ישראל פולס

מי יהיה עלה התאנה המדיני של נתניהו?

p
המחבר
בקצרה
ממשלתו הרביעית של נתניהו צפויה להיות הראשונה בה אין לו עלה תאנה מדיני שיכול לרכך את הקהיליה הבינלאומית. אם אכן תהליך השלום ייעלם סופית ממפת האזור, ישראל צפויה למצוא את עצמה במצור מדיני בתוך פחות משנה.

ההערכה היא כי בעוד מספר שבועות, כשישלים את הרכבת ממשלתו הימנית-חרדית, יקרא בנימין נתניהו ליו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג להצטרף לקואליציה וישמיע הזמנה דומה גם ליאיר לפיד. נתניהו לא יעשה את זה מתוך אהבה או הערכה להרצוג או לפיד, אלא מחוסר ברירה.

ממשלתו הרביעית, שעל הקמתה ישקוד בשבועות הקרובים, צפויה להיות הראשונה בה אין לנתניהו "עלה תאנה" מדיני שיכול לרכך את הקהיליה הבינלאומית בכלל והממשל האמריקאי בפרט. הבעיה של נתניהו היא, שהסיכוי שמישהו מבין השניים, הרצוג ולפיד, ייענה לקריאתו, שואף לאפס. הם יתנו לו להתבשל במיץ של עצמו, להפוך למנודה בקהיליה הבינלאומית, להתחנן כעני בפתח עבור כל וטו במועצת הביטחון ולנסות לעמוד בצונאמי החרמות והנידויים שצפוי לו מאירופה, ברישיון אמריקאי.

נתניהו מקפיד על כיסוי עלה תאנה בכל ממשלה שהוא מקים. בממשלתו הראשונה [1999-1996] היה לו כיסוי כזה "בילד אין", מהבית, בשם יצחק מרדכי. שר הביטחון שלו היה פרגמטיסט מתון שהקפיד לשמור על קו פתוח מול וושינגטון ויחסים חמים במיוחד עם הממשל. בממשלתו השנייה [2013-2009] מילא את התפקיד הזה אהוד ברק ובממשלה האחרונה [2015-2013] הייתה זו ציפי לבני עם תוספת של יאיר לפיד.

בממשלה הקרובה, אליה יצטרפו אביגדור ליברמן בנוסח הימני-קיצוני החדש שלו, נפתלי בנט, החרדים ומשה כחלון, לא מסתמן עלה תאנה כזה.

דווקא עכשיו, כשהכיסוי הזה נדרש יותר מכל פעם אחרת. דווקא עכשיו, כשנתניהו שבר בפראות ימינה במהלך הקמפיין, כדי לשרוד. דווקא עכשיו, כשנתניהו חזר בו אפילו מנאום בר-אילן, הצהיר בקול גדול שלא תקום אצלו מדינה פלסטינית, ונאלץ, יממה אחת אחרי הבחירות [18 במארס], לזמן בבהילות מראיינים אמריקאים כדי להסביר שלא, הוא ממש לא חזר בו, הוא לגמרי באותו מקום, זו המציאות שהשתנתה, לא הוא.

אז מי יהיה עלה התאנה? כחלון הוא ליכודניק מתון שנוקט לאחרונה בגישה פרגמטיסטית-מרכזית, לכאורה מתאים לתפקיד אבל קשה להאמין שהוא יעסוק בתחום המדיני בקדנציה הקרובה. כחלון מיועד להיות שר אוצר וידיו יהיו עמוסות עבודה. ההתמחות שלו אינה בתחום המדיני, הזירה הבינלאומית זרה עבורו לחלוטין, הוא לא יתאבד כדי להציל את נתניהו בוושינגטון או בבריסל.

יכול להיות שהמבוגר האחראי יהיה הפעם אריה דרעי? גם זה ניחוש מופרך למדי. בדעותיו האמיתיות דרעי הוא איש שמאל-מרכז. הבעיה היא, שמצביעיו הם אנשי ימין. לדרעי צפוי תיק הפנים בממשלת נתניהו הרביעית. לא מדובר בתיק שמעניק מנוף מדיני.

על נפתלי בנט אין טעם לדבר בהקשר הזה, אבל מה עם אביגדור ליברמן? איווט דורש את תיק הביטחון. ספק רב אם יקבל אותו. אם נתניהו ייתן לליברמן את הביטחון, הוא ייאלץ לתת לנפתלי בנט את משרד החוץ. דמיינו לעצמכם ממשלה בה נתניהו יושב בראש, מימינו שר הביטחון ליברמן ומשמאלו שר החוץ בנט. עדיף שישראל תגלה את עצמה לסיביר בכוחות עצמה. ליברמן שבר ימינה אף הוא במהלך הקמפיין, לאחר שהחקירה המשטרתית חסמה את דרכו למרכז המפה הפוליטית. כרגע, הוא חייב להישאר שם. זה הבייס שלו, מקור האנרגיה הפוליטי היחיד. ליברמן הוא פוליטיקאי בלתי צפוי, שמסוגל לכל דבר: להישאר באופוזיציה, אפילו לפרוש לפתע מהחיים הפוליטיים.

עם מי נשארנו? כנראה שרק משה כחלון, וגם זה באופן חלקי. נתניהו טרם נפגש עם כחלון, הפגישה תתקיים כנראה בשבוע הבא. על תיק האוצר הם כבר סיכמו, אבל כחלון, שבלעדיו אין לביבי ממשלה, צפוי להציג בפני נתניהו רשימת דרישות ארוכה ומחייבת. כחלון רוחש טינה עזה לנתניהו, שדחק אותו אל מחוץ לליכוד לאחר הצלחתו ב"מהפכת הסלולר" הפופולארית כשהיה שר התקשורת.

מעבר לדרישות המקצועיות שהוא ידרוש מנתניהו, דרישות החיוניות להצלחת הרפורמות שהוא מתכנן (בנושא הבנקים, יוקר הדיור, יוקר המחיה), הוא צפוי לדרוש גם כמה דרישות הקשורות לדמוקרטיה הישראלית: אחת מהן, למשל, היא זכות וטו על הצעות חוק אנטי-דמוקרטיות, מהסוג שאנשי "הבית היהודי" יודעים להגיש פעמיים בשבוע. כחלון לא ייתן לפגוע בצביונה הדמוקרטי של ישראל, בזכויות המיעוטים, וכו'. בנושא הזה צפוי להיות לו בעל ברית רב עוצמה, הנשיא ראובן (רובי) ריבלין. גם ריבלין אינו מחבב את נתניהו, בלשון המעטה. הוא יעניק לכחלון מטריה אווירית וציבורית ככל שיידרש.

בכלל, הממשלה הקרובה תהיה מורכבת מאנשים שלא סובלים את נתניהו והיו מעדיפים את הרצוג על פניו. החריג היחיד הוא נפתלי בנט, גם הוא יריב ותיק ומר של נתניהו, אבל הרצוג אינו מהווה אופציה עבורו. ליברמן חדור רגשי נקם עזים בנתניהו, דרעי כנ"ל, כחלון התפלל לניצחון של הרצוג שיאפשר לו להצטרף לממשלתו. הרצוג הוא אדם שהיה נותן לכחלון לעבוד בשקט, ושמח בשמחתו. נתניהו, כחלון יודע, ינסה להכשיל אותו בכל דרך ואם בכל זאת יצליח, יצר את צעדיו וינסה לנכס את הקרדיט לעצמו.

פוליטית, הממשלה הזו יכולה להיות יציבה. היא הומוגנית, פחות או יותר, בנושא המדיני, אין בה התנגשויות בלתי אפשריות בתחומים החברתי והכלכלי. הצרות הגדולות שיכולות לצוץ מבחינת ממשלתו הרביעית של נתניהו יגיעו מבחוץ: במאמר הקודם הזכרתי כאן את "ההערכה מחדש" עליה הכריז ממשל הנשיא פורד בכל הקשור למדיניות מול ישראל בשנת 1975. והנה אתמול, ביום חמישי [19 במארס], הוזכר הביטוי הזה על ידי הממשל, לאחר שהתברר כי נתניהו חוזר בו מנאום בר-אילן וממשיך לפזר הצהרות גזעניות ואנטי דמוקרטיות. כתבתי כי הממשל האמריקאי לא ידע לגבות מנתניהו מחיר על מעלליו, מה שאפשר לו להצטייר בעיני הציבור הישראלי כמי שהוריד את ברק אובמה על הברכיים וחזר מנצח ועטור תהילה מוושינגטון. עכשיו, אחרי שניצח בבחירות, נזכרו האמריקאים לדבר על הערכה מחדש. זה מעט מדי, וגם מאוחר מדי.

אם אכן תהיה לנתניהו ממשלה ימנית-חרדית, אם תהליך השלום ייעלם סופית ממפת האזור, אם נתניהו לא ינקוט שום פעולה כדי לנסות ולחדש את האמון בינו לבין הפלסטינים, ישראל צפויה למצוא את עצמה במצור מדיני בתוך פחות משנה. נתניהו הוא אדם מנוסה והוא מבין את זה היטב. תמיכתו המחודשת בנאום בר-אילן בראיונות שהעניק למחרת הבחירות, מוכיחה את זה. השאלה היא, אם הוא יהיה יצירתי מספיק כדי לאתחל מחדש את התהליך. לא, לא מדובר בתהליך שלום שאמור להגיע ליעד כלשהו, אלא בתהליך מדיני מבית היוצר המפורסם של נתניהו, שלא אמור להגיע לשום מקום ותפקידו היחיד הוא להמשיך לבזבז את הזמן ולהישאר במקום.

מהלך כזה יכול להיות נאום בר-אילן חדש מפיו של נתניהו, שישים את הדגש הפעם על הסדר אזורי ועל יוזמת השלום הערבית. במקרה שילך על מהלך כזה, צפוי נתניהו להיתקל בבעיה קשה רק עם נפתלי בנט. בשלב הזה (בעוד כשנה), הוא ישמח להחליף את בנט ביאיר לפיד או ביצחק הרצוג, לאתחל מחדש את הממשלה, לשתול בה גנטיקה חיובית יותר מבחינת העולם, ולצאת לדרך חדשה. יכול להיות שבאותו שלב הרצוג או לפיד יהיו חלשים מספיק כדי להגיד לנתניהו "כן", מסיבות של אינטרס לאומי, כמובן. במקרה כזה צפוי נתניהו לחיים חדשים, קואליציה חדשה ואולי גם התחלה חדשה. אם ועד שנגיע לשם, יהיה כאן לא נעים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: us-israel relations, moshe kahlon, israeli politics, israeli foreign policy, israeli elections, isaac herzog, benjamin netanyahu, avigdor liberman

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept