ישראל פולס

הרוב הציוני מאבד את הדומיננטיות בפוליטיקה הישראלית

p
המחבר
בקצרה
המפלגות הערביות והחרדיות קיבלו בבחירות 26 מנדטים, ועל פי כל התחזיות המספר הזה צפוי לגדול. הכוח וההשפעה שלהן יגברו, והן יהפכו ללשון המאזניים בכנסת ובממשלה.

תוצאות הבחירות לכנסת ה-20 הציפו מעל פני השטח את ההבדלים המובנים בדפוסי ההצבעה בין מזרחיים לאשכנזים. אולם בלהט המריבות הפופוליסטיות והמכוערות שהעיסוק בסוגיה הרגישה הזאת גרר אליהן, נבלע נתון לא פחות מעניין בעל השלכות מרחיקות לכת על המבנה הפוליטי העתידי: הבחירות האלה הן הפעם הראשונה שבה ניתן לאבחן כמעט במדויק את כוחם הפוליטי הבסיסי של שני המגזרים שאינם שייכים לזרם המרכזי הציוני: הערבים והחרדים.

הרשימה המשותפת, שהשיגה 13 מנדטים עם 446 אלף קולות, היא המפלגה השלישית בגודלה בכנסת. גם שתי המפלגות החרדיות, יהדות התורה האשכנזית וש"ס המזרחית, קיבלו ביחד 13 מנדטים על פי הפילוח הבא: ש"ס עם242 אלף קולות שהם שבעה מנדטים, ויהדות התורה עם 210 אלף קולות שהם שישה מנדטים. מניין הקולות של שתיהן יחד הוא 452 אלף – מספר כמעט זהה למניין הקולות של הערבים.

המאבקים בש"ס והסכסוכים ביהדות התורה הרחיקו מהן כנראה חלק מהמצביעים והשאירו את שתי המפלגות החרדיות עם הגרעין הקשה של בוחריהן. מנגד, האילוץ של הערבים בהקמת הרשימה המשותפת מאפשר לנו בפעם הראשונה לאמוד את בסיס ההצבעה שממנו הם לא יכולים לרדת, אלא רק לעלות.

הערבים והחרדים שווים ביחד, אם כן, 26 מנדטים - כמעט רבע מחברי הכנסת. זהו נתון מעניין וחשוב מכיוון שהוא מצביע על הכיוון העתידי של מוקדי הכוח בחברה הישראלית.

עד שנות ה-90 שתי האוכלוסיות הללו הצביעו בהמוניהן גם עבור מפלגות המיינסטרים. עלייתה של ש"ס לצד המפלגות החרדיות האשכנזיות אפשרה לחרדים המזרחיים לבנות בסיס כוח עצמאי. במגזר הערבי, אחרי אירועי אוקטובר 2000 שבהם נהרגו 13 אזרחים ערבים מירי שוטרים, כמעט שלא מצביעים למפלגות השמאל הציוני. בבחירות האחרונות זכתה הרשימה המשותפת בחלק מהיישובים הערבים אף ל-97 אחוזי תמיכה (אום אל-פאחם), כשההצבעה למפלגת העבודה ולמרצ הייתה אפסית. זאת לאחר שעד האירועים של שנת 2000 מפלגת העבודה הייתה דומיננטית במגזר הערבי, והערבים אף סייעו לעלייתו של יו"ר המפלגה אהוד ברק לשלטון בבחירות 99'. הם תמכו בו בהמוניהם לראשות הממשלה. אמנם הבחירה נערכה באותה שנה בשני פתקים - למפלגה ולראש ממשלה - אולם גם אם תוחזר שיטת ההצבעה הזאת קשה לדמיין תמיכה ערבית גדולה במועמד יהודי.

 

 

שתי האוכלוסיות האלה, החרדית והערבית, מובילות בטבלאות הגידול הטבעי. אלה הן אוכלוסיות צעירות מאוד, והמצביעים החדשים שעושים זאת בפעם הראשונה בוחרים בעיקר במפלגות הסקטוריאליות שמייצגות את המגזר שלהם. על פי התחזיות הדמוגרפיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (pdf(, בעוד שני עשורים, בשנת 2034, תמנה אוכלוסיית ישראל כ-12 מיליון תושבים. חלקם של החרדים והערבים בעוגה הדמוגרפית צפוי לגדול, וניתן להעריך שגם בחלוקה האלקטורלית שתי האוכלוסיות הללו יגדילו את כוחן בכנסת.

המשמעות היא שבעתיד יהיה קשה יותר ויותר, אולי אפילו בלתי אפשרי, להקים ממשלה ללא אחד מהסקטורים הללו. בבחירות הקודמות ב-2013 החרדים נותרו מחוץ לממשלה בשל העובדה שמפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד קיבלה מספר גבוה של 19 מנדטים, ולמעשה יצרה מבנה המזכיר ממשלת אחדות לאומית של שתי מפלגות בינוניות-גדולות בממשלה אחת. כעת מסתמן שבנימין נתניהו יקים ממשלה ימנית – ושהוא יעשה זאת באמצעות החרדים.

גם בתרחיש שבו יצחק הרצוג היה מרכיב את הממשלה, הוא היה זקוק למנדטים החרדיים, היות והערבים כנראה לא היו מצטרפים לממשלה בראשותו. כל עוד הערבים ממשיכים להימנע מישיבה בקואליציות בראשות מפלגות ציוניות, כוחם של החרדים במיקוח הפוליטי ילך ויעלה - בין אם הימין ינצח בבחירות ובין אם השמאל.

הפעם, החרדים דורשים בתמורה להצטרפותם לממשלה את ביטול כל "הישגי לפיד" בהקשר של חוק גיוס בני ישיבות והסדרת קצבאות למוסדות חרדיים. מרבית הסיכויים שהסעיף המטיל סנקציות פליליות על חרדים שמשתמטים מגיוס לצה"ל יבוטל, ולכולם ברור כי מדובר בצעד ראשון ומשמעותי בריקון החוק הזה מתוכן.

החרדים ביססו בבחירות האלה את מעמדם כלשון המאזניים בפוליטיקה הישראלית, אף שבמובנים רבים הם אינם משתייכים לזרם המרכזי של האוכלוסייה הישראלית. הם אינם מזדהים עם סמלי המדינה, ורבים מהם אינם מתגייסים לצבא ואינם משתתפים בשוק העבודה.

מבלי לזלזל בשסע בין מזרחיים לאשכנזים, משני צדי המתרס של החלוקה הזאת יש אנשים שנושאים מטען חברתי לאומי משותף ודומה, שהופך אותם לחלק מהרוב הציוני. אותו רוב ציוני שעל פי כל התחזיות הולך ומאבד את הדומיננטיות שלו בחברה ובפוליטיקה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: yair lapid, ultra-orthodox, mizrahi jews, knesset, joint arab list, israeli-arabs, israel, drafting of ultra-orthodox

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept