Iraq Pulse

מסעה של אישה מבית הכלא לראשות עיר

p
המחבר
בקצרה
: גולטאן קישנאק, ראשת עיריית דיארבקיר, היא אחת מאלפי פעילים שנכלאו בבית הכלא של דיארבקיר בעקבות ההפיכה של 1980, וכמו רבים אחרים גם היא עונתה קשות כשסירבה להתכחש לזהותה הכורדית.

 

 

גולטאן קישנאק היא ראשת העיר הראשונה של דיארבקיר, העיר בדרום-מזרח טורקיה שנחשבת בעיני רבים בירתם הלא-רשמית של הכורדים הטורקים. קישנאק היא אחת מאלפי פעילים פוליטיים שנכלאו בבית הכלא של דיארבקיר, בעקבות ההפיכה שביצע צבא טורקיה ב-1980. כמו רבים אחרים, גם היא עונתה קשות כשסירבה להתכחש לזהותה הכורדית. לפני שנבחרה בשנה שעברה לראשות העיר, קישנאק הייתה חברה בפרלמנט מטעם מפלגת העם הדמוקרטית הפרו כורדית.

קישנאק שוחחה עם אל-מוניטור על החיים כאישה בתנועה הכורדית.

אל-מוניטור: איך קרה שנמשכת לפוליטיקה?

קישנאק: נולדתי למשפחה כורדית אלווית באלאזי. אבי היה פעיל בתנועת האיגודים המקצועיים. היינו שמאלנים, וגדלתי בסביבה שבה פוליטיקה והסוגיה הכורדית היו נושאי השיחה בארוחת הבוקר, הצהריים והערב. למשפחה שלי יש שורשים ב[מרד של] דרסים. הם שייכים לאחד השבטים החשובים ביותר בין הכורדים האלווים. כמו רבים מהכורדים האלווים, גם הענף המשפחתי שלנו הגיע לאלאזי עוד לפני הטבח שביצע הצבא הטורקי ב-1938. איבדנו קרובי משפחה רבים, ולאורך כל ילדותי הקשבתי לסיפורי הזוועה של הניצולים ושמעתי על הכאב הנורא של אותם ימים.

אל-מוניטור: ממתי את מעורבת ממש בפוליטיקה?

קישנאק: זה התחיל אצלי בחטיבת הביניים. זה היה בשנות השבעים, והאקלים היה נפיץ מאוד. התלמידים היו מעורבים מאוד פוליטית ומקוטבים מאוד, וכידוע לך, האלימות המתפרצת בין שני הצדדים הגיעה לשיאה בהפיכה של 1980. השתתפתי בצעדות רבות של סטודנטים. דיברנו הרבה על מהפכה, ודנו בשאלה: "האם מהפכה תתקן אוטומטית את הבעיה הכורדית, או שאולי נצטרך לצאת למאבק נפרד?" המאבק הכורדי עמד בראש מעייננו.

אל-מוניטור: ואיך התוודעת למפלגת הפועלים של כורדיסטאן [PKK]?

קישנאק: זה היה בשמינית, למדתי בבית ספר לבנות בלבד, תיכון להכשרת מורים. סאקין ג'נסיז [לוחמת הגרילה של ה-PKK שנרצחה בפאריז ב-2012 ביחד עם שתי פעילות כורדיות נוספות] באה לספר לנו על המאבק הכורדי ולהסביר לנו שצריך להתארגן. ה-PKK עדיין לא נוצר רשמית, אבל עבדוללה אוצ'לאן [מנהיג ה-PKK שיושב היום בכלא] החל לבנות אסטרטגיה עבור התנועה הכורדית הלאומנית. מייסדי ה-PKK כללו בין השאר מהפכנים טורקיים שהאמינו במטרה. סאקין עצמה הייתה כורדית אלווית מדרסים. היא היתה אישה מעשית ודינמית מאוד. היא הותירה עליי רושם עז.

אל-מוניטור: איך היא הצליחה לעשות את זה? הרשויות לא שמו לב?

קישנאק: כמו שאמרתי, הפוליטיקה חדרה עמוק לתוך בתי הספר. מדי יום הייתה איזו אגודת סטודנטים שארגנה עצרת, שחילקה עלונים, מה שלא תרצו. לכן גם סאקין הצליחה לחמוק מתחת לרדאר.

אל-מוניטור: איך הגעת לבית הכלא של דיארבקיר?

קישנאק: עברתי לדיארבקיר ב-1978, אחרי שהתקבלתי שם לאוניברסיטה.

אל-מוניטור: מה למדת?

קישנאק: בסופו של דבר למדתי במחלקה ללימודי טורקיה.

אל-מוניטור: באמת? בחרת ללמוד טורקית?

קישנאק: לא, האמת שנרשמתי ללימודי רפואה או הנדסה באונברסיטאות הטובות ביותר, אבל לא התקבלתי, אף שהייתי תלמידה מצטיינת. במקום לבזבז שנה שלמה, החלטתי ללכת לדיארבקיר וללמוד ספרות טורקית.

אבל כמו שאת ודאי מנחשת, הקמפוס היה פוליטי מאוד, ושם נעשיתי מעורבת עוד יותר בתנועה הכורדית. כשהצבא חולל הפיכה ב-1980, נעצרתי ונכלאתי במחנה המעצר הצבאי של דיארבקיר.

אל-מוניטור: בית הכלא של דיארבקיר ידוע לשמצה בעינויים וביחס האיום לאסירים. נשים עברו התעללות מינית, והבנתי שגם את סבלת שם לא מעט.

קישנאק: בכל העולם יודעים היום מה בדיוק קרה שם. ההתעללות הייתה פשוט ברברית. אנשים מתו, התאבדו. זה היה גיהינום. היו שם עינויים מסביב לשעון. אבל אני לא רואה טעם לדבר על בית הכלא של דיארבקיר במונחים האלה. הדבר הכי גרוע שניסו לעשות שם הוא לגזול את כבודנו. וכשמישהו מתאר את ההתעללות המינית, סימן שהם הצליחו. כי זה מה שהם רוצים. אין צורך להיכנס לפרטים. זה מובן מאליו. כל הסוהרים היו גברים, וכולם היו אנשי צבא. הם ניסו להביס אותנו, לגזול מאיתנו את כבודנו העצמי, לקעקע את הזהות הכורדית שלנו, למחוץ את הזהות הנשית שלנו. העינויים היו אכזריים. אבל עמדנו בזה.

אל-מוניטור: איך אפשר בכלל להתמודד עם זה?

קישנאק: המפתח הוא להישאר מאוחדים. הייתה בינינו תחושה ייחודית של סולידריות. בכל פעם שבחרו להעניש אישה שהייתה חלשה מאוד פיזית, לאחר שדיברה כורדית, לדוגמה, אחת הנשים החזקות יותר הייתה מתנדבת לקבל במקומה את העונש. עזרנו זו לזו להתקלח. לא היו לנו מים חמים. היינו מתקלחות בחשאי בשירותים, והשתמשנו בקערה קטנה שמילאנו במים חמים מהקומקום. החורפים היו מקפיאים, וגם הקיץ היה בלתי-נסבל, מכיוון שלעיתים היינו 85 נשים בתא אחד. לסאקין היה תפקיד מרכזי, בזכותה היינו מאוחדות.

נכון מאוד, סאקין ג'נסיז ישבה גם היא בדיארבקיר. [...] היא נעצרה לראשונה באלאזי ב-1979, והועברה לדיארבקיר. יש הוכחות לחוסן הנפשי שלנו, כי בניגוד לאסירים הגברים, אף אחת מהנשים לא נשברה ולא הפכה למלשינה. ובמובן הזה, תרומתה של סאקין הייתה חשובה מאין כמותה.

אל-מוניטור: הייתה לך תקרית שהפכה לאגדה, עימות עם אסאט אוקטאי ילדיראן, הקולונל הסדיסט שניהל אז את בית הכלא. מה קרה שם?

קישנאק: כשהוא הגיע לראשונה לבית הכלא, אמרו לנו שהוא יערוך ביקורת באגף ושעלינו להפגין את הכבוד הראוי. וזה אומר לעמוד דום, להצדיע לו ולשיר שירים פטריוטיים. כאילו היינו חיילות. ואז הוא הגיע עם קבוצת חיילים, והם נבחו עלינו פקודות ודרשו שנקום. סירבנו. הקולונל שאל מי אחראי על האגף. עניתי לו שאני אחראית, והוא גרר אותי בשיער ושיסה בי את הרועה הגרמני שלו, ג'ו. עוד לפני שהבנתי מה קורה, זרקו אותי לבידוד בחדר שבו החזיקו את ג'ו. החדר היה מטונף, מלא צואת כלבים ועצמות. הוחזקתי שם במשך חודשים.

אל-מוניטור: קודמך בתפקיד, עוסמן ביידמיר [לשעבר ראש עיריית דיארבקיר] הקים מקלט די מרשים לכלבים תועים. מה את חושבת על זה, אחרי הניסיון המר שלך עם ג'ו?

קישנאק: ביקרתי במקלט וביליתי קצת עם הכלבים. זה פרויקט נהדר, ואני תומכת בו לגמרי.

אל-מוניטור: נגעת בכלבים?

קישנאק: כן, בוודאי. אני אוהבת כלבים. (היא מחייכת)

אל-מוניטור: מתי השתחררת מהכלא?

קישנאק: ב-1982, אבל אז נעצרתי שוב. בסך הכול ישבתי מאחורי הסורגים ארבע וחצי שנים.

אל-מוניטור: ושקלת אי-פעם להצטרף ל-PKK?

קישנאק: אני מניחה שרוב הכורדים שקלו בשלב כלשהו בחייהם לברוח אל ההרים. לפעמים נדמה שזו הדרך היחידה להתמודד עם הדיכוי ועם האלימות שאנחנו חווים. כשישבנו בכלא, דיברנו לא פעם על נקמה, אחרי שנשתחרר. אבל כשהשתחררתי, הבנתי שיש גם דרך אחרת. כי צריך היה לספר את הסיפור שלנו. צריך היה להשמיע את קולם של הכורדים. אז החלטתי ללמוד עיתונאות באיזמיר. וכשסיימתי, התחלתי לכתוב בכמה מכתבי-העת של השמאל, עד שבסוף מוניתי לעורכת הראשית של Ozgur Gundem [הפרו כורדי]. למעשה, בזמן שכיהנתי בתפקיד, 'המדינה העמוקה' פוצצה את מערכת העיתון.

אל-מוניטור: את נשואה ויש לך בת. איך הספקת להכניס למשוואה גם אימהוּת?

קישנאק: כן, יש לי ילדה בת 23, שלומדת היום יחסים בינלאומיים באיסטנבול. אני גאה בעצמי על שהייתי אימא קשובה מאוד, אבל לא נראה לי שהייתי מצליחה אלמלא קיבלתי תמיכה מהורי בעלי ומהמשפחה שלי.

אל-מוניטור: זה בוודאי קשה להיות אישה בחלק זה של העולם, ועוד יותר מזה לעמוד בראש עיר גדולה שיש לה חשיבות סמלית כל כך בעיניהם של הכורדים.

קישנאק: במובן הזה אני בת מזל, כי תושבי דיארבקיר מכירים את הסיפור שלי. אבל זה לא קל, כי הפטריארכליות עדיין נעוצה כאן עמוק. המסורות השבטיות חזקות מאוד, והחברה הכורדית שמרנית ודתית מאוד. אבל ההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב שמצוקה גדולה מולידה חוסן ואומץ לב, ושתהפוכות חברתיות יכולות ליצור הזדמנויות עבור נשים. הנשים הכורדיות לא יוצאות מכלל זה.

אל-מוניטור: עבדוללה אוצ'לאן, מנהיג ה-PKK, זוכה להערכה רבה כמי שתומך בזכויות הנשים. במפלגה שלכם יש מכסת  ייצוג לנשים. על כל ראש עיר, לדוגמה, יש במקביל גם ראשת עיר.

קישנאק: כן, אין להכחיש את השפעתו של מר אוצ'לאן. הוא תומך נלהב בשיווין האישה עוד משנות התשעים. הוא פירק לגורמים את החברה הפטריארכלית בכמה מספריו. ספרו המפורסם ביותר בנושא נקרא "להרוג גבר". אלימות בתוך המשפחה הייתה ונותרה אחד האתגרים הגדולים של האזור. כשאנחנו עורכים קמפיינים למאבק באלימות נגד נשים, אנחנו נוהגים לצטט גם את מחשבותיו של מר אוצ'לאן בנושא. זה עוזר מאוד, זה מאלץ את הגברים לשקול מחדש את ההתנהגות שלהם. כמו כן, כפי שאת יודעת, נשים רבות עזבו את החיים המסורתיים בכפר והצטרפו ל-PKK. הן חזרו לכפרים שלהן כלוחמות גרילה, וזה משהו שמעצים מאוד את הנשים שנותרו מאחור. כראשת עיר, גם אני מהווה דוגמה וזה מסב לי הרבה מאוד נחת.

אל-מוניטור: זה מעורר השתאות, העובדה שחווית שנים איומות כל כך בבית הכלא של דיארבקיר, וכעבור 30 שנה חזרת לכאן כראשת העיר.

קישנאק: אכן כן. אבל הרצון לשרוד חזק מאוד. בבית הכלא, כל יום היה מאבק הישרדות. אנחנו מתכננים להפוך את בית הכלא של דיארבקיר למוזיאון. לשם כך, אספנו 100,000 חתימות, ובמשרד החוץ הסכימו לפנות את בית הכלא ולהעביר אותו למבנה חדש שבנייתו הושלמה כמעט. כמו כן, אנחנו מתכוונים להנציח את זכרה של סאקין בדרך כזו או אחרת. זו תוכנית שאפתנית, ואנחנו עדיין שוקלים כיצד לעשות את זה בדרך שתעשה עימה צדק.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: women's role, women, turkey, torture, prisoners, kurds, activism, abdullah ocalan
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept