחוו בני עמם, ממנו התעלם הממשל.

"היינו מאזינים בחשאי לקלטות שלהם בכפר שלנו," סיפר מהמט צ'ינאר, תושב דיארבקיר ומבקר קבוע בבית הדנגבג'ים.

גם לאחר שהותר השימוש בשפה הכורדית בספרות ובמוזיקה [1991], בקהילות רבות נהגו חברי ה-PKK לרפות את ידיהם של אלו שהתעניינו באמנות הדנגבג'.

ב-PKK העדיפו לעגן את התרבות הכורדית אך ורק במאבק המזוין נגד הממשל. וכארגון סוציאליסטי, הם מעולם לא עודדו את הדנגבג'ים, כי ראו בהם שריד לעבר הפיאודלי.

אך ככל שהדנגבג'ים הרבו לספר על הדיכוי ולשיר על ידו הקשה של הממשל, השתפרו היחסים בין מספרי הסיפורים לארגון ה-PKK.

בימי המאבק הסמלי על כובאני, בסתיו 2014, כשמאות כורדים ממזרח טורקיה הצטרפו לשורות ה-PKK כדי להגן על הקהילה הנרדפת מפני המדינה האיסלאמית (דאע"ש), נהרו משפחות של לוחמים רבים אל בית הדנגבג'ים. באותה שנה, הוקלטו מאות שירים חדשים: וכך תועד עוד פרק שלם בתולדות הכורדים.

טהסין טורק, דנגבג' בן 64, המתהדר בשפם אפור ועבות שמסתיר קמעה את שיניו המצהיבות, סיפר שהאיום של דאע"ש עודד אותו ליצור מוזיקה לזכרם של אלו שקיפחו את חייהם בלחימה.

"יש לי משפחה שנלחמת נגד דאע"ש," הסביר טורק, הזדקף ושילב את ידיו מאחורי גבו. "אנחנו חייבים לתעד את ההיסטוריה כמות שהיא, למען ילדינו."

בדיארבקיר פועלים 30 דנגבג'ים, ורובם מעבירים את ימיהם בחברת עמיתיהם. אף אחד מהם לא מקבל שכר, אך רובם טוענים שהמחסור בכסף הוא קורבן קטן אל מול הנחמה שהם מביאים לבני עמם.

ב-5 ביוני, יום לאחר שפצצה גבתה את חייהם של שלושה בעצרת פוליטית בדיארבקיר, השמיעו בעלי החנויות ברחבי העיר הקלטות של דנגבג'ים. באותו יום, עמד אינג'ה מחוץ לכניסה לבית הדנגבג'ים, כדי לנחם את אותם התושבים שהגיעו לחלוק כבוד להרוגים.

"אי-אפשר לסמוך על ספרי הלימוד של הממשלה," אמר צ'ינאר לאל-מוניטור, תוך כדי עישון סיגריה בחצר. "כולנו צריכים להאזין לדנגבג'ים כדי להבין את המאבק שלנו, ולדעת מי אנחנו."

שורשיה של מסורת הפולקלור הזו רבים ומגוונים, וגם לוטים בערפל, אך דנגבג'ים רבים טוענים שלמדו אותה מנשים ששרו שירי אבל על יקיריהן המתים.

בכפר חוששים היום שהדור הצעיר לא ישכיל ליצור מסורת דנגבג' חדשה. היווצרותה של התרבות הפופולרית [הגלובלית] ותהליך העיור המהיר מושכים אליהם את הנוער ומרחיקים אותם מהמסורת בת 5000 השנה.

מהמט גולי, שר התיירות של מפלגת העם הדמוקרטית (HDP) הפרו כורדית, סיפר שמשרדו ניסה להנחיל את המסורת בקרב הנוער, אך מעטים בלבד - אם בכלל - מעוניינים ללמוד אותה. במקום זה, מעדיפים צעירים רבים שנודדים אל הערים הגדולות להציג את הנרטיב הכורדי באמצעות אמנות בת-זמננו, כמו קולנוע ותיאטרון.

"אנחנו לא יכולים להכריח אותם," אמר גולי לאל-מוניטור. "ערכנו סיור בבית הדנגבג'ים לסטודנטים צעירים, ואנחנו מוכנים להכשיר את כל מי שיפנה אלינו."

לעת עתה, גדלה והולכת הפופולריות של בית הדנגבג'ים כאתר תיירות, ומדי שנה מבקרים בו כמעט 70,000 תיירים. אבל גולי הדגיש ואמר שהממשל אינו עושה טובה לכורדים; תרבותם היא חירות שלמענה נאבקו קשות, ובכל זאת עדיין לא זכו בה במלואה. וגם אם הוא חושש שהמסורת עלולה להיעלם, יש המאמינים שהפולקלור הכורדי יוסיף לפרוח גם בדורות הבאים.

"כל עוד יש בעולם אפילו כורדי אחד, יהיו גם דנגבג'ים," הסביר אינג'ה, ואז חפן את אוזנו והתפנה להאזין להופעה האחרונה של היום.

מאמר זה מהווה חלק מסדרת המורשת התרבותית המזרח תיכונית שלנו, באוגוסט 2015. כדי לקרוא עוד מאמרים מהסדרה, אנא לחצו כאן.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: pkk, kurds in turkey, kurds in syria, kurdish rights, kurdish issue, kobani, diyarbakir, culture
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept