הסיפורים הסנסציוניים שממחזרים ומפיצים כלי תקשורת מערבית מיינסטרימית ובסרטים הוליוודיים יצרו דיוקן חד-ממדי של נשות המזרח התיכון, כקורבן הכנוע של פטריארכיה ושל דת מדכאות. אבל די בעלעול חטוף בספרות שבאמצעותה ביטאו הסופרות של האזור את זיכרונותיהן האישיים, את דעותיהן על החברה, את דברי הביקורת שלהן ואת חזונן בחמישים השנים האחרונות, כדי להציג גם נרטיב אחר, ואף יותר מזה מנוגד לחלוטין - סירוב ספרותי לצמצם את החוויה האנושית המגוונת של נשות המזרח התיכון לנרטיב יחיד, תחום ומוגדר היטב.
לאחר מלחמת העולם השנייה, הונהגו רפורמות חברתיות ברבות ממדינות ערב שזה עתה נוסדו - כולל חינוך חובה בחינם - ואלו אפשרו לנשים לחדור בקלות רבה יותר לעולם הספרות שנשלט עד אז בידי גברים. ובכל זאת, נותרו הנשים מיעוט קטן בתחום, וגם אלו שזכו להכרה הגיעו מרקע של זכויות יתר. כתוצאה מכך, רבות מהחוויות שחוות בחייהן נשות המזרח התיכון עדיין לא זכו לביטוי הולם בספרות האזורית.
