חייו של זוהיר בהלול שנבחר בפריימריז של במפלגת העבודה במקום ה-17, אינם קלים. מפלגתו החדשה חברה לתנועה עם ציפי לבני ולפתע, בלי שהתכונן לכך, הוא מצא עצמו חבר ברשימה מאוחדת המכנה את עצמה "המחנה הציוני". יוסי שריד, לשעבר יו"ר תנועת מרצ והיום פובליציסט בעיתון 'הארץ' תיאר בטורו את הדילמה של ערבי שהחליט לחזק את ישראליותו של האזרח הערבי בישראל ומצא עצמו מותקף מכל עבר: "נפשו, מה מוזר, אינה 'נפש יהודי הומייה', ועינו, כיליד הארץ, אינה צופייה ל'פאתי מזרח קדימה'. כלבי הימין אצו־רצו להתנפל עליו ולהשתסות בו על נאמנותו הכפולה, שלא לומר – בוגדנותו".

בהלול עצמו, עוד לפני שהכריז על ריצתו ברשימת העבודה, הציג בפני הציבור הישראלי את תחושת האין מוצא וחוסר התקווה של ערבי ישראלי בחברה הציונית. "הו, כמה קשים חיי. נמאס לי, באמת כבר נמאס לי, להיות ערבי בארץ הקודש", הוא כתב בעיתון הארץ. "הקודש עלק. זוהי ארץ לילה ולילה, שהרי כדי לשרוד בה אני מוכרח להצטייד בעוד ועוד כישורים: לוליינות ואקרובטיקה, לדוגמה. בלי האמנות הזאת, מי יכול לחמוק מכל כך הרבה מהמורות, שרובן ככולן חשדות והאשמות?"

בהלול הוא איש תקשורת שאת עיקר הקריירה שלו עשה כשדר ספורט נערץ בקול ישראל. העברית הצחה בפיו, התלהבותו, הידע והמקצועיות שהפגין בשידורי הספורט לאורך השנים הקנו לו אוהדי ספורט רבים, שראו בו חלק בלתי נפרד מהספורט הישראלי ונכס צאן ברזל של שידורי הספורט בארץ. בעקבות המעבר שלו לפוליטיקה הוא שמע לראשונה בחייו קולות צורמים כלפיו מצידו של הימין בישראל שפקפקו בנאמנותו למדינה.

את המהמורה הגדולה הראשונה שבפניה ניצב בהלול, הוא חלף בינתיים, לאחר שרשימת "המחנה הציוני" חזרה בה מההחלטה שהתקבלה להצביע בעד פסילת מועמדותה של ח"כ חנין זועבי לכנסת הבאה. בהלול ניצל לעת עתה מהדילמה שהטרידה אותו אישית בימים האחרונים, אשר הפכה כעת לדילמה של המחנה הציוני בכללותו. בראיון לאל-מוניטור הוא אומר כי הוא חש אי נוחות רבה לגבי הסוגייה הזו, אבל באותה מידה הוא נחוש להוות גשר עבור ערביי ישראל הרוצים לחוש שייכים לחברה הישראלית.

אל-מוניטור: אינך חושב שזועבי עברה את הקו האדום וגרמה נזק עצום לערביי ישראל?

בהלול: אני הייתי מאמץ שיח אחר ודרך אחרת, אני לא הייתי מאמץ את המהלך האנטגוניסטי כלפי הישראלים והייתי דווקא מייצר מציאות של הידברות ולא של ניכור. זועבי יצרה במהלכיה את הניכור הזה, ולדעתי בעניין הזה היא שגתה.

אל-מוניטור: משדר ספורט אהוד, מושא הערצה של דורות רבים, אתה טועם לראשונה את חיצי הפוליטיקה המרה.

בהלול: גם מערבים אני מקבל ריקושטים, אבל העובדה שהימין בישראל תוקף אותי על דברים שאמרתי במהלך המלחמה בעזה, על ההרג ללא אבחנה, ומנגד גם ערבים תוקפים אותי על מעשה כביכול לא נבון - הצטרפותי למפלגה כזאת - אני חושב שזהו בדיוק הקו שאומר לי שאכן הלכתי לכיוון הנכון. אני מנסה להיות המתווך בין שני הקהלים, מנסה להביא אינטלקט אחר למפלגת העבודה. נוצרה תחושה על פיה יצאתי למהלך שנראה קונטרוברסלי, אבל המהלך נכון, כי יש בו גם אומץ וגם יושר. אני בא לומר ליהודים "קבלו את הערבים והכילו אותם". ולערבים אני בא לומר "בואו לא נמשכן את חיינו בישיבה בצד בפינה, אלא נהיה חלק בלתי נפרד מקבלת ההחלטות".

אל-מוניטור: יש הרבה ערבים ישראליים שאינם שוכחים למפלגת העבודה את החטא הקדמון לטענתם, שורש האשמה במצבם היום. פעם אהוד ברק ביקש סליחה מהמזרחים הישראליים, אתה רואה את מפלגתך מבקשת סליחה מהערבים ומקרבת אותם אליה?

בהלול: זה נכון שמפלגת העבודה גרמה עוולות כלפי האוכלוסייה הערבית. היא הייתה אחראית על לא מעט דברים כמו ההתנחלויות, כינונה של המדינה בדרך שבה היא קמה ומה שהתלווה לכך. למפלגת העבודה יש עכשיו פנים חדשות, הנהגה תוססת ומצע שחובר לערכים של האוכלוסייה הערבית. ציפי לבני עמדה כחומה בצורה נגד גל החקיקה שהדיר יותר ויותר את הערבים. יש לי אינטלקט ועמוד שדרה, אני לא מסכים עם כל דבר. אז אם מפלגת העבודה מכילה אדם כמוני - אני חושב שפניה לעבר עתיד טוב יותר. בעיקר בעניין השתלבות האוכלוסייה הערבית בחיי המדינה.

אל-מוניטור: באווירה היום בישראל, האם לדעתך יתכן מצב בו אם רשימת המחנה הציוני תקים את הממשלה היא תזמן את הרשימה הערבית המאוחדת להיות חברה בממשלה?

בהלול: אני חושב שהמפלגות הערביות בישראל הן מפלגות לגיטימיות, האווירה היא באמת קשה וזו הסיבה שהביאה אותי לפוליטיקה. האווירה הפכה לגזענית ומסיתה, וגרמה לערבים להרגיש מנודים מחמת מיאוס. אם לא הייתי מאמין שהמפלגה הזו יכולה פוטנציאלית להקים ממשלת מרכז-שמאל, כאשר הערבים יכולים להיות הגוף שיצטרף לגוש הזה, אני לא חושב שהייתי בא בלב שלם.

למרות האווירה, ואף שהימין הוא ששולט בחשיבה הקולקטיבית, מפלגת העבודה צריכה לחשוב שהמפלגות הערביות הן לגיטימיות גם בקונסטלציה של גוף חוסם. אחר כך, אולי אצליח לשכנע את פרנסי המפלגה לצרף אותם לקואליציה. אנחנו אזרחים. לא פגענו בביטחון המדינה למעט מקרים בודדים. לערבים יש כמיהה בלתי מסויגת להשתלב בחיי המדינה, אז למה שמפלגת העבודה תדיר אותם?

אל-מוניטור: למה לא חברת למפלגה הערבית?

בהלול: אני חושב שאסטרטגיית המפלגות הערביות מוטעית. הן יושבות בפינה ולא שואפות אפילו דקלרטיבית להוות חלק מהתהליך הדמוקרטי. עכשיו יש 11 חברי כנסת ערבים. גם אם האיחוד יפיק 13 מנדטים - אם האסטרטגיה לא תשתנה הרשימה תישאר בפינה, במקום לקחת חלק בהוויה הפוליטית במדינה. לכן אני לא רוצה לאמץ את אותם כלים של המפלגות הערביות מלפני ארבעים או חמישים שנה, כלומר ישיבה בצד ואופוזיציה נידחת.

אל-מוניטור: אבל בינתיים הסקרים מראים שהמחנה הציוני לא מתרומם.

בהלול: בוא תמדוד אותנו בחודש האחרון. עוד לא נכנסנו לישורת האחרונה. יש לנו בארסנל לא מעט תוכניות.