מערכת הבחירות האחרונה חשפה תופעות שונות ורבות בחברה הישראלית שהותירו את הסוקרים וחלק ניכר מהפרשנים הפוליטיים בישראל מופתעים ומבולבלים. למרות התחזיות, בנימין נתניהו זכה בניצחון סוחף. הוא זכה לניצחון גם בקרב מגזרים אשר הנחת המוצא של הסוקרים ושל הפרשנים הייתה שהם "מאוכזבי ליכוד", המבקשים להעניש אותו. הסוקרים שנכשלו הגדירו את מגמות ההצבעה שנחשפו עם פרסום תוצאות האמת כ"כזרמים תת קרקעיים", אשר לבטח עוד ינותחו ויילמדו, אבל נראה שהתופעה המפתיעה מכולן היא זכייתם של הליכוד ונתניהו בקולות רבים גם במגזר הערבי. אמנם אין מדובר בהצבעה המונית לליכוד, ורוב ערביי ישראל שהשתתפו בבחירות הצביעו בהפרש ניכר לרשימה המשותפת, אבל מניתוח הנתונים עולה כי אין כמעט יישוב ערבי בישראל שלא נרשמו בו גם מצביעי ליכוד. ביישובים רבים, לא רק באלו הדרוזים שידועים בנאמנותם למפלגת השלטון, אחוז המצביעים שבחרו ליכוד נע בין שלושה אחוז לחמישה אחוזים מהקולות (מוסלמים, דרוזים, בדואים, נוצרים וצ'רקסים).
ביום שני (23 במארס), שבוע לאחר הבחירות, הזמין ראש הממשלה נתניהו לביתו בירושלים יותר ממאה ראשי רשויות ערביות ופעילים במגזר הערבי לשיחת פיוס והבהרה. רוב תשומת הלב וההתעניינות של התקשורת במפגש הזה התמקדו בהתנצלות הפומבית הראשונה של נתניהו על הדברים שאמר בצהרי יום הבחירות, כשהאיץ בתומכי הליכוד להציל את שלטונו מפני "הערבים שנעים בכמויות לקלפיות".