ישראל פולס

כרוניקה של טירוף ירושלמי ידוע מראש

p
המחבר
בקצרה
נתניהו הודיע כי ישראל תגיב ביד קשה נגד האחראים לפיגוע בבית הכנסת, אבל האמת היא שאין נגד מי לפעול במקרים כאלה. מול פיגועים מקומיים של פלסטינים זועמים ומונעים מהסתה, האופציות לתגובה מוגבלות.

   

גם בישראל, המורגלת במראות ומחזות קשים, מדובר באירוע חריג. בית כנסת בלב הבירה הישראלית נראה, ביום שלישי בבוקר [18 בנובמבר], כבית מטבחיים. "לרגע חשבתי שדאע''ש הגיעו לכאן", סיפר אחר-כך אחד מעדי הראיה המזועזעים. בית הכנסת "קהילת יעקב", שבמרכז שכונת הר-נוף בירושלים, היה שטוף דם. מתפללים שנרצחו היו מפוזרים סביב, בתוך שלוליות דם גדולות. פצועים, בדרגות חומרה שונות, היו מפוזרים אף הם, נאנקים מכאב. שני פרמדיקים ירושלמים, שהגיעו למקום עוד לפני כוחות הביטחון והחלו לטפל בפצועים, הותקפו אף הם בידי שני המחבלים הפלסטינים ביריות, ונמלטו. צעקות "אללה אכבר" נשמעו מתוך בית הכנסת, ללא הרף. האירוע נמשך פחות מחצי שעה. בסיומו היו שני המחבלים, בני דודים תושבי הכפר המזרח-ירושלמי ג'בל מוכבר, מוטלים מתים. סביבם היו גופותיהם של עוד ארבעה מתפללים יהודים, אחד מהם, הרב משה טברסקי, הוא ראש ישיבה בעיר. שוטר ישראלי נפצע באורח אנוש, שוטר נוסף נפגע באורח בינוני, מתפללים נוספים נפצעו פציעות קשות ביותר. שלושה מהנרצחים היו אזרחים אמריקאים. הרביעי היה יליד בריטניה. הם השאירו מאחוריהם 24 יתומים.

השמש חזרה לירושלים ביום שלישי בבוקר, לאחר יומיים גשומים. האוויר היה צלול וקר, כמקובל בסתיו ירושלמי. דוק של אופטימיות רבץ על ירושלים באותו בוקר. האירועים האלימים בירידה, גם המתח סביב הר הבית החל להירגע בעקבות ביקורו של בנימין נתניהו בעמאן [13 בנובמבר]. דומה היה שהרוחות הרעות שנשבו באזור כולו בחודשים האחרונים, החלו לשכוך. יהודה גליק, אחד הפעילים היהודיים למען חופש פולחן על הר הבית, שנורה על ידי מתנקש פלסטיני שבועיים קודם [29 באוקטובר], התאושש והעניק ערב קודם ראיון ראשון מבית החולים. ואז, קצת לפני השעה שבע בבוקר, חזר הטירוף להשתולל.

רסאן ועודאי אבו-ג'מל, בני דודים בני 27 ו-22 מג'בל מוכבר, הם הפלסטינים שביצעו את הטבח. ג'בל מוכבר, במזרח ירושלים, היא שכונה פלסטינית. תושביה, בניגוד לתושבי הגדה המערבית, נהנים מזכויות אזרח ישראלי, דמי ביטוח לאומי, זכות בחירה לראשות עיריית ירושלים ותעודות זהות כחולות, ישראליות. אחד משני הרוצחים עבד לאחרונה בחנות מכולת הסמוכה לבית הכנסת. "הם ידעו מצוין לאן הם באים", אמר לי בהמשך היום גורם ישראלי ביטחוני בירושלים. "הם באו לבית כנסת בשכונה במערב העיר, שמרוחקת מההמולה, כי ידעו שאין כאן שמירה, והרצח כאן יהיה יותר קל. למרבה הצער, הם צדקו".

יום קודם, שוחחתי במשכן הכנסת בירושלים עם השר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ'. הוא סיפר על המאמץ להוריד את מפלס המתח. לאחר שבועות ארוכים שבהם התפילה של מוסלמים על הר הבית הוגבלה למבוגרים מעל גיל 50 בלבד, הוא החליט להסיר בהדרגה את ההגבלות. "הוריתי למשטרה להוריד את גיל המגבלה ל-45", אמר השר, "ואחר-כך להסיר את ההגבלה לגמרי. בשב"כ לא היו מרוצים מזה, אבל זה הצליח. סוף השבוע היה שקט יחסית, ההר היה רגוע, נדמה לי שאנחנו בדרך הנכונה".

נבואתו של אהרונוביץ' הייתה מוקדמת מדי. הטבח בבית הכנסת החזיר את האזור כולו כמה סיבובים אחורה. לישראלים, הוא הזכיר פיגוע קשה בישיבת "מרכז הרב" ב-6 במרס 2008, אז רצח מחבל פלסטיני ביריות שמונה תלמידי ישיבה. ראש הממשלה נתניהו הודיע בעקבות הפיגוע היום כי ישראל תגיב ביד קשה נגד המבצעים והאחראים לו. אמירתו של נתניהו סמלית בלבד, ונטולת ערך מבצעי כלשהו. אין לישראל נגד מי לפעול במקרים כאלה. אין כאן הנהגה, אין כאן תכנון, אין כאן אינתיפאדה ממוסדת ומאורגנת, אין "תשתית טרור". מה שיש זה פיגועים מקומיים ומאולתרים של פלסטינים זועמים, שטופי מוח ואכולי שנאה. הדלק שמניע את המכונה הזו הוא המתח סביב הר הבית, וההסתה הפלסטינית הפרועה. במצב כזה, האופציות לתגובה מוגבלות.

"מה שמניע את גלגלי האירועים", אומר גורם ביטחוני ישראלי בכיר בירושלים, "זה הר הבית. יש כאן השתלטות של השיח של הר הבית על השיח הציבורי ועל האווירה הכללית", הוא מסביר. "גם לרשות הפלסטינית יש חלק בהסתה הזו, אבו-מאזן מנסה לשחק משחק כפול, ביד אחת הוא מגנה טרור ומונע טרור בשטחי הגדה, ביד השנייה הוא קורא 'להגן על הר הבית בכל האמצעים' ומשתתף בהסתה". הטענה הזו נכונה. כלי התקשורת הפלסטינים לא מפספסים הזדמנות לשפוך בנזין על הגחלים הלוחשות בירושלים. ביום ראשון [16 בנובמבר], למשל, נמצאה גופתו של נהג אוטובוס פלסטיני, יוסף חסן ראמוני, כשהוא תלוי בתוך האוטובוס שלו בירושלים. התקשורת הפלסטינית פצחה מיד בקריאות לנקמה. ראמוני, על פי הפלסטינים, חוסל. החקירה הניבה מסקנות אחרות לגמרי. גם הנתיחה הפתולוגית. לא נמצאו סימני אלימות ולא נמצא כל סימן לכך שהיה כאן אירוע פלילי. ראמוני התאבד, אבל העובדות לא מצליחות לשנות לפלסטינים את הנרטיב. חמאס חוגג על כל אירוע כזה, וזה מובן. הבעיה היא, שגם אבו-מאזן לא יכול להרשות לעצמו להישאר מאחור. גם הוא צריך לרצות את האלקטורט שלו. כך מתעצמות הלהבות בכל פעם מחדש. לא מן הנמנע שבני הדודים אבו-ג'מל מג'בל מוכבר חדרו לבית הכנסת כדי לנקום את מותו של נהג האוטובוס הערבי, שבכלל התאבד. כרוניקה של טירוף ירושלמי, ידוע מראש.

זמן קצר לאחר הפיגוע, הגיע ראש השב"כ יורם כהן להופעה מתוכננת מראש בועדת החוץ והבטחון של הכנסת. כהן הפתיע כשאישר את רוח הדברים שפורסמו כאן בשבוע שעבר מפיו של מקור בטחוני, כשאמר שאבו-מאזן לא מעודד טרור, לא בגלוי ולא מתחת לשולחן. דבריו אלה של ראש השב"כ נתפסים כסותרים את דבריהם של ראש הממשלה נתניהו, שר הבטחון יעלון ושאר מנהיגי הימין בישראל שמאשימים את אבו-מאזן בהסתה שגרמה לאירוע.

"זה כבר לא לגמרי מעשים מקריים של אנשים בודדים", אומר גורם בצמרת המשטרה בירושלים, "כי בני הדודים הללו תכננו את הטבח, השיגו אקדח, אספו מודיעין, ידעו מצוין לאן הם באים ובאיזה שעה בדיוק", אומר הגורם. "מצד שני, אי אפשר לשייך את המעשה הזה לארגון טרור ממוסד, לאימונים או לתשתיות. אלה פיגועי אווירה, אירועים מקומיים שנעשים על ידי אנשים מקומיים בעקבות הלך רוח, או מצב רוח".

יום שלישי לפני הצהריים היה בוקר של פורענות בירושלים. חברי הכנסת והשרים בימין המפה הפוליטית בתל-אביב החלו מיד בפיזור הצהרות לוחמניות. נתניהו כינס התייעצות ביטחונית. ג'ון קרי דרש מאבו-מאזן לגנות את האירוע ולשכת היו"ר הפלסטיני הגיבה תוך דקות ופרסמה גינוי רפה. בהמשך היום התקשר קרי באופן אישי לאבו-מאזן, ודרש ממנו לגנות את האירוע. בתגובה, ולאחר הגינוי הרפה שפרסמה לשכתו, דיבר אבו-מאזן בעצמו ובקולו וגינה בתקיפות את הריגת המתפללים בבית הכנסת בירושלים. מה עושים עכשיו? למרבה הצער, אין אפילו "תהליך מדיני" שאפשר לקרוא לחידושו. התיעוב ההדדי בין אבו-מאזן לבנימין נתניהו שובר מדי יום את השיא שקבע אתמול. נתניהו מריח בחירות בישראל, הקואליציה שלו מקרטעת, הרחוב הישראלי שובר ימינה עם האירועים ואין מבוגר אחראי. אצל אבו-מאזן אותו הדבר, רק קצת יותר גרוע. חורף חם מצפה לנו.

   

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: terror attacks, temple mount, security, palestine, jerusalem, israel, intifada, benjamin netanyahu

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept