ישראל פולס

כאב הראש של הרצוג: רשימה עצמאית מדי

p
המחבר
בקצרה
יצחק הרצוג יכול להיות גאה ברשימה רעננה וצעירה עם אחיזה איתנה בשמאל המדיני-כלכלי, אבל מפלגת העבודה החדשה היא גם הרבה יותר אידיאולוגית ומחויבת למצביעיה. חבריה לא ימהרו להיכנס לממשלה "לא טבעית" עבורם עם ליברמן והליכוד.

רשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-20 שנבחרה ביום שלישי [13 בינואר], מייצגת בראש ובראשונה שינוי עמוק ודרמטי במבנה הפנימי שלה. זוהי רשימה שמבטאת את שקיעתם של מוקדי הכוח העסקניים הגדולים שחרצו גורלות במגה דילים וברשימות חיסול, ונותנת עדיפות למצביעים החופשיים.

בחירתם של מנהיגי המחאה הצעירים, סתיו שפיר ואיציק שמולי, למקומות השני והשלישי בהתאמה, הרבה לפני יו"ר הסיעה איתן כבל, היא אחד הביטויים הבולטים לדי.אן.איי המשתנה של המפלגה. היעלמותם של דמויות אלמותיות כמעט כמו פואד בן אליעזר ויו"ר ההסתדרות לשעבר עופר עיני מנוף הפריימריז היא ביטוי נוסף לסופו של עידן "מפקדי הארגזים", והשתלטות הפוליטיקה החדשה על המפלגה הוותיקה.

יו"ר העבודה, יצחק (בוז'י) הרצוג, שצמח במנגנון הישן, יכול להיות מרוצה וגאה ברשימה רעננה, צעירה וסוציאל דמוקרטית עם אחיזה איתנה בשמאל המדיני. הוא יכול להתגאות בהליך פריימריז מלבב, דמוקרטי ונקי שקיימה המפלגה, בעיקר מול מפלגות המונרכיה שצצו בשנים האחרונות.

אבל נקודות החוזק הללו עשויות להוות גם את נקודת החולשה של הרצוג ביום שאחרי הבחירות [17 במארס], במגעים הקואליציוניים – בין אם ירכיב את הממשלה הבאה או אם יבקש לחבור אל נתניהו במסגרת ממשלת אחדות או כשותף קואליציוני. המאפיין האידיאולוגי השמאלי-חברתי-כלכלי המובהק, בשילוב סיעה עצמאית וצעירה שרוב חבריה אינם תלויים בו פוליטית, עשוי ביום שאחרי הבחירות להוות כאב ראש לא קטן. האם יחימוביץ', שפיר ורוזנטל יהיו מוכנים לשבת עם ליברמן בקואליציה? ומה לגבי אריה דרעי, שריצה עונש מאסר בעוון עבירות שוחד?

שלא כמו מנהיגי מפלגת העבודה שקדמו לו, להרצוג אין מחנה עוצמתי שמטיל מוראו על חברי הכנסת שלו. יחימוביץ' שנבחרה במקום הראשון בפער של 7,000(!) קולות מיו"ר הסיעה כבל, אשר תפקד כראש מחנה הרצוג, אינה חייבת דבר לאיש. מדובר בהישג לגמרי אישי שיעניק לה, בבוא היום, נקודת פתיחה מצוינת בקרב על ראשות העבודה. לאור כוחה הגדול, הרצוג גם לא יוכל להתעלם ממנה בשאלת הכניסה לקואליציה ובחלוקת התיקים, אם וכאשר מפלגת העבודה תהווה חלק מהממשלה הבאה.

דווקא מחנה הרצוג, שרקם את הדיל הגדול בעל הפוטנציאל לפגוע ביחימוביץ', ספג חבטה. על המחנה הזה נמנו מלבד כבל גם מירב מיכאלי, דני עטר ואראל מרגלית. הדיל המרובע הזה אמור היה להביא את הארבעה למקומות הגבוהים ביותר, אך אכזב: מיכאלי אמנם סיימה במקום התשיעי המכובד, אך היא האישה השלישית אחרי יחימוביץ' ושפיר. אחריה סיימו כבל (10), מרגלית (12) ועטר (15).

כדי להבין את עוצמת השינוי שעברה מפלגת העבודה בשנים האחרונות, צריך להיזכר בבחירות 2009. אז הוביל את העבודה ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שכיהן באותה עת כשר ביטחון בממשלת אהוד אולמרט. אלה היו ימים בהם בעבודה שלטו ללא מצרים בן אליעזר ועיני. אצלם היו המפקדים הגדולים, הכוח, הדילים, ולא פחות חשוב השליטה במוסדות המפלגתיים.

לכן, כאשר העבודה התרסקה ל-13 מנדטים ושררה בה תחושה כללית שעל המפלגה לקבל את דין הבוחר וללכת לאופוזיציה, ברק ידע שהוא יוכל לגבור על הקולות החופשיים הללו. יחד עם פואד ועיני הוא ארגן רוב בוועידה לכניסה לממשלת נתניהו, "שימן" את הגוורדיה הוותיקה בתפקידי שרים ושמר לעצמו את תפקיד שר הביטחון. במבנה הנוכחי של מפלגת העבודה תרחיש כזה כבר אינו יכול להתפתח. הכוחות שסללו לפני שש שנים את דרכו של ברק לממשלת נתניהו כנגד כל הסיכויים – שקעו. אלה היו כוחות שחיפשו את דרכם לממשלה בכל מצב, ובמובן הזה מפלגת העבודה החדשה היא הרבה יותר אידיאולוגית ומחויבת למצביעיה.

יחימוביץ', שפיר ושמולי – אנשי הפוליטיקה החדשה – מחוברים באמצעות הרשתות החברתיות למצביעיהם, ויודעים שאם יבגדו בהם יהיה לכך מחיר מיידי. הרצוג ולבני יצטרכו לספק הסברים טובים מאוד כדי לשכנע את המוסדות המפלגתיים להיכנס לממשלה "לא טבעית" עבורם עם ליברמן והליכוד.

חולשה נוספת לרשימת העבודה: בהיותה בעלת גוון שמאלי מדיני מובהק, בעיקר לאחר החיבור עם ציפי לבני, היא תתקשה לגייס מצביעים ממחנה המרכז ומהימין הרך. במובן הזה לפיד יהיה מי שייהנה מכך, מכיוון שהוא מקפיד לשמור על צביונו כמרכז. המשמעות היא שמפלגת העבודה בצורתה הנוכחית תהיה מוגבלת ביכולתה לגייס מצביעים חדשים, וזאת כאשר הסנטימנט המוביל בציבור הישראלי הוא ימני. מכאן גם שהמשך גידולה של העבודה יהיה על חשבון מרצ.

יש לכך השפעה דרמטית על יכולתו של הרצוג להיות זה שירכיב את הממשלה הבאה, גם אם המפלגה המשותפת לעבודה ולתנועה תהיה הגדולה ביותר. הרצוג צריך לקוות שלפיד יצליח להביא מצביעים מחוץ לגוש, כדי לאפשר לו בסיס קואליציוני איתן - כמי שעומד בראש גוש השמאל-מרכז. גם לפי הסקרים הנדיבים ביותר הגוש הזה עומד כעת סביב 45 מנדטים.

להרצוג יש עדיין אפשרות לתקן את הרשימה ולעמעם את הצבע האידיאולוגי השמאלי העז שלה באמצעות השריונים. המקום ה-11 עדיין פנוי לדמות ביטחוניסטית שעשוייה לרכך את המאפיין הצעיר-שמאלני של המפלגה. כאשר מפלגת העבודה מכוונת למהפך שלטוני, עליה להציג לציבור צמרת מפלגתית מנוסה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: left wing, labor party, knesset, israel, isaac herzog, hatnua party, elections, centrist

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept