עמאן, ירדן – פארה טורקת את דלת המשרד, כשדמעות בעיניה, ודוהרת במורד המדרגות. היא חוצה בריצה את מגרש החניה, וממשיכה במעלה הגבעה המשקיפה על מרכז העסקים של עמאן. האישה הצעירה, בת ה- 18, מיטיבה את הצעיף המכסה את שיער ראשה כשהיא מביטה בזעף אל השמים המתקדרים, והמילים הקשות שהטיחו בה זה עתה אביה ואחיה עדיין מהדהדות בראשה.
אביה של פארה מובטל מאז עזבה משפחתה את חומס [שבמערב סוריה] בשנת 2012. הוא מנוע מלהתקבל לעבודה בירדן, ומבלה את ימיו בצפייה בחדשות בטלוויזיה. לנוכח מראות ההרס בסוריה, הוא פוצח בקללות, עד שאחיה של פארה משתיקים אותו. אחמד בן ה- 17 החליף שלושה מקומות עבודה בארבעת החודשים האחרונים, כאשר שכרו כפועל פשוט בעבודות שמצא, במסעדות ובסדנות פחחות, היה 13 דינרים ירדניים (כ- 18 דולר) ליום. גם תאמר בן ה- 15 לא הולך לבית הספר. הוא נותן פורקן למרץ האגור בו במריבות עם אבי המשפחה, כשהם סגורים ומסוגרים במשרד השכור שהפך לביתם הארעי.