ישראל פולס

אחרי ההפסד בבחירות, ההזדמנות הגדולה של השמאל

p
המחבר
בקצרה
במקום להאשים את מצביעי הליכוד שהעניקו לנתניהו כהונה רביעית אף שמאסו בו, מחנה השמאל צריך להפנות אצבע מאשימה כלפי ההנהגה שלו בשני העשורים האחרונים, שהלבינה ממשלות ימין.

הסופרת והשחקנית המוערכת אלונה קמחי, שהציעה בעמוד הפייסבוק שלה לאלה שבחרו במפלגות הימין לשתות ציאניד וכינתה אותם "ניאנדרטליים", מבטאת פחות או יותר את האווירה בתל אביב ובמעוזי שמאל אחרים, לאחר שלמרבה הפתעתם התברר שיו"ר הליכוד בנימין נתניהו הביס את יצחק הרצוג והמחנה הציוני. אמנם זמן קצר לאחר מכן הסירה קמחי את הדברים מהעמוד שלה והסבירה שהם נכתבו "בלהט היצרים", אבל תחושת האכזבה המרה עוד תישאר באזורים האלה של החברה הישראלית לזמן רב.

באחת היוזמות הספונטניות ששוטפות את הרשת מכיוון שמאל בימים שאחרי הבחירות, מופנית אצבע מאשימה כלפי תושבי עיירות הפיתוח שהצביעו בהמוניהם עבור הליכוד. גולשים רבים שהפיצו את המסר הזה, שכותרתו "לא לתת", קראו לעצור את התרומות ואת יתר ביטויי הסולידריות עם השכבות החלשות המזוהות עם הימין.

התגובות הזועמות והעוצמתיות האלה ממחישות את גודל הציפיה שהייתה בשמאל הפעם, לאחר שכמו ב-2009 הוא שוכנע שהמהפך ממש מעבר לפינה. ניתן להבין, אם כן, את האכזבה מהתוצאות, אולם הביטויים הקיצוניים האלה הם ילדותיים, מתנשאים ובמקרה של קמחי גם גובלים בגזענות.

השמאל לא יכול לבוא בטענות לשכבות החלשות, כאשר המפלגה שהובילה אותו, המחנה הציוני, בכלל לא החליטה אם היא סוציאל-דמוקרטית בסגנון שלי יחימוביץ' או ניאו-ליברלית בסגנון מנואל טרכטנברג. במובן הזה, אם לא בוחרים בליכוד, הרי שהבחירה במפלגת כולנו של משה כחלון או ביש עתיד של יאיר לפיד היא עדיין הגיונית יותר מבחירה במחנה הציוני.

במקום להפנות אצבע מאשימה כלפי מנהיגיהם שכשלו בהבאת הניצחון, בשמאל מתנשאים על מצביעי הליכוד. זוהי כמובן טעות גדולה, מכיוון שבלי קולות מהימין המתון, לא תקום בישראל ממשלת שמאל-מרכז. זו הרי הייתה הסיבה שבמחנה הציוני עמעמו בקמפיין הבחירות את עמדתם המדינית והתחייבו לא לחלק את ירושלים. הם קיוו שציפי לבני, יוצאת ליכוד ובת למשפחה רוויזיוניסטית לוחמת, תוכל לקחת מצביעים מנתניהו ולשבור את המאזן בין הגושים.

אבל זה לא קרה, לא באשמת מצביעי הליכוד – אלא בגלל שהאלטרנטיבה בראשות הרצוג ולבני לא הייתה משכנעת מספיק והתחמקה מאמירות חדות וברורות. הרי אותם "ניאנדרטליים" הביאו ב-1992 למהפך כשהשתכנעו שיצחק רבין הוא המנהיג הנכון, ופעם נוספת ב-1999 כשהעלו לשלטון את ברק.

אכן, בבחירות 2015 השמאל המדיני חטף מכה. אזרחי ישראל הצביעו בהמוניהם עבור נתניהו, שבימים האחרונים לפני הבחירות התנער מנאום בר אילן. אבל ייאוש וכעס אינם תוכנית עבודה. בישראל יש עדיין תמיכה רחבה להסדר מדיני עם הפלסטינים, גם בקרב בוחרי נתניהו.

ההישג של יו"ר הליכוד הוא עצום. כמיליון ישראלים בחרו בו לכהונה נוספת - כמעט אחד מכל ארבעה בוחרים – כשעד לרגע האחרון כל הסיכויים היו לרעתו וכוחות אדירים התאחדו נגדו. חלק גדול מהציבור מאס בנתניהו, גם בקרב תומכי ליכוד. אולם מול נתניהו לא קמה אלטרנטיבה משכנעת. במקומה, קמה פלטפורמה שהוקמה אד הוק לבחירות, פלטפורמה שנתפרה בצורה מלאכותית, ושחסרה סדר יום ברור. הרצוג הוא איש ציבור ראוי, אבל הוא לא הצליח לסחוף את הציבור.

יתרה מזה, גם העובדות מראות שההתמקדות דווקא באוכלוסיות מוחלשות בפריפריה כאשר מנתחים הניצחון של נתניהו היא מוטעית. מי שהשאיר את הליכוד בשלטון היו גם תושבי הערים הגדולות, שכבות מבוססות של אנשים משכילים. עם המספרים אי אפשר להתווכח. למעט תל אביב וחיפה, הליכוד מוביל בכל הערים הגדולות.

אחרי שמעכלים את תוצאות הבחירות המפתיעות ואת העובדה שבישראל עומדת לקום בתוך כמה שבועות ממשלה לאומית וקואליציה בלי אף מפלגת שמאל-מרכז מדיני, צריך להבין שאלה דווקא חדשות לא רעות עבור השמאל. לראשונה מאז ממשלת הליכוד בראשות יצחק שמיר בשנות ה-80 קמה ממשלת ימין מובהקת. בניית אלטרנטיבה מתוך האופוזיציה היא הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לשמאל-מרכז, שלאורך שנים רבות ראשיו שמשו עלה תאנה מדיני למנהיגי ימין סרבנים. כך היה כשהעבודה ישבה בממשלת נתניהו ב-2009, וכך היה עם ציפי לבני בממשלת נתניהו ב-2013. בשני המקרים לא הייתה כל התקדמות בתהליך המדיני – רק מראית עין.

אף שהדבר אינו עומד על הפרק בשלב זה, זו תהיה טעות דרמטית מצד המחנה הציוני ויש עתיד להוות חלק מממשלת נתניהו הרביעית. החלטה כזאת תדחה כל אפשרות של מהפך לעוד שנים רבות.

מי שעקב אחר הבחירות האחרונות והבין את עוצמת הרגש השלילי כלפי נתניהו בציבור, מבין שאילו הייתה עומדת מולו אלטרנטיבה טובה, כזו שמצליחה לעורר אמון רב יותר בקרב בוחרי ליכוד, סביר להניח שהמהפך היה מתרחש כבר כעת. בהקשר הזה ראוי גם לציין כי הבחירה של הרצוג באיחוד עם לבני, אשר בריצה שלה לבד סביר להניח שלא הייתה עוברת את אחוז החסימה, אמנם סייעה לו לגייס קולות מתוך המרכז והשמאל, אבל הבריחה מצביעי ליכוד. כשהבינו זאת בקמפיין המחנה הציוני ניסו להעלים אותה, ולהבליט את הרצוג. אבל בסופו של דבר, תעלולי קמפיין לא יכולים לבוא במקום דרך.

השילוב הזריז לפני הבחירות בין הרצוג ללבני היה מלאכותי. לבני, שעד לפני שלושה חודשים הייתה שרה בממשלת נתניהו ופוטרה על ידו, לא נתפסה כדמות חדשה ואמינה. זו עובדה. כשבוחנים את המספרים גם מגלים שהרצוג ולבני, שקיבלו בבחירות האלה 24 מנדטים, נהנו בעיקר ממה שכבר היה: 15 המנדטים של העבודה, ששת המנדטים של התנועה ושני המנדטים של מופז. על הדרך הם לקחו קולות ממרצ וכמעט מוטטו אותה. כלומר הציבור שאינו מגוש השמאל לא השתכנע שיש להם משהו חדש להציע, אף על פי שרצה משהו חדש במקום נתניהו. זה הזמן בשמאל-מרכז להבין שעד שלא תיבנה מנהיגות אלטרנטיבית אותנטית הוא לא יוכל לחזור לשלטון.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: zionist camp, tzipi livni, likud party, labor party, israel, isaac herzog, elections, benjamin netanyahu

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept