ישראל פולס

חבר הכנסת האתיופי היחיד: השמאל לא עשה דבר למען החלשים

p
המחבר
בקצרה
הד"ר אברהם נגוסה מהליכוד, שהושבע השבוע בכנסת, מבטיח בראיון לאל-מוניטור להילחם למען המשך העלאת היהודים מאתיופיה: "לא צריך לעשות שיקולים כלכליים של מי יותר יקר. זה לא הרעיון הציוני".

ביום שלישי האחרון (31 במארס), בגיל 57, שלושים שנה אחרי שעזב את העיר גונדר באתיופיה, נשבע אברהם נגוסה אמונים לכנסת ישראל. לאורך כל היום הזה ליוותה אותו תחושה עזה של התרוממות רוח.

עד לליל הבחירות ראה נגוסה, מקום 27 ברשימת הליכוד, את הסקרים שניבאו למפלגה בקושי 22 מנדטים, וחשב שהוא רחוק מרחק רב מחלומו להיות חבר כנסת בישראל. לכן הוא היה מופתע ביותר כאשר כחצי שעה לפני פרסום מדגמי הטלוויזיה הוא קיבל דחוף טלפון ממטה הליכוד עם הודעה דרמטית: "תגיע לגני התערוכה. יש דרמה. אתה כנראה בפנים".

בדרך מביתו בירושלים לתל אביב נגוסה ענה לעשרות הטלפונים של המברכים, ומאז הוא עסוק עד מעל לראש בתכנון כהונתו הראשונה כאחד מ-120 נבחרי הציבור. ברור לו שיפעל בנושאים חברתיים ויהיה הלוביסט והפה של העולים מאתיופיה בוועדות הכנסת.

נגוסה יהיה חבר הכנסת היחיד ממוצא אתיופי בכנסת ה-20. קדמו לו בעבר שישה מבני העדה האתיופית, שבהם חברת הכנסת הראשונה ממוצא אתיופי, פנינה תמנו שטה מיש עתיד. כמותם, הוא יהווה סמל מתעתע ולא מייצג כנראה להשתלבות בני העדה, שמרביתה מדורגת בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי בישראל, כלואה בשכונות עניות.

נגוסה הוא ד"ר לחינוך, שפילס את דרכו הציבורית בעשר אצבעותיו, ובעיקר באמצעות מאבקים מוצלחים שניהל והוביל בשני העשורים האחרונים להעלאת בני הפלשמורה לישראל ודרך פעילות פוליטית. כיום נמצאים באתיופיה, על פי רישומיו, כ-5,000 מבני העדה שמשפחותיהם מתגוררות בישראל, ואת ליל הסדר יחגגו רחוק מהם במחנות באדיס אבבה ובגונדר. "אני מקווה שכח"כ אצליח להשפיע יותר על העלאתם לישראל בהקדם", אומר נגוסה בראיון לאל-מוניטור, ומסביר מדוע השמאל לא מצליח להפוך לביתם הפוליטי של האתיופים.

אל-מוניטור: הצלחת להגשים חלום, אבל אתה בטח מודע לכך שמרבית העולים מאתיופיה לא הצליחו להשתלב, שבני הנוער האתיופים חווים אפליה וקשיים בהשתלבות במערכת החינוך, שלא לדבר על גזענות.

נגוסה: ההישג שלי הוא לא רק אישי, אלא של כל הקהילה האתיופית, של הליכוד ושל המדינה והחברה הישראלית. בישראל, דרך המערכת הפוליטית השתלבתי והגעתי להישגים. אני מכהן כיו"ר הליכוד בסניף ירושלים ואני בטוח שאני משמש מודל לצעירים אתיופים להגיע לפוליטיקה ולהשפיע. היום, אני מרגיש שכל האחריות על הכתפיים שלי, וזו אחריות גדולה. מצד שני, אני יודע בדיוק מה מצבם של העולים באתיופיה בישראל, הרי אני מסתובב בשטח.

אתמול, למשל, שמעתי שבגלל בעיית תקציב לא יעשו השנה סדר קהילתי במרכזי הקליטה. גרים שם 5,000 אתיופים ב-17 מרכזים שאין להם איפה לעשות את החג. אז ניסיתי להתערב ומצאתי תקציב, אבל כבר מאוחר להפיק את הסדר, וזה כואב.

האנשים שגרים שם לא הצליחו להשתלב בחברה, בגלל יוקר הדיור הם לא מצליחים לקנות בית, כי לרובם אין עבודה קבועה ואין הכנסה. אבל אני מאמין שאפשר בשנים הבאות לשפר את המצב ולתת להם כלים, בעיקר לצעירים ולנוער. אני מרגיש כשליח שלהם.

אל-מוניטור: מה אתה חושב על הטענה שנשמעה אחרי הבחירות, שלפיה המצביעים מהשכבות החלשות - כולל העולים מאתיופיה מצביעים לליכוד ולמפלגות הימין על אף שמצבם הכלכלי רע - במקום למפלגות החברתיות בשמאל שמבטיחות לשפר את מצבם?

נגוסה: אני מכיר את זה ואני יכול להגיד שזה טיעון שקרי. לכל מי שאומר לי את זה אני אומר: ממשלת הליכוד החליטה לתת חינוך חינם מגיל 3, ממשלת הליכוד מעניקה טיפול שיניים לילדים עד גיל 12, וממשלת ליכוד הורידה את מחירי הסלולר, בנתה כבישים וחיברה את הפריפריה למרכז.

לכן, במבחן התוצאה, אותם אנשים מהאוכלוסיות החלשות שיש להם שלושה ילדים ויותר מרגישים שיש להם פחות הוצאות על גנים וטלפון. מה בדיוק מפלגות השמאל עשו?

אני מרגיש שזו זו התנשאות על החלשים. היו לי הרבה ויכוחים עם אנשים מחוץ לליכוד ואין להם מה להגיד כשאני מציג את הטיעונים האלה. מה בדיוק מפלגת העבודה עשתה בשביל יוצאי אתיופיה? לא מצאתי אפילו דבר אחד. בליכוד אני מרגיש בבית.

אל-מוניטור: אנחנו חברה גזענית?

נגוסה: אני לא חושב שכחברה אנחנו גזענים, אלא שיש אנשים גזעניים בתוכנו, כמו שיש בכל חברה אחרת. זה נובע מבורות ורוע. בשנות המאבק שלי להעלאת האתיופים חוויתי גזענות: היו כל מיני התבטאויות שנועדו להפחיד אותי, וליצור תמונה כאילו כל האתיופים רוצים לעלות לישראל כדי לנצל את המדינה. כל הזמן שמעתי: "אז מה, כל אתיופיה יבואו?'' זה כאב לי, כי לא דיברו כך על העלאת יהודים מצרפת ומרוסיה.

אחר כך אמרו שעולה יותר כסף לקלוט אתיופים מאשר רוסים בגלל קשיי השתלבות. אז כשאתה שומע את זה מצד אחד, ומצד שני פורסים שטיח אדום לעולים מאירופה, אתה מרגיש שיש אפליה וגזענות גם מצד פקידי מדינה. אותי חינכו שמדינת ישראל היא הבית של כל יהודי באשר הוא, וזה מה שצריך להיות, ולא צריך לעשות שיקולים כלכליים של מי יותר יקר ומי לא. זה לא הרעיון הציוני. האנשים האלה הם יהודים מדורי דורות. משפחותיהם בארץ ומקומם כאן. זה החוסן שלנו.

כחברה אנחנו צריכים לעזור לחלשים, והאתיופים שבאו מחברה מסורתית צריכים עזרה. זו הקהילה שהכי זקוקה לתשומת לב.

אל-מוניטור: אילו נושאים תרצה לקדם בכנסת?

נגוסה: אתמקד רק בעניינים חברתיים, באופן טבעי. אני נכנסתי כנציג העולים במשבצת הליכוד ואפעל בעיקר בתחומים של שילוב בחברה הישראלית.

אני מסתובב בשכונות ויש מצוקה בקהילה שלנו. הבעיה הכי גדולה היא שהאתיופים מרוכזים בשכונות החלשות כי אין להם כסף לקנות בתים במקומות אחרים. זה הרסני. יש בתי ספר ש-80 אחוז מהתלמידים בהם הם אתיופים, וגני ילדים שמאה אחוז מהם אתיופים, וכך קשה עד בלתי אפשרי להשתלב. אני לא אומר שיחלקו דירות בחינם, אבל צריך לעזור לצעירים לצאת משם, והמדינה יכולה לעזור.

בתחום החינוך, אני רוצה לקדם את נושא האינטגרציה, אם מגיל הגן יהיה שילוב הרבה בעיות ייפתרו.

אל-מוניטור: בחלק גדול מעשרים השנים האחרונות היה כאן שלטון ליכוד, ולא נעשה הרבה לטובת השילוב.

נגוסה: קודם כל, לשם הדיוק, העלאת יהודי אתיופיה נעשתה תמיד בזמן ממשלות הליכוד. שמיר בשנות השמונים והתשעים במבצעים הגדולים ואח"כ שרון ונתניהו. זו עובדה. אני אומר שיש בעיות, אבל להגיד שיש כישלון גמור בטיפול בקליטה זה לא נכון. צריך לקחת הכל בפרופורציה. צמצום הפער הוא תהליך, ואני מרגיש חלק מהשינוי ומהשיפור. רובנו אזרחים גאים במדינת ישראל.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: likud, knesset, jews, israeli politics, israeli elections, immigrants, ethiopians, avraham negusie

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept