נשות איראן סבלו מאפליה חוקית גם לפני וגם אחרי מהפכת 1979. הצידוק העיקרי לחוקים המפלים נגד נשים הוא שהם מבוססים על חוקי השריעה, ועל כן לא ניתן ועוד יותר מזה אסור לקרוא עליהם תגר. במשך עשרות שנים, נאבקות נשות איראן כדי להוכיח שחוקי השריעה בפני עצמם אינם מפלים נגד נשים. הן קוראות תגר על החוקים המפלים, וטוענות שהנורמות והמסורות הפטריארכליות אשר נכפו על חוקי האיסלאם מונעות מנשים שוויון זכויות.
מבחינתן של הנשים האלו, האפליה נעוצה במסורת ובסתירה הפנימית בין האידיאלים של השריעה לנורמות הנהוגות בחברה המוסלמית. לדבריהן, הציוויים הדתיים שפוגעים בזכויות הנשים נובעים מקריאה מוגבלת מאוד של ההגות החוקית הגמישה באיסלאם. הטקטיקה של פנייה למלומדים שדוגלים ברפורמות, כדי לספק פרשנות חלופית לחוקי השריעה, הוכיחה את יעילותה במידה רבה, ולו משום שהגבירה את המודעות הציבורית למקורם של החוקים המפלים הללו.
