הרצוג ולפיד מתחפשים לנתניהו

הרושם הוא שהשמאל-מרכז איבד את הביטחון בעצמו בבחירות האחרונות ולכן מנסה לחקות את הצלחת הליכוד במקום להציע לימין אלטרנטיבה מנומקת. בצדק ישאל עצמו הציבור הישראלי: אז מה בעצם ההבדל בין נתניהו לבין לפיד או הרצוג?

al-monitor .

נושאים מכוסים

zionist camp, yesh atid, yair lapid, right wing, likud, isaac herzog, iran nuclear program, benjamin netanyahu

יול 29, 2015

לא צריך להיות מומחה גדול לאסטרטגיה ולמיתוג פוליטי כדי להבחין שיו"ר "יש עתיד" יאיר לפיד מצוי בשבועות האחרונים בתוך קמפיין ראשוני לראשות הממשלה.

מהלכיו של לפיד, שעובד כך נדמה על פי תוכנית אסטרטגית סדורה המגובה במחקרי עומק וסקרים וכמובן נשענת על הפקת לקחים מהבחירות האחרונות – שקופים ונהירים לכל עין. לפיד תוקף את השמאל "הלא פטריוטי", ובכך מנסה לחזק את אחיזתו בימין; במקביל הוא מנסה להשיל מעצמו את דימוי זולל החרדים ומתקרב אליהם בצורה הפגנתית ומתועדת. כך למשל הצטלם עם טלית וכיפה לראשו בבר מצווה לניצולי שואה. לפיד, שהישגו בבחירות 2013 (19 מנדטים) נזקף לא מעט בזכות הקמפיין האנטי חרדי לשוויון בנטל, מנצל כעת כל הזדמנות להתראיין בכלי תקשורת חרדיים ולהביע צער עמוק על האופן בו נהג בחרדים.

האסטרטגיה על פיה פועל לפיד גורסת שאי אפשר להיבחר לראשות הממשלה מהשמאל-מרכז, וכדי להביא את הימין הרך לתמוך בו הוא צריך להתנער מהשמאל ולהפגין פטריוטיות וזיקה ליהדות ולמסורת. ברמת ההתנהלות הפוליטית, לפיד סבור שלא יוכל להרכיב ממשלה בלי החרדים, ומכאן הניסיון להתקרב אליהם.

למעשה, בתוכנית לפיד לכיבוש ראשות הממשלה יש לא מעט דמיון למוטיבים בקמפיינים של נתניהו. פוסט שכתב לפיד ביום שישי האחרון [24 ביולי] בדף הפייסבוק שלו נפתח במשפט הבא: "הנה עוד הוכחה, למי שצריך, לכך שיש בשמאל הישראלי כאלה שירדו מהפסים". בהמשך הוא מתאר כיצד נציגי ארגון "שוברים שתיקה" השתתפו באירוע של התנועה הקיבוצית, ומדגיש כי חברי הארגון "מסתובבים ברחבי העולם בסיוע מימון זר ומכפישים את מדינת ישראל בעזרת עדויות אנונימיות".

אם יו"ר יש עתיד לא היה חתום על הטקסט הזה, ניתן היה בקלות לייחס אותו לנתניהו. המשפט הראשון אף מזכיר את לחישתו המקטבת והמתרפסת של נתניהו על אזנו של הרב כדורי ערב הפסדו בבחירות 1999 ("השמאל שכח מה זה להיות יהודים").

הבחירות האחרונות הותירו את המרכז-שמאל הלום. נתניהו הצליח לקום מהריסות ממשלתו השלישית ולגרוף, כנגד כל ההערכות, 30 מנדטים. באמצעות מסר ממוקד שכוון נגד השמאל והערבים הצליח נתניהו לשכנע שהוא הפטריוט האמיתי שיידע להגן על ביטחון מדינת ישראל.

המחנה הציוני ולפיד, 36 מנדטים ביחד, נותרו מאחור באופוזיציה כדי להסיק מסקנות ולבנות אסטרטגיה חדשה לפעם הבאה. במקרה של המחנה הציוני, רק לאחרונה נראה כי יו"ר המפלגה יצחק הרצוג ויתר על חלום ממשלת האחדות, והחל לגבש לעצמו תוכנית פעולה. וכמו לפיד, גם הרצוג מתרגם את היכולת לנצח את הבחירות הבאות בשבירה ימינה.

נתניהו בכישרון רב הצליח בקמפיין 2015 להדביק למחנה הציוני את הכינוי "המחנה האנטי ציוני". קבוצות המיקוד של שתי המפלגות הוכיחו כי נתניהו פגע בול. המחנה הציוני ניזוק. בכירי המפלגה אמנם הסתובבו בשווקים ובערי הפיתוח והתבשמו מקבלות הפנים הנעימות, אך ביום הבחירות גילו כי בפריפריה המחנה הציוני נחשב למפלגה שמאלנית ואשכנזית מדי, למרות היותה מפלגה חברתית וציונית. עכשיו הרצוג מדבר בגלוי על ההתמרכזות אליה הוא מוביל את מפלגתו. כמו לפיד, כל מעשיו שקופים – כמו האמירה המפתיעה שעשתה כותרות לפיה ההתנתקות מעזה הייתה טעות ביטחונית; כמו ההתנערות מהמשט לעזה; וכמובן כמו ההתקפה הקשה על הסכם הגרעין – חזית בה התחרה עם לפיד ונתניהו מי יתקוף יותר את "ההסכם הרע".

בנאומו האחרון בוועידת מפלגת העבודה [19 ביולי] הסביר הרצוג מה על המפלגה לעשות כדי לחזור לשלטון, ואמר בין השאר: "רק אם נדע להוכיח בשנים הקרובות, שאנחנו אף פעם לא אופוזיציה לישראלים, אף פעם לא נגד המדינה...רק כשנדע להוכיח שבענייני ביטחון אנחנו תקיפים, לא מתפשרים...".

הניסיון של לפיד והרצוג לגייס קולות בימין באמצעות רטוריקה ימנית ולא באמצעות הצגת תזה אחרת, מעיד כי במרכז-שמאל הסיקו את המסקנות הלא נכונות מהכישלון בבחירות. הדבר בלט מאוד לאחר חתימת הסכם הגרעין: לפיד והרצוג הצטרפו למקהלת נתניהו-בנט-ליברמן וזעקו שההסכם הוא גרוע ומסוכן לישראל, כשהם מאשימים את יחסיו הרעועים של נתניהו עם אובמה במצב. בצדק ישאל עצמו הציבור הישראלי, אז מה בעצם ההבדל בין נתניהו ללפיד או להרצוג? מה החלופה שלהם חוץ מלחזור ולהגיד שאובמה היה מדבר איתם? זה לא מספיק משכנע, ובעיקר זו איננה אלטרנטיבה.

גם בעניין המדיני יש חוסר בהירות. הרצוג ולפיד יודעים שהציבור הישראלי מותש מהפלסטינים וחרד לביטחונו. לפיד והרצוג מדברים על משא ומתן אזורי, על הצורך בתהליך מדיני ועל כך שהמצב הנוכחי מסכן את הרוב הציוני. אבל גם נתניהו אינו פוסל משא ומתן ומביע רצון לשלום אמת. יותר מכך: בראיון לאל-מוניטור [9 ביולי] אמר ח"כ איתן כבל, כי אחת ממסקנות ההפסד בבחירות היא שמפלגת העבודה צריכה לדבר בשפה ליכודית, ושצריך להפסיק להגיד לציבור מה אנחנו מוכנים לתת לערבים, אלא להסביר את הסכנה לציונות אם לא יהיה הסדר.

התחושה היא שהשמאל-מרכז איבד את הביטחון בעצמו בבחירות האחרונות, ולכן מנסה לחקות את הצלחת הליכוד במקום להציע אלטרנטיבה.

אגב, בכירים בעבודה מספרים כי למרות הדיבורים הרבים מאז הבחירות על הצורך בעבודת שטח בפריפריה, לא גובשה עדיין תוכנית מסודרת לפתיחת סניפים והגברת הפעילות המפלגתית בערי הפיתוח. זה חבל, כי אם התחזית של הרצוג תתממש ומושב החורף של הכנסת יהיה גם האחרון, מפלגת העבודה תמצא את עצמה לא מוכנה לבחירות, לא מחוברת לציבור המסורתי מזרחי, מנסה לשווא להתחרות בטרמינולוגיה הימנית של נתניהו והליכוד – במקום להציג אלטרנטיבה לא מתנצלת, מנומקת, שמצליחה להתחבר אל רגש הימין ממקומות אחרים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020