הביטחוניזם האבוד של מפלגת העבודה

מפלגת העבודה מחפשת זהות. מצד אחד קבוצת ח"כים בהם היו"ר הרצוג חותרת לחדד את המסר הביטחוניסטי ולהשיל מהמפלגה את הדימוי השמאלני שדבק בה; מצד שני קבוצה שמאלנית מובהקת צובעת את המפלגה בצבעים של מרצ.

al-monitor .

נושאים מכוסים

zionist camp, left wing, labor party, knesset, isaac herzog, hatnua party, ehud barak, benjamin netanyahu

יול 23, 2015

הכרזתו המפתיעה של יו"ר העבודה יצחק הרצוג ביום שני בערב [20 ביולי] לפיה "מבחינה ביטחונית ההתנתקות (מעזה) הייתה טעות" – עוררה ובצדק עניין רב. הרצוג אמר את הדברים באירוע במלאת עשור להתנתקות, בפני קהל ימני. הוא נראה כמי שממשיך במאמציו להתמרכז תוך קריצה לימין, ולהשיל ממפלגתו את הדימוי השמאלני שדבק בה בשנים האחרונות וביתר שאת בבחירות האחרונות.

לא בכדי השתמש הרצוג בנימוק ביטחוני ולא בטיעון אידיאולוגי כדי להסביר את הטעות שבהתנתקות. על פי כל קבוצות המיקוד וסקרי העומק שביצעו במפלגה לפני ואחרי הבחירות, הבטן הרכה של העבודה היא העדר דמות ביטחונית מובילה. כשהחוסר הזה משולב בתדמית שמאלנית, וכשהאיומים הביטחוניים מתעצמים, המשמעות היא סיכוי קלוש לנצח בחירות בישראל.

לכן הרצוג, בכל הזדמנות כמעט, מנסה להטמיע את מחויבותו לענייני ביטחון. כך גם בתגובה הנחרצת ששיגר לאחר הסכם הגרעין, אז אמר בין השאר כי "במה שקשור לביטחון, אני קיצוני וחריף יותר מנתניהו". בהזדמנות אחרת יצא נגד הקרנת הסרט מעורר המחלוקת על רוצח ראש הממשלה יגאל עמיר.

זו תקופה לא פשוטה עבור מפלגת העבודה והעומד בראשה. ההפסד בבחירות גרר את המפלגה אל עריכת חשבון נפש, וכנהוג במקרים כאלה הופנתה אצבע מאשימה כלפי היו"ר. הרצוג אמנם הביא להישג של 24 מנדטים, אבל לא הביא שלטון. כמו שלי יחימוביץ' לאחר כישלונה בבחירות 2013, הרצוג מאותגר כעת מבחינה מנהיגותית. הוא שומע את חימום המנועים של ראש עיריית תל אביב רון חולדאי ויותר מכך את הגישושים של אהוד ברק, שחש כי המפלגה צמאה לחזור לביטחוניזם ובודק האם בשלו התנאים לחזרה. כשהרצוג אומר שבענייני ביטחון הוא יותר קיצוני וחריף מנתניהו, הוא מכוון גם לברק.

ברק וחולדאי נחשבים לביטחוניסטים מוערכים. בעיקר ברק: רמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר. זהו בדיוק התמהיל שאפיין את מנהיגי מפלגת העבודה בימים בהם המפלגה ניצחה בחירות. יצחק רבין (1992) ואהוד ברק (1999) נחשבו בציבור לאוטוריטה ביטחונית, והצליחו להביא למפלגת העבודה קולות מהימין.

גישושי החזרה של ברק הם לא פחות ממדהימים. רק בינואר 2011 הוא פילג את מפלגת העבודה בראשה עמד, ויחד עם ארבעה חברי כנסת הקים את מפלגת "העצמאות". המהלך הזה היווה אקורד סיום לכמעט שנתיים של מאבקים אידיאולוגיים פנימיים בתוך המפלגה בין קבוצת המורדים עליה נמנו איתן כבל, עמיר פרץ, יולי תמיר ואופיר פינס, לבין אהוד ברק וקבוצת מקורביו שדגלו בהמשך ישיבתה של מפלגת העבודה בממשלת נתניהו, אשר הקפיאה את התהליך המדיני.

ברק התקשה לנהל את המפלגה והסיעה, וטען כי קבוצת המורדים, שבמקרים רבים הצביעה נגד עמדת הקואליציה, לוקחת את העבודה למחוזות השמאל ההזויים. לא פעם כעס ברק על התבטאות כזו או אחרת של תמיר, וסבר כי היא "שמאלנית מדי" ומבריחה מצביעים. ברק האמין שהעבודה מאבדת את הרלוונטיות כשהיא מושכת שמאלה.

מפלגת "העצמאות" של ברק לא שרדה, וערב בחירות 2013 הוא הודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים לאחר שהסקרים צפו כי לא יעבור את אחוז החסימה.

מחליפתו של ברק בראשות מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', הזרימה דם חדש במפלגה והחליפה את הביטחוניזם בסדר יום חברתי כלכלי סוציאליסטי. אמנם לאורך השנים היו בעבודה זרמים שונים, ניצים ויונים, אבל עד עידן יחימוביץ' הממד הביטחוניסטי היה מרכזי בהנהגת המפלגה. גם כששמעון פרס היונה עמד בראש המפלגה, תמיד היה לידו את רבין הגנרל הנץ. בתקופת עמיר פרץ, בנימין בן אליעזר הוא שהעניק את הטאץ' הנכון. בימי יחימוביץ' המפלגה הפכה לסוג של מפלגת נישה חברתית כלכלית, ונתפסה כשמאלנית ולעתים אפילו כפוסט ציונית.

להרצוג ולעבודה יש גם יריב מתוך האופוזיציה: יאיר לפיד. יו"ר "יש עתיד" מנסה לבנות את עצמו כמנהיג המרכז, ועל פי סקרים פנימיים שמבצעות המפלגות השונות זה מצליח לו. לפיד בורח כמו מאש מכל מה שמריח מדימוי שמאלני, ועושה הכל כדי להדביק לעבודה תדמית של שמאל קיצוני.

לפיד כמו הרצוג סובל גם הוא מנחיתות בכל הנוגע לביטחוניזם. זו הסיבה שהוא פועל בכל הערוצים כדי לשכנע את גבי אשכנזי להצטרף אליו כמספר 2 ומועמדו לתפקיד שר הביטחון.

בינתיים, בתוך העבודה הרוחות סוערות. המאבק הוא בין הקבוצה הטוענת שיש לחדד את המימד הביטחוניסטי – עליה נמנים מלבד הרצוג גם חברי הכנסת איציק שמולי, חיליק בר, אילת נחמיאס ורבין ודני עטר; מולם הקבוצה השמאלנית המובהקת, הצובעת את המפלגה בצבעים של מרצ, ועליה נמנים חברי הכנסת יוסי יונה, סתיו שפיר וזוהיר בהלול.

לא מעט דוגמאות מהשבועות האחרונים מעידות כי במפלגה מחפשים את הדרך הנכונה אל לב המרכז, בעין צופה אל קמפיין הבחירות הבאות. רק לפני כמה שבועות פצח שמולי במונולוג נרגש על רקע המשט לעזה. בעיתון "הארץ" הוא צוטט באומרו: "בכל פעם שאנחנו שותקים בעניינים כמו המשט לעזה או באסל גטאס או תנועת החרם, התמונה הזאת (של יצחק רבין) כמעט ונופלת מהקיר. כשאנו שותקים מול המשט זה מתלבש בדיוק על הקמפיין שעשו נגדנו בבחירות. זה מעביר מסר לא נכון לציבור".

בעקבות הדברים הוציאה הסיעה הודעה לפיה "המחנה הציוני מתנגד למשט לעזה או לכל אקט אחר של תמיכה בו".

גם אחרי חמש שנים של תמורות פנימיות מאז פרישת ברק, החלפת יחימוביץ' בהרצוג וריצה משותפת בבחירות עם התנועה של ציפי לבני, מפלגת העבודה עדיין לא מצליחה לחיות עם עצמה בשלום ולגבש לעצמה זהות.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
מבחן 15 המנדטים של הרשימה המשותפת
דני זקן | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020