שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי הוא האדם האחרון עלי אדמות שעדיין מאמין שאפשר לסחוט לימונדה מהלימון הסחוט של מה שמכונה "תהליך השלום". נאומו במצרים [12 באוקטובר], שבו הצהיר כי הוא ממשיך לנסות לקדם את התהליך, יחד עם הפרסומים על תוכניתו לחדש את המו"מ על בסיס הסכמה לדון בנושא הטריטוריאלי על בסיס קווי 67' (על פי הפרסום ב"הארץ" הוא העלה את התוכנית הזו בפגישתו האחרונה עם נתניהו בניו-יורק), נועד לנסות לשכנע את הפלסטינים לרדת מתוכניתם-שלהם, הכוללת הליכה למועצת הביטחון של האו"ם, ניסיון להגיע לתשע מדינות תומכות, הליכה למליאת עצרת האו"ם והצטרפות לכל סוכנויות האו"ם השונות, כולל בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, כדי להוריד את ישראל על ברכיה.
האמריקאים לא אוהבים את התוכנית הפלסטינית. היא מערערת את סירתם הדולפת במזרח התיכון, היא עלולה לייצר התפרצות אלימה נוספת בין ישראל לפלסטינים, היא דוחקת את ישראל אל הקיר והיא תאלץ את וושינגטון להטיל שוב וטו בעצרת הביטחון, בניגוד לאמונותיה ומדיניותה, רק כי "אסור להפקיר את ישראל או, לחילופין, להסתכסך עם הלובי הישראלי רב ההשפעה".
