ישראל פולס

בנט ניסה להפוך את הבית היהודי לליכוד - ונכשל

p
המחבר
בקצרה
השריון של אוחנה היה אמור לחזק את הבית היהודי במקומות שבהם היא חלשה, בקרב חילוניים ומזרחיים, ולסייע כך לבנט להגיע לראשות הממשלה.

"הבית היהודי כבר מזמן נפתחה לכל עם ישראל. הדיון הזה נגמר. כשיש לנו ברשימה חילונית במקום הראשון, הרב אלי בן דהאן אחריה, ולאחריהם את ינון מגל ורונן שובל, כשיש לנו אנשי צבא, כשיש לנו אשכנזים וספרדים, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים - החזון כבר מתממש". כותב שורות אלה הוא יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט. הן נלקחו מתוך סטטוס פייסבוק שהעלה ביום חמישי בבוקר (30 בינואר), לאחר שכדורגלן העבר אלי אוחנה הודיע על פרישתו מהמפלגה, רק שלושה ימים אחרי שבנט שלף אותו כקלף מנצח: מזרחי, ליכודניק, מסורתי, מצליחן, פופולארי וחילוני.

עבור בנט, שבחזונו האישי יהפוך הוא לראש ממשלת ישראל, אוחנה אמור היה להסתיר את פניה האמיתיים של מפלגת הבית היהודי: מפלגה מגזרית, סקטוריאלית ואשכנזית, ולסייע לו להפוך אותה לליכוד ב'. באופן הזה, בנט העריך, תחליף מפלגת הבית היהודי את הליכוד והוא יוכל לכבוש את ראשות הממשלה.

אבל חזון לחוד וסטטוסים לחוד. לא משנה כמה בנט יספר שהבית היהודי הוא מפלגת העם שיש בה הכל מהכל, ולא משנה כמה ינסה להסתיר את המתנחלים המשיחיים, ההומופובים, שתופסים מקומות מכובדים ברשימתו - השבוע התברר שיש את הבית היהודי ויש את נפתלי בנט.

פרשת אוחנה והבית היהודי היא לא סתם עוד מבוכה עבור יו"ר המפלגה. השפעתה מרחיקת לכת ותחייב אותו, כמי שמכוון אל ראשות הממשלה, לערוך שינוי משמעותי בתוכניותיו לטווח הקרוב והרחוק.

זה היה מין הסתם השבוע הקשה ביותר של בנט מאז השתלט על המפד"ל לפני פחות משלוש שנים, והצליח להפוך אותה מגווייה פוליטית לסוס המנצח של הבחירות. בנט היה אז דמות כמעט אנונימית עבור הציבור הרחב, אולם בכישרון גדול, בחן רב, ועם שליטה ומיומנות ברשתות החברתיות, הוא הפך את הבית היהודי לדבר הכי חם בבחירות אחרי יאיר לפיד. עיקר הצלחתו טמונה הייתה בכך שבאמצעות דמותו העדכנית והכה ישראלית הוא הצליח להאפיל על הרשימה הקיצונית של מפלגתו לכנסת. בנט הפך כמעט מיד לנער הפוסטר של הציונות הדתית; בקושי בן ארבעים אז, מיליונר הייטק, דובר אנגלית מצוינת ויוצא יחידה מובחרת. בנט דיבר בסלנג הכי עדכני שיש, פלרטט עם החילוניים התל אביביים ועלה מעלה מעלה בסקרים.

זה היה בדיוק השלב שבו מפלגה קטנה עד בינונית, כמו מה שהייתה עד אז המפד"ל, מעדיפה לעצום עיניים מול הכיבוש הזר שחדר אל שורותיה רק בזכות הסקרים המחמיאים ולאחריהם ההתחזקות בבחירות. בנט הגיע אל קו הסיום עם 12 מנדטים, והחזיר את אנשי המפד"ל אל עמדות הכוח בממשלה. מאז ועד הימים האחרונים, הוא ביצר עוד ועוד את מעמדו ואת שליטתו במפלגה, עד שהפך לשחקן מרכזי בפוליטיקה ואף למועמד אפשרי לתפקיד שר הביטחון. הוא שינה את החוקה המפלגתית כך שתבצר את כוחו, והפך לשליט היחיד לכאורה במפלגה, שנכנעה לו כי נתן לה חיים חדשים.

עד שהשבוע הלך בנט צעד אחד רחוק מדי. הוא גילה שמתיחת הפנים שהעביר את המפלגה היא בסך הכל טיפול קוסמטי, ושהדי-אן-איי של המפד"ל - מפלגה עסקנית, מגזרית, דתית, אשכנזית וגברית – בעצם לא השתנה. סימנים מקדימים לכך צצו לאחר שמתפקדי הבית היהודי בחרו רשימה כלבבם – רשימה ימנית קיצונית ודתית, רחוקה מאוד מחלומותיו של בנט על רשימה חילונית, צעירה, מעודכנת ובועטת. אם בנט לא היה כל כך יהיר, ודאי היה מבין כבר אז ששריון אוחנה לעשירייה הראשונה לא יעבור בשקט. כדורגלן חילוני מזרחי שתמך בהתנתקות – זה כנראה היה יותר מדי.

השריון של אוחנה הוציא את כל השדים מהבקבוק, והגדול מכולם הוא כנראה השד העדתי. הוכחה לכך התקבלה בשיחת "ווטסאפ" בין הכוכבת החילונית של הבית היהודי והמקורבת לבנט, איילת שקד, לבין פעילי המפלגה. השיחה הודלפה לתקשורת וחשפה את מה שהיה ידוע, אך לא היו לו סימוכין. "נפתלי רצה לצרף מסורתי, מזרחי שגדל בילדות קשה והצליח. אני מעולם לא דיברתי איתו [עם אוחנה] אבל נאמר לי שהוא אינטליגנט", ניסתה שקד להרגיע את הרוחות, אבל רק שפכה עוד שמן למדורה.

זה לא משנה אם אוחנה פרש מיוזמתו או שבנט ביקש ממנו לפרוש. בשורה התחתונה בנט קיבל סטירת לחי מצלצלת ושיעור במגבלות הכוח. אני נוטה להאמין שאוחנה, שנפל בחן הבנטי הידוע, הבין פתאום שהוא עשוי לבלות את השנים הקרובות בחייו בתוך מפלגת קיצון ימנית רק על תקן של עלה התאנה המזרחי של יושב הראש שלה. הוא עשה אחורה פנה, והשאיר את בנט להתמודד עם הנזקים.

את ההשלכות של פרשת השריון הזאת על בנט ומפלגתו עוד נראה בהמשך. בינתיים, יממה אחרי הפרישה הגדולה ובצל האירועים הביטחוניים בהר דב, הבית היהודי רושמת ירידה באחד הסקרים מ-16 מנדטים ל-12, בעוד שהליכוד מתחזק מ-24 ל-27. בנט אמנם רוצה להגיע לראשות הממשלה, אבל השבוע הוא גילה שהפלטפורמה עמה הוא רץ מציבה מעליו תקרת זכוכית

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: secular, prime minister, naftali bennett, likud party, israel, habayit hayehudi, elections, ayelet shaked

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept