ישראל פולס

המדיניות הממשלתית: התנחלויות לפני עיירות הפיתוח

p
המחבר
בקצרה
הדו"ח שפרסם השבוע מרכז אדווה וחשף את הפערים במימון הממשלתי בין ההתנחלויות לבין יישובי הפריפריה אינו אלא שיקוף של ישראל האחרת – ישראל של אחרי מלחמת ששת הימים, אז השתנה סדר העדיפויות של ממשלות ישראל.

מכל מאות ואלפי הסעיפים בספר תקציב המדינה השנתי, ההקצבות להתנחלויות בשטחים הן הסמויות ביותר, מעין סוד מדינה. בעוד שההקצבות לחינוך הן גלויות, כמו גם ההקצבות לרווחה ואף לביטחון (לפחות רובן), את סוד ההקצבות להתנחלויות איש בישראל לא הצליח לפענח עד עתה.

אז מה שיעור הכסף שמועבר להתנחלויות מדי שנה? מי שולט על הכספים הללו וכיצד הם עוברים אל ההתנחלויות – האם על השולחן או אולי מתחתיו?

ההערכה הרווחת היא שמדובר במיליארדים וחשיפתם עלולה לקומם את העולם, משום שהקהילה הבינלאומית מחשיבה את ההתנחלויות כיישובים לא חוקיים שנבנו על אדמות כבושות. ולא רק העולם עלול להתקומם, כך גם הציבור הישראלי אם יידע כמה כסף באמת מועבר למתנחלים ועל חשבון מי. הרי צריך לומר ביושר שההקצבות להתנחלויות – על אף דרכן הסודית והפתלתלה - משקפות את סדר העדיפויות של המדינה.

השבוע [8 בספטמבר] פרסם "מרכז אדווה" דו"ח מיוחד שמעז לחשוף פן אחד של הסוד הכמוס. המדובר בדין וחשבון העוסק באי השוויון במימון הממשלתי של תקציבים מוניציפליים בשנים 2012-1991. דו"ח מרכז אדווה אינו אלא שיקוף של ישראל האחרת, ישראל של אחרי מלחמת ששת הימים.

מחברי הדו"ח, ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס, מדגישים שבעשרים השנים האחרונות זינק מספר המתנחלים בשטחים ב-240% לעומת גידול של 60% בכלל אוכלוסיית ישראל. עיקר הגידול באוכלוסיית המתנחלים התרכז בשלוש התנחלויות חרדיות (עמנואל, בית"ר עילית ומודיעין עלית), שמספר תושביהן גדל ב-376%.

מה שחמור יותר לדעת רבים הוא הפער בין התקציבים שמועברים להתנחלויות לעומת התקציבים שמועברים ליישובי הפריפריה. אין הזדמנות שבה הממשלה אינה יוצאת מגדרה כדי לבשר על מחויבותה לחיזוק יישובי הפריפריה, בצפון ובדרום, במטרה לצמצם את אי השוויון בכל מדדי החיים בינם לבין מרכז הארץ. בפועל, מפרט דו"ח מרכז אדווה תמונה עגומה של הבטחות מרוסקות.

לפי הדו"ח, בשנת 2012 ההשקעה הממשלתית הגדולה ביותר לנפש הייתה בהתנחלויות בשטחים – 2,695 שקלים למתנחל; בעיירות הפיתוח, לעומת זאת, ההשקעה לנפש הייתה 1,892 שקלים בלבד. עוד מתברר שעיירות הפיתוח הן היחידות בישראל בהן ירדה השתתפות הממשלה לנפש במהלך השנים.

עם פרסום הדו"ח אמר ד"ר סבירסקי לעיתון הכלכלי דה מרקר, כי עד 1997 עיירות הפיתוח היו המפעל ההתיישבותי הגדול בישראל "אך כיום הן נמצאות בעמדת נחיתות בכל הפרמטרים מול ההתנחלויות האידאולוגיות. זה חלק מההסבר מדוע ההתנחלויות (למעט החרדיות) הן במעמד סוציו אקונומי בינוני-גבוה ואילו עיירות הפיתוח הן מעמד בינוני-נמוך".

הציבור הישראלי לא יצא מגדרו נוכח ממצאי הדו"ח. אלה נקברו בעמודים האחוריים של העיתונים כמו היו חדשות ישנות. אבל די בסיור בגוש עציון או באזור צפון ירושלים בואכה רמאללה כדי להשתאות לנוכח ממדי הבנייה של ההתנחלויות. הכלים עובדים ללא הפוגה. בעוד שעל פי הדו''ח, עיירות הפיתוח בדרום לא הגדילו את מספר תושביהן בשני העשורים האחרונים, רוב ההתנחלויות הכפילו את תושביהן פי כמה. עופרה ובית אל, הסמוכות לרמאללה, הפכו ליישובים של ממש עם אלפי תושבים בכל אחת מהן. כמעט מכל חלון בסלון בתיהם ניתן לראות את המתרחש אצל השכנים הפלסטינים. מרחק של מאות מטרים בין רמאללה להתנחלויות סביבה הצטמצם עד כדי עשרות מטרים בלבד.

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יותר מ-2,000 תלמידים לומדים בבית אל. בעוד שבכיתה ממוצעת שם מתרווחים רק 24 תלמידים, ביישובים אחרים מצטופפים יותר מ-35 תלמידים בכיתה.

העדפת ההתנחלויות אינה חדשה. היא מלווה את ישראל מאז מלחמת ששת הימים [1967] ומשקפת את סדר העדיפויות של ממשלות ישראל. כולן פעלו על פי אותה תפיסה אידיאולוגית לפיה ההתנחלויות הן נכס אסטרטגי ראשון במעלה בשביל ישראל. דו"ח מיוחד של מבקר המדינה שהוקדש לפריפריה הדרומית בשנת 2000 הציג כתב אישום חריף נגד ממשלות ישראל על יחסן ליישובי הפריפריה.

תנועת "שלום עכשיו", שעוקבת אחר תנופת ההתנחלויות, כתבה השבוע בעמוד הפייסבוק שלה: "חשוב לזכור שהמתנחלים מהווים רק 4% מכלל אזרחי ישראל, אבל תנופת התקציבים וההעדפה הלאומית לה הם זוכים, באים גם על חשבון החינוך, הדיור הרווחה והתשתיות של שאר 96% מאזרחי ישראל".

מועצת יש"ע, המאגדת בתוכה את ראשי המתנחלים, תקפה את הממצאים של מרכז אדווה בטענה שהם מסיתים אוכלוסייה אחת כלפי אוכלוסייה אחרת. סמנכ"ל מועצת יש"ע, יגאל דלמוני, אמר לערוץ 7: "מרכז אדווה ירה את החץ לעבר ההתיישבות ביהודה ושומרון, ורק אחר כך עשה בנתונים כל מניפולציה אפשרית כדי להציג את המתנחלים כיהודי הסחטן. הדו"ח מעוות ומסולף".

זהו ויכוח שמלווה את הפוליטיקה הישראלית מאז תפסה ישראל את שטחי הגדה והרצועה אחרי מלחמת ששת הימים. "ב-1967 הפנתה החברה הישראלית את גבה למורשת בן גוריון, שאמרה שאסור להתיישב בלבה של אוכלוסייה פלסטינית צפופה", אמר לי פרופ' שלמה בן עמי, מי ששימש שר החוץ בממשלתו של אהוד ברק, "לצערי בגדנו בשני ערכים מרכזיים של הציונות: גם הלכנו אל לב לבה של אוכלוסייה ערבית וגם נטשנו את הנגב".   

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: zionism, west bank, settlements, ramallah, israeli settlements, israeli politics

דניאל בן סימון שימש כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה בכנסת ה- 18. קודם לכן שימש בן סימון ככתב וכפרשן בעיתונים דבר והארץ. דניאל בן סימון זכה בפרס סוקולוב על סיקורו של הבעיות החברתיות בישראל. הוא חיבר ארבעה ספרים על המחלוקות בתוך החברה הישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept