בעיצומה של כתיבת המאמר הזה נחתה בתיבת הדואר האלקטרוני שלי הודעה ממשרד יחסי ציבור של אדם שמעולם לא שמעתי את שמו. נאמר בה כי אורי בנק, מזכיר סיעת הבית היהודי, מציע שישראל "תפעיל נגמ"שים כבדים של הסברה ודיפלומטיה בינלאומית" כדי להסביר לעולם שהטרור האיסלאמי הוא "סכנה ממשית לעולם כולו, ולא רק בעיה בישראל". בנק, נכתב בהודעה, מתמודד בבחירות המקדימות של מפלגתו. גם הוא רוצה לגזור קופון משרשרת הפיגועים בפאריס. רק לגדולים מותר? אפשר להמשיל את תגובותיהם של הפוליטיקאים הישראלים ליצרן מטפי כיבוי, שמפרסם מודעה המציגה בית שעלה יום קודם לכן באש על יושביו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מיהר להודיע [7 בינואר] כי "ישראל עומדת לצדה של אירופה - ועל אירופה לעמוד לצדה של ישראל". הוא הוסיף ואמר כי "מעל לכל עלינו לתמוך אחד בשני בחזית מלוכדת ותקיפה". האין כאן נזיפה מרומזת באירופה שאינה ניצבת בצד הישראלי בחזית הכיבוש ומפעל ההתנחלויות, במיוחד בצרפת שעומדת מאחורי היוזמה להכרה במדינה פלסטינית? נתניהו ניצל את הפיגועים שביצעו פעילי ג'יהאד עולמי ברחבי פאריס כדי למחזר את טענתו המופרכת שהמדינה האיסלאמית וחמאס הם אותה גברת בשינוי אדרת. אולם חמאס הוא ארגון פלסטיני-סוני שפועל נגד מדינת ישראל ומקפיד לשמור מרחק מהג'יהאד העולמי ומקריאת התיגר על המשטרים הערביים ועל תרבות המערב. כמו שאר דוברי הימין, ראש הממשלה התעלם מכך שבין קרבנות הפיגועים - עיתונאים כשוטרים - היו גם מוסלמים.
