ישראל פולס

יחסי ארה"ב-ישראל ישרדו את נאום נתניהו בקונגרס

p
המחבר
בקצרה
למרות החשדנות שבה רצוי להתייחס לכל פוליטיקאי, אפשר להאמין לנתניהו שהנושא האיראני הוא בנפשו, שהוא באמת חושש מהסכם רע, ורוצה לנצל כל במה אפשרית כדי להתריע על כך

ב-3 במארס יופיע ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בפני שני בתי הקונגרס בוושינגטון, וינסה להסביר ל-435 חברי בית הנבחרים ולמאה הסנאטורים - או לפחות למי מהם שלא ייעדר מהנאום - עד כמה מסוכן ההסכם עם איראן שמגבשות עתה ארצות הברית ושאר המעצמות שמנהלות את המשא ומתן.

בימים כתיקונם, היו אזרחי ישראל מתגאים בהזמנת ראש ממשלתם לנאום לפני שני בתי הקונגרס, והדבר קורה כבר בפעם השלישית. ואולם הפעם מושמעת כלפי נתניהו ביקורת נוקבת גם בישראל וגם בארצות הברית, והוא מואשם בכך שרקח תעלול בחירות יחד עם יו"ר בית הנבחרים, ג'ון ביינר. על פי טענה זאת, נתניהו רוצה לנאום בפני שני בתי הקונגרס, שבועיים לפני הבחירות הכלליות בישראל ב-17 במארס, כדי לצבור קולות ממצביעים שיתרשמו מהמהלך, ואילו ביינר מנצל את ההזדמנות כדי לתקוע אצבע בעינו של הנשיא אובמה, ובהזדמנות זאת לגרוף קולות יהודיים נוספים לקראת בחירות 2016 לנשיאות ולקונגרס.

ההסכם מתגבש עתה עם איראן הוא גרוע ומסוכן, והוא יאפשר לאיראנים להמשיך ולהתקדם במאמציהם להפוך למדינה גרעינית, או לפחות למדינת סף גרעינית. זאת הערכתם של מומחים רבים בארה"ב, בישראל ובמדינות אחרות. יתרה מזאת: איראן לא מסתירה את איבתה לישראל ורצונה בחיסול המדינה היהודית. היא גם פועלת נגד ישראל מדרום לבנון, רמת הגולן, ואף במדינות רחוקות כגון ארגנטינה.

במצב כזה, מה על ראש ממשלת ישראל, יהא שמו אשר יהא, לעשות: לשבת בחיבוק ידיים או להתריע בכל דרך אפשרית על הסכנה, שלפחות בעיני נתניהו, היא הגדולה ביותר על העם היהודי מאז השואה?

כידוע, נתניהו לא התחיל עכשיו את המסע נגד הגרעין האיראני. ישראל כבר מתריעה על כך במשך יותר מעשור. ראש הממשלה עומד בראש המתריעים.

ברור שהיה עדיף להמשיך ולפעול, בנושא כה קריטי, בעצה אחת עם נשיא ארצות הברית, כפי שישראל השתדלה לעשות מאז ומתמיד. היחסים עם ארצות הברית הם נדבך מרכזי במדיניות החוץ הישראלית וכל ראשי הממשלה השתדלו לקיים יחסים קרובים עם נשיא ארצות הברית.

הנה דוגמה: במלחמת המפרץ הראשונה, כשהייתי יועצו המדיני של ראש הממשלה יצחק שמיר, סדאם חוסיין שיגר 39 טילים לעבר ישראל. כל המערכת הצבאית והביטחונית האיצה בשמיר להגיב בפעולה צבאית נגד התוקפנות העיראקית, אך שמיר, שלא היה מהמבליגים בדרך כלל, העדיף להיענות לבקשתו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש האב, ולא להגיב. זאת, למרות הפגיעה בדימוי ההרתעתי של ישראל וכדי לשמור על יחסי קרבה עם הנשיא האמריקאי.

גם נתניהו, שגדל והתחנך בארצות הברית ומכיר היטב את ההוויה האמריקאית, היה מעדיף לפעול יחד עם הנשיא ברק אובמה. למרבה הצער, נשיא ארצות הברית רואה אחרת את הנושא האיראני ומסרב לפעול בעניין זה בשיתוף פעולה עם מדינת ישראל וראש ממשלתה.

במצב עניינים זה, נתניהו פונה לקונגרס, וזהו צעד הגיוני מאוד. ישראל היתה מעדיפה, כמובן, שכל חברי הסנאט ובית הנבחרים יפעלו בעניין זה יחד איתה - ולא רק הרפובליקאים. עיקרון הדו-מפלגתיות עמד תמיד לנגד עיניה של ישראל בפעילותה בארצות הברית, והיא השתדלה תמיד לא להעדיף מפלגה אחת על רעותה.

במצב שנוצר, סגן הנשיא ג'ו ביידן וכמה חברי קונגרס דמוקרטיים הודיעו שלא יבואו לשמוע את נאום נתניהו מתוך נאמנות לאובמה. הנשיא עצמו הודיע שלא יפגוש את נתניהו, אך העדיף להסביר זאת לא בחילוקי הדעות העקרוניים בנושא האיראני, אלא במנהגו לא לפגוש מנהיגים זרים סמוך לבחירות בארצם. יו"ר המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים, ננסי פלוסי, הסבירה שאין לדעת מה יהיה הלו"ז שלה באותו יום וכי "דברים קורים".

ישנה גם בעיית העיתוי, שבועיים לפני הבחירות בישראל. זה באמת לא עיתוי מוצלח, אך נתניהו סבור כנראה שהעניין האיראני דוחק, ואי אפשר לדחות את נסיעתו לוושינגטון עד אחרי הבחירות - מה גם שבמדינה דמוקרטית כישראל, כלל אין ודאות שנתניהו ייבחר שוב לראשות הממשלה. בסקרים אחרונים הליכוד מאוזן עם המחנה הציוני, ואף מפגר אחריו במעט.

עם זאת העיתוי הוא בעייה ישראלית ולא אמריקאית, ונתניהו זוכה על כך לביקורת נוקבת בארצו. הממשל האמריקאי כועס על כך שכל העניין נרקם בין ישראל לביינר, כנראה מאחורי גבו של הנשיא, אך האם היתה דרך אחרת? האם אובמה היה מסכים לביקור של נתניהו במועד הזה כדי ללחוץ עליו בנושא האיראני?

למרות הציניות והחשדנות שבהן רצוי להתייחס לכל פוליטיקאי, אפשר להאמין לנתניהו שהנושא האיראני הוא בנפשו, שהוא באמת חושש משואה נוספת לעם היהודי ורוצה לנצל כל במה בינלאומית אפשרית כדי להתריע על כך. הדרמה שמתלווה עכשיו להופעתו דווקא תבליט עוד יותר את הסוגיה האיראנית ואולי תדרבן את הקונגרס ואת דעת הקהל בארצות הברית לנסות ולמנוע את ההסכם הרע שמתגבש עם איראן.

ניתן להניח כי אחרי הנאום תשכך המתיחות בין הבית הלבן לנתניהו. לשתי המדינות יש אינטרסים וערכים משותפים רבים, ושיתוף הפעולה הביטחוני והפוליטי הוא חשוב מכדי ששני הצדדים יתנו לנאום אחד בקונגרס להרוס אותו. זאת ועוד: בעברית ישנה אמירה רלוונטית: "לכל שבת יש מוצאי שבת" - ובהקשר שלנו, אחרי 2015 תבוא 2016, ומי מבין וזוכר זאת טוב יותר מחברי הקונגרס של ארצות הברית?

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: speech, nuclear negotiations, john boehner, israel, iran, congress, benjamin netanyahu, barack obama

השגריר אריה מקל הינו דיפלומט ועתונאי ישראלי ותיק. שימש ככתב מדיני בגלי צה''ל ובקול ישראל, וככתב רדיו בארצות הברית. בין השנים 1989 עד 1993 שימש מקל בתפקיד מנכ''ל רשות השידור. אריה מקל היה יועץ מדיני לראש הממשלה יצחק שמיר, קונסול כללי באטלנטה ואחר כך בניו יורק, שגריר ביוון, סמנכ"ל משרד החוץ ודובר משרד החוץ. הוא משמש כעת כחוקר בכיר -עמית במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגים באוניברסיטת בר אילן. מקל הוא בעל תואר שני בתקשורת המונים מהאוניברסיטה העברית ותואר שני בסוציולוגיה מאוניברסיטת קולומביה, ניו ניורק.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept