ישראל פולס

צבא השם

p
המחבר
בקצרה
בצה"ל התגבשה קבוצה, שמח"ט גבעתי הוא הבכיר בה, של לוחמים בשם האלוהים. עבורם השירות הצבאי אינו נמדד בערכים בסיסיים כמו הגנה על המולדת, אלא הוא סוג של ציווי אלוהי. אז מה יעשה המח"ט כשיקבל פקודה לפנות מתנחלים מבתיהם?

דובר צה"ל התאמץ ביום ראשון בערב [10 באוגוסט] להרחיק את מח"ט גבעתי, אל"מ עופר וינטר, מההחלטה התמוהה להחליף את הזמרת שרית חדד בזמר משה פרץ בהופעה מול החטיבה שלחמה בעזה במבצע "צוק איתן".

מדובר בהופעה מיוחדת שאמורה להתקיים בשבוע הבא בפני 5,000 חיילים במסגרת עצרת של חטיבת גבעתי. חדד נענתה להזמנת החטיבה להופיע בהתנדבות בפני חיילי גבעתי, אך ביום ראשון נודע כי בעצרת יופיע פרץ ולא חדד. גורמים צבאיים טענו כי מדובר בהחלטה של המח"ט וינטר, חובש כיפה, שסירב שאישה תופיע בפני החטיבה שלו, ועל כן הוחלפה חדד בפרץ.

במילים אחרות: הנה מקרה נוסף של הדרת נשים בצה"ל, אלא שהפעם מי שמוביל אותה לכאורה הוא אחד הקצינים הבכירים ביותר במערך הלוחם שלו.

בתגובתו הפתלתלה והלא משכנעת טען דובר צה"ל, כי פרץ הוא האמן המועדף על ידי חיילי החטיבה, וכי המח"ט דווקא ניסה לבחון אפשרות שפרץ וחדד יופיעו יחד אך מסיבות טכניות הדבר אינו מתאפשר.

לא ברור מה כל כך מסובך לארגן הופעה משותפת של שני זמרים על במה אחת. אלא אם כן מדובר בתגובה שנועדה להלבין את החלטתו של וינטר, הנובעת לכאורה מהיותו אדם דתי, שאמונתו היא חלק בלתי נפרד מהאופן שבו הוא תופס את תפקידו בצבא, והוא אינו מהסס לרמוס את הערכים האוניברסיליים והממלכתיים עליהם בנוי צה"ל לטובת אמונתו הדתית.

וינטר הוא המח"ט שבדף הקרב ללוחמי החטיבה טרם הכניסה הקרקעית לעזה כתב בין השאר: "ההיסטוריה בחרה בנו להיות חוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי, העזתי, אשר מחרף, מנאץ ומגדף אלוקי מערכות ישראל..."; וגם: "אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם, 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. ה' אלוקי ישראל היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך".

מה שמטריד מאוד בטקסט הזה הוא לא תפילת "שמע ישראל" או הרוח הדתית העולה ממנו רגע לפני היציאה לקרב, אלא העובדה שבעיני וינטר הלחימה בעזה היא מלחמת דת, באויב שמנאץ את שמו של האלוהים. בלהט הלחימה בעזה, ההרוגים והפצועים הרבים, לא נערך דיון ציבורי-תקשורתי נרחב דיו ברטוריקה המשיחית של מפקד חטיבת חי"ר בצה"ל לקראת היציאה לקרב – רטוריקה שבה הוא הופך מלחמה בטרור למלחמה על קידוש השם.

זוהי כמובן אינה פליטת פה. וינטר גם מעולם לא הצטער עליה. להיפך. הוא המשיך לעמוד מאחוריה בראיון שהעניק לשבועון החרדי "משפחה". שם גם ניתן היה להיחשף לעומק תפיסתו לפיה המלחמה היא קודם כל עניין דתי. וינטר סיפר על נס שהתרחש בעת הלחימה בחירבת חיזעה כמותו לא ראה בכל ימי הקריירה הצבאית שלו, כאשר פתאום הופיעו "ענני כבוד" וערפל כבד הסתיר את הלוחמים מפני האויב. וינטר רואה בכך התערבות אלוהית להצלחת הקרב.

אל"מ עופר וינטר הוא ללא ספק אחת הדמויות המסקרנות במבצע "צוק איתן" בשל העובדה שחשף אותנו באחת אל תופעת הלוחמים האמוניים בצה"ל. עבורם השירות בצבא אינו נמדד בערכים צה"ליים בסיסיים כמו הגנה על המולדת, אלא הוא סוג של ציווי אלוהי.

מבצע "צוק איתן" הוכיח שצה"ל הוא עדיין כור היתוך – שילוב של ילדי עשירים מסביון וצפון תל אביב, עם ילדי ערי הפריפריה וילדי ההתיישבות העובדת, כאשר הציונות הדתית היא חלק מהפסיפס הזה. זאת בניגוד לסברה כאילו הציונות הדתית והעלייה מרוסיה מהווים את השדרה המרכזית של הכוח הלוחם.

העניין הוא שבתוך נציגיה של הציונות הדתית במערך הלוחם התגבשה קבוצה, שוינטר הוא הבכיר בה, של לוחמים בשם האלוהים. זו תופעה שעם סיום הלחימה צה"ל יצטרך לבחון את משמעויותיה. אמנם אין על הפרק כרגע מהלך מדיני שאמור להוביל לפינוי יישובים, אבל שאלה כגון מה יעשה איש כמו וינטר כשיקבל את הפקודה לפנות מתנחלים מבתיהם, צריכה להעסיק את הפיקוד הבכיר בצה"ל. זו גם שאלה שוינטר וקצינים נוספים בני דמותו יצטרכו לענות עליה, בהנחה שהקריירה הצבאית שלהם תנסוק.

וינטר הוא הבן המוצלח של הישיבה הקדם צבאית "בני דוד" בעלי, מבית היוצר של ישיבת "מרכז הרב", שהוקמה ב-1988 כדי לאפשר לצעירים דתיים לשרת בצה"ל מתוך ערכים תורניים עמוקים. המטרה הרחוקה יותר הייתה להחליף בסופו של דבר את האליטה הצבאית.

במהלך שנות קיומה הכשירה הישיבה אלפי לוחמים שהמוכרים שבהם, מלבד וינטר: סא"ל עמנואל מורנו, שנהרג במלחמת לבנון השנייה; רס"ן רועי קליין, שזכה לעיטור העוז באותה מלחמה; רס"ן אלירז פרץ ז"ל, שנהרג בפעילות מבצעית בעזה ב-2010; סגן הדר גולדין ז"ל שנהרג במבצע הנוכחי בעזה והקצין סגן איתן שרדף אחרי חוטפיו של גולדין במנהרה. כולם לוחמים אמיצים ומסורים, מה שקרוי חוד החנית של המערך הלוחם בצה"ל.

במקרה של וינטר, האופן בו מתנהל הקצין הבכיר נראה על פניו כמו התרסה בפני התרבות הארגונית של צה"ל כולל המאפיין הממלכתי שבה. קל למובילי דעה דתיים לטעון שהביקורת על וינטר מקורה ברדיפה דתית, אך זהו הסבר פשטני ופופוליסטי מדי, בדומה לאופן בו הגיב דובר צה"ל על הדרתה של חדד – מעשה שעל פניו נראה כמו ביטול הערך של שילוב נשים בצה"ל.

קצינים בכירים דתיים אחרים, מוערכים ומצטיינים, כמו סגן הרמטכ"ל לשעבר האלוף יאיר נווה, האלופים במיל' עמי דרור ואלעזר שטרן, או מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, מעולם לא עמדו במרכזן של פרשיות דומות. אולי משום שפעלו על פי הערכים המקובלים, ולא ביקשו לכונן אתוס אמוני לשירותם בצבא.

"התפיסה של אנשי 'מרכז הרב' אומרת כבר שנים, שלציונות החילונית היה תפקיד משמעותי בבניין הארץ, אבל לאורך זמן המוטיבציה החילונית לא מספיקה כדי להחזיק את הגחלת", מסביר בשיחה עם אל-מוניטור יאיר שלג, חוקר הציונות הדתית במכון הישראלי לדמוקרטיה ואיש הציונות הדתית בעצמו. "זוהי תפיסה מאוד ממוקדת, שמטרתה להכשיר את דור העתיד של הקצונה הבכירה בצה"ל. וינטר, שהוא בן אחד המחזורים הראשונים, הוא סימן להצלחה מבחינתם".

לדעת שלג, מה שעזר להצלחת המכינה בעלי, שסללה את הדרך לעוד עשרות מכינות קדם צבאיות דתיות, היא בין השאר מגמות פוסט ציוניות בקרב קבוצות חילוניות. שלג: "הייתה תחושה של רפיון במחוייבות החילונית ההתיישבותית למשימות צבאיות, ואנשי הציונות הדתית באו ואמרו: אנחנו נחליף אותם. לשם כך דרושה מוטיבציה דתית ברוח כתבי הרב קוק, שדיבר על כך שהניצוץ החילוני לא יחזיק לאורך זמן. כלומר, העניין הלאומי-ציוני לא יחזיק מעמד אם לא יונהג בידי הדתיים".

אל-מוניטור: המחשבה הייתה גם להצמיח הנהגה פוליטית מתוך הקצונה הבכירה הדתית?

שלג: "בהחלט. החבר'ה של 'מרכז הרב' שואפים באופן כללי להנהיג בכל התחומים. במידה רבה השלב הראשון הצליח. עברו כמה שנים ויש מפקד חטיבת חי"ר שהוא בוגר המכינה. סביר שגם רמטכ"ל מהמכינה הוא יעד, ומתוך זה לחדור להנהגה הפוליטית בדומה לקציני צבא חילוניים.

"כשכל זה התחיל, הדבר לווה בחרדה חילונית שבאה לידי ביטוי גם בכתבות שהעלו את החשש שהלוחמים האלה יהיו כפופים קודם כל לרבנים. אלה היו חששות מוגזמים, בוודאי כלפי הציונות בסגנון בני עקיבא. מה גם שאחרי הרבה שנים בצבא האנשים האלה עוברים תהליך של סוציאליזציה ומשתלבים בנורמות הצבאיות".

אל-מוניטור: על פניו זה בית גידול לסירוב פקודה בבוא העת, כשהדרג המדיני יורה על פינוי יישובים.

שלג: "אולי ברמות היותר זוטרות, כשהאנשים הם צעירים עדיין. בהתנתקות ובעמונה כמעט ולא שמענו על מפקדים שמאיימים בסירוב פקודה".

אל-מוניטור: אתה יכול להיות בטוח שקצין כמו וינטר לא יהיה גורם פרובלמטי בפינוי יישובים?

שלג: "אני לא יודע לומר. קשה לי להיכנס לנבכי נשמתו. אבל אני גם לא אומר שאין אופציה כזאת. המקרה של וינטר בעייתי, מכיוון שבפקודת הקרב שלו הוא למעשה מגדיר מחדש את מטרת המלחמה. זה שהוא הרשה לעצמו לעשות זאת לפני קרב, רגע בו אתה נדרש לגייס קונצנזוס רחב, הוא בעייתי בעיני. אני חושב שהיה צריך להבהיר שזאת לא הנורמה של צה"ל".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: zionism, settlements, religion, jewish culture, israel, idf, gaza strip

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept