הפלסטינים מרגישים מאז ומתמיד כמו צד שנשכח ונזנח במזרח התיכון. הם לא מדינה, הם נמצאים בכיבוש ישראלי, והערבים דוחקים לשוליים את העיסוק בגורלם. אבו עלא [אחמד קריע], לשעבר ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, ומי שהיה ראש צוות המשא ומתן בתקופת הסכמי אוסלו (1993), ציטט פעם באוסלו משורר הודי: "אני לבד, אתה לבד, בוא נהיה לבד ביחד".
גם אחרי 21 שנה, הפלסטינים והישראלים עדיין מרגישים לבד, אך בנפרד. בנימה זו, אמר לאל-מוניטור בכיר בפתח ברמאללה, כי ההנהגה הפלסטינית מרגישה לאחרונה שמדירים אותה לגמרי, הן אזורית והן בקהילה הבינלאומית: "בישראל, הסוגיה הפלסטינית היא הנושא הנשכח של הבחירות, אפילו השמאל שכח ממנו. בארצות הברית נדמה שאין כמעט רצון פוליטי לעסוק בנושא של מעמד הקבע שלאחר הבחירות. בינתיים, גם האיחוד האירופי חלש מכדי לקדם בכוחות עצמו הכרה במדינה פלסטינית, ואילו מדינות ערב מתמקדות כמעט לחלוטין באיומים שמציבה בפניהם המדינה האיסלאמית במלחמה בסוריה ובעיראק, וכן באתגר האיראני".
