כל עוד שלטה בארצם מפלגת הבעת, מ-1968 עד 2003, על בני העם העיראקי נאסר לבחון את סוגיית היהודים שחיו בעיראק, הגלייתם מהמדינה והשפעתם על החיים בעיראק. כל מה שנגע לתרומתה של הקהילה היהודית לחברה העיראקית הושתק. אבל מאז 2003 החלו העיראקים לחשוב שוב על שכניהם היהודים ועל החותם שהטביעו בחברה. הם גם התחילו לחשוף את השיטות שבהן נעקרו ממקומם.
במשך למעלה מ-2,500 שנה חיו יהודים בעיראק, רובם בבגדאד אבל חלקם בבאבל, במוסול ובערים אחרות. לפי האומדן הם מנו בממוצע כ-2.6 אחוזים מכלל האוכלוסייה בעיראק. בשנות ה-40 וראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת נפלו היהודים קורבן למעשי ביזה והרג, שהובילו בסופו של דבר לעקירתם. ההתקפות הראשונות נגד יהודים התרחשו ב-1941, בתקופת ממשלתו הפרו-נאצית של ראש הממשלה ראשיד עלי אל-כילאני.
